בג"ץ 10336/06 תוריא אבו חוצה נ. אלוף פיקוד הדרום

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.זוהי עתירה של העותרת 1 (להלן – העותרת) וילדיה הקטינים, העותרים 8-2, שהינם אזרחים ותושבי ישראל, המבקשים היתר לבקר אצל קרובי משפחתם, המתגוררים ברצועת עזה. לחלופין, מבקשים העותרים לאפשר לאחיה ואחיותיה של העותרת להיכנס לישראל כדי לבקרם בחג הקרב.

2.מהעתירה עולה כי משפחת העותרים קבלה מעמד של תושבי קבע ואזרחי ישראל. גילאי הילדים מ-3 עד 17. על פי העתירה, עד לעת האחרונה, נהגו העותרת וילדיה הקטינים לבקר את אחיה ואחיותיה ברצועת עזה, בעיקר בחגים. לאחרונה, נמנע המשיב 1 (להלן – המשיב) ממתן היתר לעותרים לבקר את קרוביהם, בנימוק של מניעה בטחונית, ועל רקע זה הוגשה העתירה.

4.בתגובת המדינה ערב הדיון בעתירה, היא הודיעה כי, לאחר שיקול נוסף, נעתר המשיב לבקשת העותרים ככל שהדבר נוגע לקטינים, וכי יציאתם לביקור בעזה תותר. כן הוסבר בתגובה כי המדינה אינה עומדת על קיום התנאי המקובל לפיו יציאת הקטינים לאיזור תותנה בליווי מבוגר אחראי, וזאת מאחר שבמקרה זה נמסר מטעם המשפחה כי אין אדם מתאים היכול לסייע בענין זה. לאור האמור, העתירה מתייתרת בכל הקשור לעותרים 2 עד 8.

4.אשר לעניינה של העותרת – היא אימם של העותרים 2 עד 8 – עומד המשיב בסירובו להתיר את יציאתה לביקור באיזור, וזאת מטעמי מניעה בטחונית.

5.בהסכמת ב"כ העותרת, עיינו בחומר חסוי במעמד צד אחד. נחה דעתנו כי יש בחומר זה כדי לבסס את עמדת המשיבים בדבר קיומה של מניעה בטחונית ליציאתה של העותרת לעזה. אנו ערים לעובדה כי עד לתחילת שנת 2006 הותרה יציאתה לביקורי משפחה בעזה, אולם החומר בו עיינו, שהוא בעל אופי עדכני, מסביר את השינוי שחל בעמדת המשיב, ולא ראינו להתערב בשיקול דעתו בענין זה.

6.על פי סעיף 24(א) לחוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 , לא יכנס ישראלי לשטח חבל עזה בלא היתר מטעם המפקד. הגורם המוסמך לאשר כניסת ישראלים לחבל עזה הוא אלוף פיקוד הדרום, ובידו שיקול הדעת בענין התרת כניסתם של ישראלים לאיזור זה. בין שיקוליו עומד, מצד אחד, החשש כי כניסת ישראלים לעזה תיצור סיכונים בטחוניים משמעותיים בשל נסיונות צפויים של ארגוני הטרור לשלבם בפעילותם, לקידום מטרותיהם; מצד שני, נשקלים בהקשר זה היבטים הומניטריים הקשורים בצרכיהם הטבעיים של אזרחים ישראליים לבקר את קרובי משפחתם ברצועה, במיוחד במהלך החגים.

7.בנסיבות ענין זה, באיזון בין השיקולים השונים, מצא אלוף הפיקוד לנכון להתיר את כניסת ששת העותרים הקטינים לעזה, ולמנוע את כניסת אימם העותרת לאיזור בשל מניעה בטחונית כאמור. איננו רואים מקום להתערב בהחלטה זו, על האיזונים הקיימים בריקעה.

לאור האמור, איננו רואים מנוס מדחיית העתירה ככל שהדבר נוגע לעותרת.

8.ומכאן, לענין הבקשה החלופית של העותרים להתיר לאחיה ואחיותיה של העותרת להיכנס לישראל לבקרם לחג. כפי שהצביעה המדינה בתשובתה. הבקשה בענין זה הינה מוקדמת זאת מאחר שהעותרים לא מיצו את ההליך בענין זה קודם לפנייתם לבית משפט זה. על פי הנוהל הקיים, תושב עזה המעונין להיכנס לישראל צריך לפנות בבקשה מתאימה לועדה האזרחית הפלסטינית, וזו מעבירה את הפנייה לגורמי הקישור בצה"ל – למינהלת התיאום והקישור "ארז". עם קבלת הפנייה על ידי גורמים אלה, היא מועברת לבחינת גורמי הבטחון, ואלה בוחנים את ההיבט הבטחוני הכרוך בדבר, ומעבר לכך נבחנות שאר אמות המידה הקיימות לענין כניסת תושבי הרצועה לישראל. מהלך זה לא ננקט על ידי העותרים במקרה זה, ולפיכך העתירה מוקדמת בהיבט זה של הסעד המבוקש (השוו בג"צ 5898/06 קאהר מחמוד חסן איברהים נ' מדינת ישראל ).

לאור האמור, העתירה נתייתרה ביחס לעותרים 2 עד 8, והיא נדחית בכל שאר חלקיה.

אין צו להוצאות.