בג"ץ 10368/04 תחריר נאג'י מטר נ. שר הפנים

על פי הנטען בעתירה, העותרת אזרחית ישראל, נישאה לתושב הרשות הפלסטינית בשנת 1999. לטענת העותרת, בשנת 2002 הגישה בקשה לאיחוד משפחות, שטרם נענתה על ידי משרד הפנים. בעתירתה מבקשת העותרת כי נורה למשרד הפנים ליתן טעם מדוע לא תאושר בקשתה לאיחוד משפחות. כן מבקשת העותרת צו ביניים כנגד גירושו של בעלה מן הארץ.

דין העתירה להדחות על הסף. העובדות המפורטות בעתירה הן מעטות ביותר ואין הן מקימות עילה לעותרת. כל שנטען בעתירה הוא כי בשנת 2002 פנתה העותרת למשרד הפנים בבקשה לאיחוד משפחות, ללא פירוט התאריך המדוייק בו הוגשה הבקשה. מהעתק הבקשה, שצורף לעתירה, עולה כי הבקשה הוגשה ביוני 2000. אם אכן הוגשה הבקשה במועד הרשום על גבה, הרי קיים שיהוי בהגשת העתירה, שכן בקשה לאיחוד משפחות נבחנת על פי הנסיבות והתנאים המתקיימים בעת הדיון בבקשה. אם הוגשה הבקשה כנטען ב-2002, אחרי המועד "הקובע" - החלטת הממשלה באשר למדיניות הכניסה לישראל - או אחרי חקיקת החוק, הרי שקיימת מניעה חוקית להיענות לבקשה לנוכח המצב החוקי הקיים מאז כניסתו לתוקף של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003, אשר תוקפו הוארך בצו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ד-2004 . בימים אלו תלויות ועומדות בבית משפט זה עתירות התוקפות את חוקתיותו של החוק הנ"ל. אם לאחר שתינתן ההכרעה בעתירות העקרוניות, או לאחר שתוקפו של החוק יפוג יחול שינוי במצב המשפטי הקיים, תוכל העותרת לחדש פנייתה למשרד הפנים, ובמידת הצורך אף לפנות לבית משפט זה.

אשר על כן, העתירה נדחית.