פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
רע"א
10381/02
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
המבקשים:
1. יורוקום
די.בי.סי בע"מ
2. שאול אלוביץ
נ ג ד
המשיבים:
1. מגדל חברה לביטוח בע"מ
2. דנבאר טכנולוגיות בע"מ
3. אלרן (ד.ד.) השקעות בע"מ
4. יואל גת
5. עמירם לוינברג
6. גדעון קפלן
7. יהושוע לוינברג
8. ק.ה. נאמנים בע"מ
9. ש.ל.ת. החזקות בע"מ
10. ל.פ.ה. ישראל אוסטרליה חברת השקעות
בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום
3.11.2002 בבש"א 16023/02 שניתנה על ידי כבוד השופטת ה' גרסטל
בשם המבקשים: עו"ד ניר כהן, עו"ד
רון קובלסקי
בשם המשיבה 1: עו"ד פישר, בכר, חן
ושות'
בשם המשיבים 2-10: עו"ד נחושתן, ספרן,
מרום, ארליך ושרף
פסק-דין
1. בין הצדדים נתגלע סכסוך הנסב סביב הסכם שנחתם בין המבקשת
1 לבין המשיבה 1, ולפיו תרכוש המבקשת 1 את מניותיהם של המשיבים בחברה בשם גילת
די.בי.אס בע"מ (להלן: גילת). המשיבים הגישו תובענה כספית על סך 90,688,494
ש"ח, ובה טענו להפרת ההסכם. המבקשים עתרו לסילוק התביעה על הסף, בטענה כי
ההסכם כלל לא נשתכלל לכדי חוזה בר-תוקף. לטענת המבקשים, לא התקיים תנאי מקדמי
שנקבע בהסכם, לאמור – אישור הדירקטוריונים של המבקשת 1 ושל המשיבה 1 לעסקה. בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ה' גרסטל) דחה את הבקשה לסילוק על הסף. בית
המשפט ציין כי עיון בהסכם מגלה לכאורה, שהתנאי בדבר אישור הדירקטוריונים הוכלל
כתנאי מתלה בין תנאים מתלים נוספים, אשר עניינם, בעיקר, קבלת אישורים נדרשים
מגורמים חיצוניים. מניסוח הדברים ומהקשרם – כך ציין בית המשפט קמא – "לא ניתן
להסיק שהכוונה היתה להפריד בין התנאי המתייחס לאישור הדירקטוריונים לבין התנאים
האחרים...". בית המשפט הדגיש, כי בקביעתו אין הוא סותם את הגולל על האפשרות
להוכיח כי כוונת הצדדים היתה שונה, אולם – כך צויין – אין לשלול, בשלב מקדמי זה,
את האפשרות הפרשנית לפיה המדובר בתנאי מתלה דווקא.
עוד ציין בית המשפט קמא, כי גם אילו סבר
שפרשנות התנאי בדבר אישור הדירקטוריונים היא כגרסת המבקשים, עדיין היה מקום לברר
את טענתם של המשיבים בדבר חוסר-תום לב באי-אישור ההסכם על-ידי דירקטוריון המבקשת
1. "לא יעלה על הדעת" – כך כתב בית המשפט בהחלטתו – "שאישורו של
דירקטוריון שמינה אורגן מטעמו [המבקש 2] לבוא בדין ודברים עם צד פלוני לעריכת
הסכם, לא יוכפף לדרך קבלת החלטות הולמת שעומדת במבחן של תום לב...".
2. המבקשים משיגים על החלטה
זו, וחוזרים על הטענות שטענו בפני הערכאה המבררת. עיינתי בבקשה, בתגובה לה ובתשובה לתגובה, ולא ראיתי לנכון להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. די לי בנימוקו השני, החלופי, של בית המשפט קמא, לאמור – כי שאלת תום-הלב צריכה בירור. דרישת תום-הלב איננה חלה רק במקרים בהם קיים הסכם מחייב, כי אם משֹתרעת היא גם על התקופה הטרום-חוזית וגם על התנהגות הצדדים "מסביב לחוזה" או במסגרת פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה (סעיפים 12, 39 ו- 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973). פרישה ממשא-ומתן, אף היא, צריכה להיות מונחית על-ידי עקרון תום-הלב (ג' שלו, דיני חוזים (מהדורה שניה, תשנ"ה) 57). המדובר בשאלה הטעונה בירור עובדתי, תוך התחשבות במכלול נסיבות העניין (ע"א 416/89 גל-אור (גלר) משה נ' חברת כלל (ישראל) בע"מ , פ"ד מו(2) 177; ע"א 2071/99 פנטי אלישע נ' יצהרי שריה (תק-על 2001(3) 929)). יצוין גם, כי בהסכם נאמר, בין היתר, כי "מיד לאחר חתימת הסכם זה יפנו הצדדים לקבלת האישורים... ויעשו כמיטב יכולתם להביא להשגת האישורים במלואם...". בנסיבות אלה, ומשלא מצאתי בטענות המשיבים, בעניין זה, עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי כי אין לדחות את תביעת המשיבים על סיפה – דין בקשת רשות הערעור להידחות. אינני מחווה דעה בשאלה האחרת, קרי – שאלת תוקפו המחייב של ההסכם ועצם השתכללותו.
הבקשה נדחית. לא ראיתי גם מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא להורות, בנסיבות העניין, על גילוי מסמכים כללי וספציפי, בהתאם למסמכים שגילויים נתבקש על-ידי המשיבים, ולשמור על זכותם של המבקשים להתנגד לגילוי. המבקשים יישאו בשכר טרחת עורך הדין של המשיבים בסכום של 10,000 ש"ח.
ניתן היום, ט' בתמוז תשס"ג
(9.7.2003).
ש ו פ ט