פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
10426/04
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותר:
משה דהקי
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת
ישראל - משרד התעשייה המסחר
והתעסוקה
2. מדינת ישראל - המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות – הנהלת בתי המשפט
עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים
בשם העותר:
עו"ד ארז דרורי
בשם המשיבים:
עו"ד יובל רויטמן
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
1.ביום 12.4.2000 נמצא כי העותר מעסיק שני עובדים זרים שלא כדין, ובגין כך יוחסה לו עבירה של "העבדה שלא כדין", לפי סעיף 2א' לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א-1991 (להלן: החוק). המשיבה טענה והשקפתה מקובלת עלי, כי ברישום סעיף העבירה נפל שיבוש, הואיל והעבירה לפי סעיף 2א' לחוק עוסקת ב"הלנה שלא כדין", בעוד שסעיף 2(א) הוא זה שעוסק ב"העבדה שלא כדין".
2.העבירות לפי סעיפים 2 עד 4 ו-6(ה) לחוק נקבעו כעבירות מנהליות (ראו סעיף 1 לתקנות העבירות המנהליות (קנס מינהלי – איסור העסקת עובדים זרים שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"ב-1992). סעיף 8(ג) לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו-1985 קובע, כי מי שהוטל עליו קנס מנהלי "רשאי להודיע בכתב למי שהטיל את הקנס, כי ברצונו להישפט על העבירה". מתוך תגובת המשיבה לעתירה עולה כי העותר לא שילם את הקנס וגם לא הודיע על רצונו להישפט. רק בחודש פברואר 2003 שיגר העותר מכתב למרכז לגביית קנסות הפועל ליד הנהלת בתי-המשפט, וטען כי סעיף החיקוק המיוחס לו (סעיף 2א') לא היה כלל בתוקף בעת ביצוע העבירה. אולם, כאמור, טענה זו שגויה, באשר אין כלל ספק כי הכוונה היתה לסעיף 2(א) של החוק, ועל רקע זה נדחתה פנייתו של העותר.
3.עתה מבקש העותר כי המשיבים יחויבו לבטל את הליכי הגביה שנקטו נגדו, באשר, לטעמו, אלה בטלים מעיקרם. לחלופין, ביקש העותר כי תוענק לו ארכה כדי להגיש בקשה לביטול הקנס או להישפט בפני בית משפט.
4.דינה של העתירה להידחות על הסף. מכוח הוראתו של סעיף 24(ב) של חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (והתוספת השנייה לחוק), הסמכות לדון בעבירות על פי חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א-1991, מסורה לבית הדין לעבודה. לעניין זה אוסיף, כי מכוח הוראתו של סעיף 13(ב) לחוק העבירות המנהליות, רשאי בית המשפט מנימוקים שיירשמו לקיים את בירור עניינו של מי שנשלחה אליו הודעה על הטלת קנס, גם אם הודעתו של מקבל ההודעה על רצונו להישפט ניתנה באיחור.
השאלה אם סעיף 13(ב) חל גם על עניינו של העותר, אף שהעבירה שביצע קדמה להוספת סעיף זה לחוק, מסורה אף היא להכרעתו של בית הדין לעבודה. אולם, גם אם התשובה לשאלה זו תהיה שלילית, אין בכך כדי לגרוע מהוראת המחוקק לפיה מסורה הסמכות לדון בעבירות לפי חוק עוברים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א-1981, לבית הדין לעבודה, ואם החמיץ העותר בגין השיהוי בו חטא את ההזדמנות להביא את השגותיו בפני בית הדין, אין לו להלין אלא על עצמו.
ניתן היום, כ"ב באדר א' תשס"ה
(3.3.2005).
ש ו פ ט ש
ו פ ט ת ש ו פ ט