פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
10481/09
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט ע' פוגלמן
העותר:
כלאי מאהר גורן
נ ג ד
המשיבים:
1. שרות בתי הסוהר
2. ענף משמעת ,מנהל משאבי אנוש
עתירה למתן צו ביניים, צו על תנאי וצו מוחלט
בשם העותר:
עו"ד עאמר יוסף
בשם המשיבים:
עו"ד איתמר הר-אבן
פסק דין
השופט נ' הנדל:
1.
בפנינו עתירה למתן צו על תנאי, המורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא
תבוטל החלטת משיב 2 לחייב את העותר להתייצב לשימוע "עובר לפתיחת הליך שעלול
להוביל בסופו של יום לפיטורין מהמשך שירותו אצל המשיב 1".
העותר, כלאי בשירות בתי הסוהר, הורשע בביצוע הטרדות מיניות
ומעשים מגונים בסוהרת ששירתה תחת פיקודו (ת"פ 1042/07 מפי השופטת חנה
שניצר-זאגא). אולם, לאחר קבלת תסקיר בעניינו הורה בית המשפט השלום בנתניה לבטל את
ההרשעה וחייב את העותר בשירות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות ובפיצוי למתלוננת
בסך 8,000 ₪. המדינה ערערה על ביטול ההרשעה והליך זה תלוי ועומד בפני בית המשפט
המחוזי מרכז. במקביל, הוקפאו ההליכים המנהליים שננקטו נגד העותר עד לסיום ההליכים
הפליליים נגדו (החלטת שב"ס מיום 21.1.07 – נספח ב' לעתירה).
בתאריך 8.6.06 נפתחו נגד העותר הליכי פיטורין. העותר קיבל
זימון לשימוע, אך העניין נדחה מספר פעמים. ועדת ההערכות המליצה להמשיך את הליכי
הפיטורין נגדו (נספח א' לעתירה). בעתירה זו דורש העותר שלא לקיים את הליך השימוע
בעניינו, אליו הוזמן על ידי המשיבים.
2.
העותר מדגיש כי ביטול ההרשעה נגדו כמוהו כזיכוי. כן נטען כי
ההחלטה לערוך לו שימוע שרירותית ואף סותרת את ההחלטה הקודמת שצוינה לעיל, לפיה יש
להמתין עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו. הודגש כי הנסיבות לא השתנו וערעור המדינה
תלוי ועומד.
מנגד, סבורים המשיבים כי דין העתירה להידחות על
הסף מחמת היותה מוקדמת. לשיטתם, הואיל וניתנה הכרעת דין בעניינו של העותר יש לאפשר
להם מכוח סמכותם כדין למצות את ההליך המנהלי נגדו. הובהר כי טרם התקבלה החלטה
סופית בדבר המשך העסקתו של העותר בשירות בתי הסוהר ושהחלטה כגון דא תינתן לאחר שימוע ולאחר שיובא העניין בשנית לוועדת ההערכות. כמו כן, טעונה ההחלטה את אישורו של השר לביטחון פנים. עוד נטען שההחלטה לחדש את ההליך המנהלי לאחר שניתן גזר דין – בדין יסודה. זאת, היות שהיא נשענת על ממצאים עובדתיים שנקבעו בהכרעת הדין ולפיהם עבר העותר את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. המשיבים גורסים כי מבחינה מנהלית החומר המצוי כיום מבסס דיו את המשכו של ההליך המנהלי. הדברים נכונים, לתפישתם, במיוחד עת העותר לא ערער על הכרעת הדין. לדידם של המשיבים, יכולים ההליכים המנהלי והפלילי לדור בכפיפה אחת ואין ההליך האחד תלוי בהליך האחר.
3.
עסקינן ב"עתירה מוקדמת שהרי טרם התקבלה כל החלטה, לא כל שכן החלטה סופית, בעניינו של העותר (בג"צ 1300/01 קוזקוב נ' משרד הפנים (לא פורסם); בג"צ 4408/97 עליאן נ' שר הפנים (לא פורסם))" (בג"צ 2683/06 גליה שוורץ נ' השופט דורון פורת (לא פורסם, 5.7.06)). במקרה דנא, מעוניינים המשיבים למצות את ההליך המנהלי מכוח סמכותם כדין, בטרם תתקבל החלטה סופית בעניינו של העותר. לאחר השימוע צריכות הרשויות המוסמכות אף לקבל החלטה בעניינו של העותר. יתרה מכך, העותר לא הצביע על עילה משפטית, המאפשרת תקיעתו של טריז בגלגלי ההליך המנהלי בשלב מקדמי זה, וכן נראה שלא תצמח כל תועלת מהמתנה לסיום ההליכים הפליליים בעניינו. ראוי לציין כי העותר לא הגיש ערעור ושמצבו עשוי אך להשתנות לרעה אם יתקבל ערעור המדינה. באשר לטענת העותר כי לסברתו ביטול ההרשעה כמוהו כזיכוי המונע את פיטוריו, הרי שטענה זו יכולה להיות מועלית במסגרת הליך השימוע – בו עשויה גם להישמע טענתו כי יש להמתין עד לסיום ההליך הפלילי. יודגש כי אין בכך להביע עמדה לגופן של הטענות. המשתמע מהתיאור האמור הוא אף שהעותר לא מיצה את ההליך המנהלי טרם פנה לערכאה השיפוטית.
4.
אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף וכך אנו מורים.
ניתן היום, ט"ז בשבט התש"ע (31.01.10).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט