בג"ץ 10578/08 משל"ט- מכון משפטי לחקר טרור וסיוע לנפגעיו נ. ממשלת ישראל

א.

העתירה, שהוגשה אתמול בשעות אחר הצהריים המוקדמות, מסבה עצמה על החלטת הממשלה מיום 30.11.08 לעניין "שחרור אסירים פלסטינים כמחוה לחג הקרבן המוסלמי". מתגובה ראשונית של המדינה עלה כי השחרור מתוכנן להיום בשעות הבוקר המוקדמות.

ב.

לאחר קבלת תגובת המדינה ניתנה אחר הצהריים החלטה בזה הלשון:

"א.

עניינה של העתירה, טענות העותרים כלפי שחרורם הצפוי של 250 אסירים פלסטינים 'כמחוה לחג הקורבן המוסלמי', בהתאם להחלטת הממשלה מיום 30.11.08. בעתירה הועלו טענות עקרוניות לגבי 'מדיניות המחוות' ובעיקר כלפי תהליך קבלת ההחלטות במישורים שונים. כן נטען כלפי שחרורם של אסירים ספציפיים. לעתירה צורפה טבלה של אסירים שנטען שנפל פגם בשחרורם, ונטען כי בעקבות הגשת הטבלה למשרד המשפטים הוסרו חלק מהשמות מהרשימה. יחד עם העתירה הוגשה בקשה לצו ביניים.

ב.

עם קבלת העתירה (היום בצהרים) התבקשה תגובת המדינה. בתגובה נטען כי:

'תחילה נקבע השחרור ליום 9.12.08, אולם לבקשה הרשות הפלסטינית הוא נדחה ליום 15.12.08 דהינו למחר 09:30. נדגיש כי בשעה 09:30 אמורה להתבצע מסירת האסירים בשטחי הרשות, ולכן הליך השחרור והסעת האסירים יתחיל מחר בשעות הבוקר המוקדמות'.

נטען, כי העתירה לוקה בשיהוי כבד, ואין כל הסבר לעיכוב בהגשתה. הוזכר, כי בעתירה קודמת קבע בית משפט זה: "כי עיתוי הגשת העתירה בשעות הלילה שלפני השחרור הצפוי של האסירים די היה בו כדי לדחות את העתירה...' (בג"צ 8195/07 אלמגור נ' ראש ממשלת ישראל (טרם פורסם) השופטת נאור). בהתחשב בשיהוי (החלטת הממשלה היא מיום 30.11.08) ובשלבי הביצוע המתקדמים, נטען כי יש לדחות את העתירה על הסף.

ג.

לאחר העיון סברתי כי השיהוי בהגשת העתירה, והשלב המתקדם בו מצוי הליך השחרור, אינו מאפשר בנסיבות מתן צו ביניים. לזאת יש לצרף, כי השחרור המתוכנן למחר עמד לנגד עיני בית משפט זה (בג"צ 10357/08 פורום משפטי למען ארץ ישראל נ' ממשלת ישראל (טרם פורסם) ניתן היום 14.12.08), אם כי שם בהתייחס לסוגיית סמכות הממשלה כממשלת מעבר. ביני לביני תהיתי מה טעם מצאה הרשות הפלסטינאית לבקש דחיית שחרור

כך שהמשוחררים לא חגגו את החג עם בני משפחתם, אך לה פתרונים. מכל מקום, סברתי כי לא ניתן לדחות מניה וביה את הטענות הכלליות שהעלו העותרים - שחלקן הביאו כנטען לשינוי רשימת המשוחררים - בלא לקבל תגובה לגוף הטענות. סוף דבר, איני נעתר לבקשה לצו ביניים; המשיבים ישיבו לעתירה לגופה בתוך 21 יום".

ג.

בשעה 20:30 לערך הגיעה הודעה מן העותרים, הטוענים כי לא היה שיהוי כיוון שהתאמצו ללקט את החומר הרלבנטי, ועשו בעניין זה עבודה יסודית, שגם הניבה פירות מסוימים בצמצום מה של רשימת האסירים. ניתן צו לתשובת המדינה, לרבות בשאלה של העיתוי. הצו כלל אפשרות לתשובה עד 7:45 בבוקר, היום, וכן צו ארעי שלא יועברו האסירים בטרם החלטה נוספת.

ד.

אמש בשעה 23:00 הגיעה תגובתה המפורטת של המדינה לעתירה כולה. בין היתר נטען, כי רשימת שמות המשוחררים פורסמה כבר ביום א' שעבר, וכן כי במסגרת מגעים בין העותרים ומשרד המשפטים הובהרה להם עמדתו כבר ביום חמישי בשבוע שעבר. בנוסף, נטען ביחס לשיקולים המדיניים המחייבים את מימוש המחוה היום (15.12.08), שכל הסידורים הדרושים לגביה נערכו. ועוד, נטען כי במסגרת בג"צ 10357/08 פורום משפטי למען ארץ ישראל נ' ממשלת ישראל

הנזכר

אושר השחרור, ויש לראות בכך מעשה בית דין. נאמר גם, כי הטענות בעתירה אינן חדשות והועלו בעבר.

ה.

בעקבות התגובה החלטתי להותיר בעינה את ההחלטה הראשונה, קרי, כי לא יינתן צו ביניים, ועל כן יבוטל הסעד הארעי, אך תתבקש תשובה משלימה של המדינה בהמשך. סברתי כי בנסיבות אכן נפל שיהוי בהגשת העתירה כפי שיפורט להלן. עם זאת הותרתי על כנה את ההחלטה כי המשיבים יוכלו להוסיף להשיב לעתירה לגופה תוך 21 יום, תוך שיידרשו, בין השאר, גם לסוגיית האסירים שנכללו ברשימה והוסרו ממנה ולמנגנון אישור השמות, ועוד - כאשר יפורט.

ו.

בנושא שחרור אסירים פלסטינאים, שעלה פעמים רבות בפני בית משפט זה, יש להבדיל בין מרכיב מדיני מובהק שבית המשפט שוקד שלא להתערב בו, כפי שנפסק שוב ושוב בעבר, לבין רכיבי משפט מינהלי, קרי, הליכי קבלת החלטות, סבירותן ומידתיותן. כדי שהחלטה תיפסל עליה להתקבל בהליך לקוי או להיות בלתי סבירה קיצונית או בלתי מידתית באורח חמור. אכן, יש הסבורים, כי שחרור אסירים בלא כל תמורה, בשעה שגלעד שליט בשביו ובשעה שנמשכת הפגזת הנגב המערבי ואף צפונה ממנו, הוא משגה וגם מקסם שווא באשר לתועלת; ומנגד יש הסבורים - וכן החלטת הממשלה בה עסקינן - כי יש בכך כדי לחזק את ראש הרשות הפלסטינאית, שהמבנה בנוי כולו על מחוה פוליטית לו, ובהקשר זה - באופן מעורר תמיהה, יש לומר - אף ביקשה הרשות את דחיית השחרור, כך שכותרת החלטת הממשלה בדבר חג הקרבן, שחלף עבר לו, אינה עומדת עוד. מכל מקום, המסד המינהלי שלפנינו, הנתקף בעתירה, הוא החלטת הממשלה.

ז.

באופן מסורתי לא התערב בית משפט זה בעצם ההחלטות לגבי שחרור אסירים פלסטינאים, בראותו אותן כנטועות עמוק בקרקע המדינית, והאחריות לגביו מוטלת לפתח הדרג המדיני. מטבע הדברים בית המשפט גם אינו יכול, בפעלו בגדרים משפטיים, "להוציא את הערמונים מן האש" למי שלא הצליחו לשכנע בדרכים פרלמנטריות ממשלתיות. ואולם, עליו לוודא כי קבלת ההחלטות היא תקינה, וכי ההחלטה היא "מושכלת", כאמור בבג"צ 5272/05 משל"ט נ' שרון (לא פורסם); ראו גם בג"צ 5754/07 לוי נ' ראש הממשלה (לא פורסם).

ח.

במקרה דנא עומד בעוכרי צו הביניים העיתוי המאוחר של הגשת העתירה. כבר נאמר בעבר, כי בית משפט זה יתקשה לדון בעתירות המוגשות יום לפני האירוע כלפיו הן מופנות. במקרה דנא נטען כי העותרים פעלו, ואף הצליחו במספר מקרים, אל מול המשיבים בקשר לצמצום לרשימת האסירים - ומכאן העיתוי. המדינה טוענת שיכלו לפנות לפני כן, וידעו את העובדות במועד מוקדם. אכן, הדרך שהיה על העותרים לנקוט בה היתה הגשת עתירה במועד מוקדם יותר ותיקונה לפי הצורך, כך שתוכל להישמע לא כאשר כמעט מותנעים מנועי האוטובוסים מסיעי האסירים; ניתן היה גם לתקנה בהמשך לאור שינויים אוסיף. בעבר נאמר בבית משפט זה, כי פרסום רשימות האסירים 48 שעות טרם השחרור מותיר תקופה מספקת לשם בדיקה והשגה. בבג"צ 6316/07 אלמגור נ' ממשלת ישראל (לא פורסם) הבעתי דעתי כי סד 48 השעות אינו מספיק, ולטעמי הגיעה עת לשנותו, בנסיבות של רשימות גדולות והקושי לבדקן; אולם, במקרה דנא בגלל בקשת הרשות הפלסטינאית לדחות את השחרור היה המועד ארוך יותר ממילא, מכל מקום, לטעמי לכשתידון העתירה יש מקום כי יישקל קביעת מועד ארוך יותר. ברגיל , שהרי אין בר דעת יכול להעלות על דעתו שב-48 שעות ניתן לעבור על רשימות ארוכות של מועמדי שחרור, מאות במקרה דנא, להבדיל משמות בודדים.

ט.

לא למותר לציין כי כבר הוגשה עתירה אחרת בעניין השחרור הנוכחי, אך זו הסבה עצמה על סמכות הממשלה כממשלת מעבר, ונדחתה (בג"צ 10357/08 פורום משפטי למען ארץ ישראל נ' ממשלת ישראל הנזכר (ניתן אתמול)).

י.

מה מותיר לדעתי עתירה זו ללא דחייתה לעת הזאת כפי שנדחו עתירות רבות? שאלת ההליך. על פני הדברים, הראו העותרים כי היו אסירים שנמחקו בשל המו"מ שניהלו, כיוון שככל הנראה לא עמדו בקריטריונים שהמדינה הכריזה עליהם. הדבר אומר דרשני, עוד טענה מרכזית בעתירה - שתשובת המדינה לא נדרשה לה כדבעי - היא באשר לשקילת הנתונים בדבר מסוכנות המשתחררים כקריטריון, קרי, כי לא הופקו לקחים משחרור מחבלים בעבר על-ידי מסד מידע ראוי באשר לשיבה לטרור. טענה זו ראויה לטעמי לבחינה - מה מוצג לממשלה ולגורמים האחרים בהקשר זה; ופשיטא כי הדבר אינו בחינת מה בכך במובנים של סיכוני טרור, ואין צורך להאריך.

י"א.

אמנם תיתכן טענה כי ממילא לא ניתן צו ביניים ועם ביצוע השחרור נתייתרה העתירה והפכה "עיונית". אין זו דעתי; עתירות כאלה נדונות תדיר בלחץ זמן, ותמיד האוטובוסים מותנעים וההבטחות נעשו וכדומה. סבורני כי עדיף להידרש לנושאים אלה של ההליכים והכרוך בהם שלא בלחץ זמן של השחרור העומד בפתח, אלא באופן מסודר.

י"ב.

ולבסוף, גם אם - כאמור בתשובת המדינה - כבר נדחו בבית משפט זה בעבר טענות שונות העולות בעתירה, הרי זה מן התחומים שיש מקום לשוב ולהידרש אליהם לפי הצורך, כאשר המציאות דינמית ומשתנה ועמה אף מדדי סבירות, מידתיות וכדומה.

י"ג.

על כן יוכלו המשיבים להשלים תשובתם בתוך 21 יום, במיוחד בנושאים שנזכרו מעלה הכרוכים בתהליך האישור וההשגה. בעקבות זאת יוחלט באשר להמשך הטיפול.