פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בג"ץ
10578/08
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
העותרות:
1. משל"ט - מכון משפטי לחקר טרור וסיוע
לנפגעיו
2. מועצה איזורית גוש עציון
נ ג ד
המשיבים:
1. ממשלת ישראל
2. רא"ל גבי אשכנזי, רמטכ"ל
3. מפקד פיקוד מרכז, אלוף גדי שמני
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרות:
עו"ד זאב דסברג
בשם המשיבים:
עו"ד אבי ליכט
החלטה
התיק יועבר להרכב; ראו החלטה מיום 14.12.08. אוסיף לה לאחר עיון בתגובת המדינה ואטעים, כי לעניות דעתי לא הפכה העתירה תיאורטית. ראשית, באשר ללוח הזמנים להשגה על שחרור אסירים אכן נקבע בבג"צ 1539/05 משל"ט נ' מר אריאל שרון (לא פורסם), גם על יסוד פסיקה קודמת, כי 48 שעות הוא זמן סביר. לטעמי ראוי לדון מחדש בשאלה האם לקחי עבר אינם מצדיקים פרק זמן גדול יותר, כשהמדובר ברשימות בנות מאות אסירים, בנושא רגיש עד מאד, וככל שהעותרים הפוטנציאליים מבקשים לעשות מלאכתם נאמנה. לא למותר להזכיר, כי במקרה דנא, בשל בקשת הפלסטינאים לשחרור מאוחר יותר, ניתן פרק זמן ממושך יותר, ואכן התאפשרה בדיקה מעמיקה יותר, ובעקבות זאת הוסרו שישה שמות "כדי לצמצם את גדר המחלוקת עם העותרים, ולהימנע מהצורך בבירור בבית המשפט שיעכב את ביצוע ההחלטה". מכל מקום, העותרים זיהו פרטים שהזמן איפשר לבדקם ביתר דיוק. שנית, מן התשובה לא הובהר אם הממשלה וועדת השרים (ולא רק כנמסר הועדה המתאמת של עובדי הציבור) קיבלו את כל המידע הרלבנטי על מסוכנותם הצפויה של מועמדים לשחרור, על יסוד לקחי עבר. האם נאספו והוצגו נתונים בדבר רצידיביזם של משוחררים במקרי עבר, ובדבר עברם של המשוחררים בפעם זו? השאלה היא איפוא אורח קבלת ההחלטות על-ידי הממשלה, והמידע המונח לפניה כדי לבחון אם ההחלטה "מושכלת" (כלשון המשנה לנשיא מ' חשין בבג"צ 5272/05 משל"ט נ' שרון (לא פורסם)). אותו פסק דין תואר על-ידי כותבו כ" פסק דין מגירה", בעקבות "עתירות מגירה" ו"תשובות מגירה"; אך הוא ניתן ב-9.6.05, ושמא חלוף השנים וריבוי השחרורים מצדיקים לקחים גם ב"פסקי דין מגירה". על כן החלטתי להעביר את התיק להרכב, והוא יישמע בתוך חודשיים.
ניתנה
היום, ב' בשבט תשס"ט (27.1.09).
ש ו פ ט