בג"ץ 10599/02 מדינת ישראל נ. לודמילה קרמרנקו

לפניי בקשה להאריך את מעצרה של המשיבה בתשעים ימים, החל ביום 21.12.02 או עד למתן פסק הדין בת.פ.ח 1055/02 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.

1.כנגד המשיבה הוגש ביום 21.3.02 כתב אישום המייחס לה שלושה אישומים בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, סחר בבני אדם למטרות זנות ושהייה בלתי חוקית בישראל. באחד מן האישומים מיוחסות למשיבה גם עבירה של איומים ועבירה של שימוש במסמך מזויף. על-פי כתב האישום המאוחד, שהוגש נגד המשיבה ביחד עם חמישה נאשמים נוספים, קשרה המשיבה קשר עם נאשם 2 (אפי יונני) להביא לארץ נשים ממדינות חבר העמים באופן בלתי חוקי, וזאת לשם תיווכן ומכירתן של הנשים למכוני ליווי שונים לשם עיסוק בזנות. לשם כך נשכרו מספר דירות בתל-אביב, בהן רוכזו הנשים לצורך הצגתן בפני רוכשים מיועדים. את אחת הדירות שכרה המשיבה כשהיא משתמשת בתעודת זהות מזויפת.

על פי האישום הראשון, ביום 20.11.01 הובאו לישראל על-ידי המשיבה ונאשם 2, דרך גבול מצרים, כ-16 נשים ובהם אשה בשם ילנה. הנשים הובאו לדירה בתל-אביב והוצגו בפני רוכשים, תוך שהן נדרשות להתפשט לצורך בחינתן. בהמשך נלקחה ילנה מן הדירה למועדון של ג'קי יזדי, שם היא הוצעה למכירה ונקנתה על-ידי נאשם 6 תמורת 6,000 דולר.

באישום השני נטען כי ביום 20.1.02 הביאו נאשם 2 והמשיבה לישראל, דרך גבול מצרים, 17 נשים נוספות ובהם ד.פ., קטינה בת 17. לאחר חציית הגבול הוסעו הנשים לדירה בתל-אביב. בדירה הורתה המשיבה לקטינה להתפשט, בדקה את גופה והורתה לה להמתין לקונים. הקטינה נמכרה למכון ליווי באילת, אך משנודע כי היא קטינה החזירה בעל המכון למשיבה. זו הורתה לקטינה לומר שהיא בת 19, ואיימה כי אחרת תעבוד בחינם. לאחר מכן מכרה המשיבה את הקטינה לאלמוני שהעבירה למכון ליווי בתל-אביב.

על פי האישום השלישי, ביום 12.3.02 הביאו המשיבה ונאשם 2 לישראל 14 נשים נוספות. לאחר שעברו את הגבול הוסעו הנשים על-ידי נאשמים 1 ו-2 לתל-אביב. בהגיעם נכנסת המשיבה לרכב והורתה לתשע מהנשים לעלות לדירה. בדירה היא לקחה מן הנשים את כל המסמכים שהיו להם, קרעה אותם וזרקה לפח. כן היא הבהירה לנשים כי תעבודנה בזנות, חודש-חודשיים ראשונים בחינם, ושהן תלקחנה בימים הקרובים מן הדירה.

2.עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעצור את המשיבה עד תום ההליכים. בבקשה נטען כי המשיבה ניהלה עסק רחב של "ייבוא" נשים לישראל ומכירתן למכוני ליווי ובמסגרת זו מכרה לפחות 30 נשים ובהם קטינה. המדינה הוסיפה כי קיים חשש משמעותי ששחרורה של המשיבה ממעצר יוביל לשיבוש הליכי משפט, נוכח העובדה שהמשיבה שוהה בישראל באופן בלתי חוקי, השתמשה בעבר בתעודה מזוייפת ואיימה על הקטינה ד.פ. המשיבה, מצידה, הכחישה כל מעורבות וכל הכרות עם הנשים. בא-כוחה טען כי אמנם קיימות ראיות לכאורה לעבירת הסרסרות, אך אין בידי התביעה תשתית ראייתית לעבירה של סחר בבני אדם.

3.בית המשפט המחוזי – מפי השופט צ' גורפינקל – נעתר ביום 11.4.02 לבקשת המדינה. בהחלטה נקבע כי עדויותיהם של הנשים שהוחזקו אצל המשיבה והתייחסותה אל אותן נשים, בצירוף עדותו של אדם נוסף על כך שהמשיבה הציעה לו אשה למכירה, כל אלה מקימים תשתית ראייתית לכאורה למעורבותה של המשיבה בסחר בבני אדם. בית המשפט קבע - על רקע הלכות קודמות בסוגיה - כי עבירת הסחר בבני אדם מקימה עילת מעצר, כאשר במקרה הנדון מתוספת לכך העובדה שהמשיבה שוהה בישראל שלא כדין. לפיכך היא נעצרה, כאמור, עד תום ההליכים.

4.כעת, משחלפו תשעה חודשים מהגשת כתב האישום, מבקשת המדינה להאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים. מן הבקשה עולה כי פרשת ההוכחות בתיק צפויה להתחיל רק בחודש ינואר 2003, בו נקבעו ארבע ישיבות. מתברר כי כבר ביוני 2002 ביקשה באת-כוח המדינה לקבוע מועדי הוכחות בתיק מוקדם ככל האפשר, אך בית המשפט המחוזי קבע כאמור מועדי הוכחות בחודש ינואר 2003 בשל העומס הרב על יומנו. גם פניה מאוחרת יותר של המדינה, מיום 4.12.02, להקדים את מועד שמיעת עדותה של הקטינה הנזכרת באישום השני, נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי מחמת יומנו העמוס. בבקשה שלפניי טוענת המדינה, כי הגם שטרם החל שלב ההוכחות במשפט, יש להאריך את המעצר בשל מסוכנותה הניכרת של המשיבה. המדינה מדגישה את החשש מפני הימלטותה של המשיבה מן הדין: המדובר באזרחית זרה, שמרכז חייה אינו בישראל. מיוחסות לה עבירות חמורות אשר ההרשעה בהן תגרור עונש כבד. כמי שהייתה מעורבת לכאורה בהברחת נשים לישראל, דרכי הכניסה והיציאה הבלתי חוקיות מוכרות לה ויקלו על אפשרויות בריחתה.

5.בדיון לפניי חזר וטען בא-כוח המדינה כי קיים חשש מיידי וממשי ששחרורה של המשיבה ממעצר יביא לבריחתה מן הארץ. הוא הדגיש את מעורבותה המרכזית של המשיבה בפרשת "ייבוא" הנשים לישראל ואת העובדה שלא היססה להשתמש בתעודה מזויפת. בא-כוח המשיבה, מצידו, התנגד בכל תוקף להארכת המעצר. בטיעוניו הוא הדגיש את העובדה כי משפטה של המשיבה מתמשך באופן בלתי ראוי, וסופו עדיין אינו נראה באופק. כמו כן הוא ציין כי מרבית הנאשמים האחרים בכתב האישום שוחררו בינתיים. במצב דברים זה, אין לדעתו מקום להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים. היענות לבקשת המדינה מסכלת את תכלית החוק לסיים משפטים פליליים תוך פרק זמן קצוב, ומביאה להתמשכות של ההליכים ללא הגבלת זמן. לשיטתו, יש לשחרר את המשיבה כדי "לזעזע את המערכת" ובכך לייעל את ההליכים המשפטיים במקרים דומים. בא-כוח המשיבה מציע כי המשיבה תשוחרר ל"מעצר בית" באשקלון.

6.הכל מסכימים כי משפטה של המשיבה אינו מתנהל באופן משביע רצון. הנאשמת, שחלה עליה חזקת החפות, נתונה במעצר זמן ממושך. דא עקא, זמן זה לא נוצל לשם ניהול המשפט גופו. כפי שמתברר, הסיבה נעוצה באילוצים מערכתיים, שמקורם בעומס העבודה הרב המוטל על ההרכבים הפליליים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. עומס זה לא אפשר לקיים, לגבי התיק הנדון, את כוונת המחוקק לסיים בתוך תשעה חודשים את ההליכים הפליליים במקרים בהם נתון הנאשם במעצר עד תום ההליכים. עם זאת, השאיר המחוקק סמכות בידי בית המשפט להאריך את המעצר מעבר לתשעת החודשים, הארכה היכולה להיעשות לתשעים ימים מעת לעת (סעיף 62 לחוק המעצרים). אין ספק, כי הארכה זו לא צריכה להיעשות כעניין של שגרה, כך שתסוכל מצוות המחוקק לסיים את ההליכים תוך תשעה חודשים. בהפעילו את שיקול דעתו, על בית המשפט לראות את מכלול הנסיבות ולבחון האם יש בהם כדי להצדיק הארכה מעבר לתשעת החודשים. השיקולים הנוגעים לעניין הם מצד אחד האופן בו מתנהל המשפט ומשך הזמן בו נתון הנאשם במעצר ומן הצד האחר חומרת העבירות, המסוכנות, והחשש כי הנאשם ימלט מאימת הדין או ישבש את הליכי המשפט. כפי שצוין, האיזון בין מסוכנותו של הנאשם לבין חירותו משתנה עם התארכות תקופת המעצר. הדברים נכונים במיוחד כאשר קצב המשפט אינו משביע רצון. ראה בש"פ 441/02 מדינת ישראל נ' אלרז ואח' (לא פורסם); ראה בש"פ 375/02 מדינת ישראל נ' מיארה (לא פורסם); בש"פ 2747/01 מדינת ישראל נ' הרוש ואח' (לא פורסם); בש"פ 6423/00 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם) . מציאת האיזון בין הערכים המנוגדים היא מלאכה קשה, אך אין בית המשפט יכול להיבטל ממנה.

7.כנזכר, הסנגור השמיע בפנינו את הרעיון כי יש לשחרר את המשיבה כדי "לזעזע את המערכת" ובכך לייעל את ההליכים המשפטיים במקרים דומים. רעיון זה אינו מקובל עלי. תפקידו של בית המשפט לערוך את האיזון הנאות במקרה המוחשי, תוך שקילת כל השיקולים הנוגעים לעניין. בעיני, השיקול של "זעזוע המערכת" כדי שתתקן את דרכיה אינו בין השיקולים שעל בית משפט לשקול, מה עוד שאין אנו יודעים אם "זעזוע" מעין זה יכול להביא לידי השיפור המקווה.

8.במקרה שלפניי, שלב ההוכחות במשפט יחל רק בעוד כשבועיים. במצב דברים זה, נקודת האיזון נעה לצד חירות הנאשמת. עם זאת, עדיין יש לבחון את מידת מסוכנותה לביטחון הציבור ואת החשש כי שחרורה יסכל את ההליך הפלילי כולו. חרף חלוף הזמן וההתנהלות האיטית של המשפט, חששות אלה שרירים וקיימים. לאור מכלול שיקולים אלה, הגעתי למסקנה כי בנסיבות המקרה שלפניי, האיזון בין האינטרסים המנוגדים מצוי עדיין בצד האינטרס שבשמירה על בטחון הציבור. נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות למשיבה מקימות יסוד סביר לחשש כי שחרורה ממעצר עלול לסכן את בטחון המתלוננות ואת בטחון הציבור. המשיבה נטלה חלק מרכזי ב"עסק" של הברחה שיטתית של נשים לארץ לשם עיסוק בזנות. במסגרת ה"עסק" היא סחרה בכ-45 נשים, כשהיא נוהגת בהם בגסות, באכזריות ובחוסר אנושיות. את פעילותה העבריינית ביצעה המשיבה שעה שהיא עצמה שוהה בארץ באופן בלתי חוקי. למעשה, אין דבר הקושר את המשיבה לישראל מלבד ההליך המשפטי החמור המתנהל נגדה, כך שקיים חשש סביר שהיא תנסה להתחמק מהליכי שפיטה. איני רואה אפשרות לשחרר את המשיבה בתנאים מגבילים, ויהיו חמורים ככל שיהיו ואין מנוס, אם כן, מהמשך המעצר. שלב ההוכחות במשפט יחל בקרוב ויש לקוות כי מעתה תמצא הדרך לנהל את המשפט בקצב מזורז ולסיימו תוך פרק זמן סביר. ברוח זו אני פונה לנשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו.

אי לכך, אני נעתר לבקשת המדינה ומאריך את מעצרה של המשיבה בתשעים ימים נוספים, החל ביום 21.12.02, או עד למתן פסק דין בעניינה בת.פ.ח 1055/02 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.