פרטי ההליך
בבית-המשפט העליון
בשבתו כבית-המשפט הגבוה לצדק
בג"ץ
10651/04
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותרים:
1. מרכז
מוסאוא לזכויות האזרחים הערבים בישראל
2. ח"כ מחמד ברכה
נ ג ד
המשיבים:
1. יושב-ראש
הכנסת
2. חמי דורון, סגן יו"ר הכנסת
3. משה כחלון, סגן יו"ר הכנסת
4. יולי אדלשטיין, סגן יו"ר הכנסת
5. ניסים דהן, סגן יו"ר הכנסת
6. אלי בן מנחם, סגן יו"ר הכנסת
עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים
בשם העותרים:
עו"ד שאדי זידאן (שוירי)
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
1. עניינה של עתירה זו בהצעת חוק פרטית
העתידה, כך לדברי העותרים, לעלות לדיון ולהצבעה בקריאה טרומית בכנסת מחר, י"א
בכסלו תשס"ה (24.11.04). הצעת החוק, שהגיש ח"כ צבי הנדל, מבקשת לתקן את
חוק מינהל מקרקעי ישראל, התש"ך-1960 באופן שיאפשר הקצאת קרקעות להקמתם של
ישובים קטנים – שמספר המשפחות בהם אינו עולה על 500 – לבני לאום מסוים בלבד, ובני
לאומים אחרים לא יורשו לרכוש קרקעות בישובים אלה.
יאמר כבר עתה, כי הצעת החוק עברה מספר
גלגולים בטרם לבשה את צורתה הנוכחית. במקורה, היא התייחסה להסמכתו של מינהל מקרקעי
ישראל להקצות קרקעות להקמתם של ישובים יהודיים בלבד. לאחר שהדברים עברו תחת שבט
ביקורתה של היועצת המשפטית של הכנסת, הוכנסו בהם שינויים במסגרתם גובש הנוסח
המוצע.
2. בתאריך כ"ו בחשון תשס"ה
(11.10.2004) קיימה נשיאות הכנסת דיון לקראת הנחתה של הצעת החוק על שולחן הבית.
ברוב דעות הוחלט לאשר את הבאת ההצעה לדיון. לטענת העותרים, החלטה
זו לא רק שחורגת היא באורח קיצוני ממתחם הסבירות, אלא שהיא אף סותרת את האמור בסעיף 134(ג) לתקנון הכנסת, הקובע כי:
"יושב ראש הכנסת והסגנים לא יאשרו הצעת חוק שהיא, לדעתם, גזענית במהותה..."
העותרים סבורים כי אין די בהליכים פנים-פרלמנטריים כדי להביא לתיקון הפגם שנפל, לדעתם, בהחלטתה של נשיאות הכנסת. הם מבקשים איפוא כי בית-משפט זה יצהיר על בטלות ההחלטה, ועד שיעשה כן יוציא מלפניו צו ביניים המונע את קיומו של הדיון מחר.
3.דין העתירה להידחות על הסף. מיום שנתקבלה החלטתה של נשיאות הכנסת ועד למועד הגשת העתירה חלפו למעלה מחמישה שבועות. העותרים, מטעמים השמורים עמם, נמנעו מלעתור כנגד ההחלטה במשך כל אותה עת, ובחרו לעשות זאת יום אחד בלבד לפני המועד בו קבועה הצעת החוק לדיון. מחמת שיהוי ניכר זה, ומתוך ביטחון כי הכנסת מכלכלת את צעדיה, בכלל, ובתחום החקיקה, בפרט, בשום שכל וביישוב הדעת, לא ראינו מקום לקבלת העתירה.
העתירה נדחית איפוא, ואך ברי הוא, כי ככל שהנסיבות יחייבו זאת, ואם תימצא לעותרים בעתיד עילה לכך, פתוחה בפניהם הדרך לשוב ולעתור לבית-משפט זה.
ניתן היום, י' בכסלו תשס"ה
(23.11.04).
ש ו פ ט ש ו פ
ט ת ש ו פ ט