בג"ץ 1077/08 אבראהים אסמאעיל עבד-אללה אלנגאר נ. מפקד כוחות הצבא בגדה המער

1.

לפני בקשה מטעם העותרים לפסיקת הוצאות. עניינה של העתירה (מיום 4.2.08) בבקשת העותר 1 (להלן: "העותר") לקבל היתר לביקור אצל בנו, אשר במועד הגשת העתירה היה כלוא במתקן כליאה בישראל. ביום 5.3.08 הודיע המשיב לעותרים כי הונפק לעותר היתר לביקור חד פעמי אצל בנו הכלוא, התקף מיום 4.3.08 עד ליום 17.4.08. בהמשך לכך ולבקשתם, החלטתי ביום 13.4.08 להורות על מחיקת העתירה. מכאן הבקשה לעניין ההוצאות.

2.

העותרים טוענים כי עתירתם הוגשה נוכח אי מענה ממושך מצד המשיב לבקשת העותר. לדבריהם, מאז מעצר בנו של העותר – בחודש פברואר 2006 – פנה העותר למשיב מספר פעמים, באמצעות הצלב האדום, אולם כל בקשותיו סורבו מטעמים ביטחוניים. בהמשך לכך, פנה ביום 22.10.07 העותר 2 ללשכת היועץ המשפטי של המשיב בבקשה להסדיר את ביקורו של העותר אצל בנו, תוך שביקש מהמשיב לנמק את החלטתו, אולם לא זכה למענה. כפי הנטען, ביום 13.12.07 שלח העותר 2 למשיב תזכורת באשר לפנייתו, ורק ביום 21.1.08, שעה שהעתירה בעניין העותר עמדה להיות מוגשת לבית משפט זה, הגיעה תגובת המשיב, בה צוין באופן לקוני כי "פנייתכם נמצאת בטיפול, עם קבלת תשובה נודיעכם דבר". ביום 27.1.08 פנה העותר 2 שוב למשיב בטענה כי אין תגובתו מהווה תשובה לבקשה, ועל כן אין בה בכדי לעכב פנייה לערכאות בעניינו של העותר. בהמשך לכך הוגשה עתירה זו (ביום 4.2.08, כאמור).

3.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, בירור שנערך עם הגורמים הרלבנטיים העלה כי הוגשה על ידי הצלב האדום בקשה אחת בלבד בעניינו של העותר, בחודש מרץ 2007. עוד טוען המשיב, כי לאחר שהתברר כי הבקשה האמורה נכללה ברשימת המבקשים אשר בעניינם מוזנת "מניעה ביטחונית", ביקשו הגורמים הרלבנטיים אצל המשיב מן הצלב האדום כי שמו של העותר יועבר לידם במסגרת רשימה של תושבים שאינם מנועים, אולם הדבר לא נעשה. לפיכך, טוען המשיב כי פנייתו היחידה של העותר נענתה, וכי מאחר שמאז הגשתה לא התקבלה על ידו כל בקשה נוספת בעניין העותר, אין עומדת בקשת העותרים להוצאות בדרישה למיצוי הליכים טרם הגשת העתירה. מוסיף המשיב וטוען, כי גם פניית העותר 2 באוקטובר 2007 נעשתה בלא שקדמה לה בקשה המוגשת לפי הנהלים, ועל כן אינה מהווה עמידה בתנאי זה.

4.

בתשובתם לתגובת המשיב, טוענים העותרים כי מענה ענייני של המשיב לפניות העותר 2, ובכללו העלאת הטענה כי לא קדמה להן בקשה מינהלית, היה יכול לייתר את הצורך בהגשת העתירה. מוסיפים העותרים וטוענים, כי תמוה בעיניהם מדוע טענה זו לא הועלתה קודם לתגובת המשיב לבקשה דנן. לטענתם, בשונה מהנעשה בעניינם, במקרים בהם אין למשיב כל אינדיקציה כי הוגשה בקשה מטעם הפונה, מודיע המשיב לעותר 2 כי לא ייערך בירור בעניין הפונה, וכי יש להפנותו להגשת בקשה במשרדי הצלב האדום.

5.

לאחר שעיינתי בטענות בעלי הדין, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. המשיב טוען כי הונחה לפניו רק פניה אחת מטעם העותר – מחודש מרץ 2007 – וכי מכיוון שלא הוגשה לו ברשימה הנכונה, אין היא מהווה פניה מינהלית המחייבת את טיפולו. עם זאת, המשיב אינו מסביר מדוע בתגובתו לפניות העותר 2 נמנע הוא מלהעמידו על הסיבה לעיכוב בטיפול בבקשה, שכמסתבר מן החומר שלפני עניינה בנהלי העבודה של המשיב אל מול הצלב האדום. יתרה מזאת, בתשובתו לפניות אלו, אף ציין המשיב בלקוניות כי העניין בטיפול, ובכך הוביל על פניו את העותרים למסקנה כי הם מצידם מיצו את כל ההליכים העומדים לרשותם, וכי הסיבה לעיכוב בבקשתם אינה תלויה בהם. מתיאור דברים זה, עולה כי העדר המענה מצד המשיב לפניות העותרים במשך תקופה כה ממושכת, וכן המענה הלקוני שהתקבל לבסוף, הצדיקו, אובייקטיבית ולא רק סובייקטיבית, את עצם הגשת העתירה ובהמשך לכך לקבלת הסעד.

6.

לפיכך, דין הבקשה לפסיקת הוצאות להתקבל בחלקה. המשיב ישא בשכר טרחת עו"ד העותרים בסך של 3,000 ₪ ובהוצאות העותרים בסך של 500 ₪ נוספים. סכומים אלו נקבעו בשים לב לסיום ההליך על-ידי המשיב בלא צורך בקיום דיון בעתירה לגופה, כמו גם להתמשכות הקצרה של ההליך כולו בבית משפט זה. סכומים אלה ישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.