פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בג"ץ
925/08 - ג'
בפני:
כבוד הרשם יגאל מרזל
העותרים:
1. אמאל ח'אלד מוחמד-רדא חטיב
2. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר
נ ג ד
המשיב:
מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
1.
לפני בקשה מטעם העותרים לפסיקת הוצאות. עניינה של העתירה (מיום 29.1.08) בבקשת העותרת 1 (להלן: "העותרת") לקבל היתר לבקר את אחיה, הכלוא במתקן כליאה בישראל. ביום 24.2.08 הונפק עבור העותרת ההיתר המבוקש, ולבקשת העותרים, החלטתי ביום 7.4.08 להורות על מחיקת העתירה. מכאן הבקשה לעניין ההוצאות.
2.
העותרים טוענים כי עתירתם הוגשה נוכח אי מענה מ מוש ך מצד המשיב לבקשת העותרת. לטענתם, לאחר שפג תוקף היתר הביקור האחרון שהונפק לה, שהיה תקף עד לחודש ינואר 2007, הגישה העותרת את בקשתה למשיב, באמצעות ארגון הצלב האדום. משלא נתקבל מענה לפנייתה, פנה ביום 30.10.07 העותר 2 למשיב בבקשה לאשר את בקשת העותרת, אולם לא זכה למענה. בשל כך הוגשה עתירה זו. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, בירור שנערך עם הגורמים הרלבנטיים אצל המשיב העלה כי הבקשה היחידה שהתקבלה על ידם בעניינה של העותרת, לאחר שביקרה את אחיה ביום 1.1.07, הוגשה אך ביום 21.11.07. לפיכך, טוען המשיב כי הבסיס העובדתי שעליו הועמדה העתירה נשמט, וכי על כן דין בקשתה להוצאות להידחות.
3.
בתשובתם לתגובת המשיב (מיום 30.12.08), טוענים העותרים כי מענה ענייני של המשיב לפניית העותר 2, ובמסגרתו העלאת הטענה כי לא קדמה לפנייה זו בקשה מינהלית, היה יכול למנוע את הגשת העתירה. לטענתם, משלא נתקבל כל מענה לפנייתם במשך כ-3 חודשים, לא נותרה להם כל ברירה מלבד הגשת העתירה.
4.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובתשובת העותרים לתגובה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. הכללים לעניין חיוב בעל דין בהוצאות נקבעו בפסיקה (ראו בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217, (1993)). על פי כללים אלו יש לבחון האם היה צידוק בהגשת העתירה, האם לא הזדרז העותר בפניה לבית המשפט ומיצה הליכים, האם היה שיהוי בהגשת העתירה, והאם עצם הגשת העתירה הובילה לקבלת הסעד. אין חולק כי עתירה זו עוסקת בעניין הומניטארי המחייב מתן מענה הולם לפונים ובתוך זמן סביר. אולם, בהעדר כל אסמכתא להוכחת טענת העותרים כי בקשת העותרת הוגשה קודם לחודש נובמבר 2007, אף לא למשרדי הצלב האדום ונוכח טענות המשיב בעניין, שוכנעתי כי לא נתקיימו הנסיבות לפסיקת הוצאות. משלא היתה פנייה כאמור לפני המשיב, והעותרים לא הוכיחו כי אף הוגשה (והשוו לנסיבות שבהחלטתי בבג"ץ 1077/08 אלנגאר נ' מפקד כוחות צה"ל (לא פורסם, 16.2.09), לא מצאתי מקום לחייב המשיבים בהוצאות רק בשל אי מתן מענה. אשר על כן, דין הבקשה לחיוב המשיב בהוצאות, להידחות.
ניתנה היום, כ"ב בשבט
תשס"ט (16.2.2009).
יגאל מרזל, שופט
ר ש ם