בג"ץ 1086/97 שיין שמעון נ. רפ"ק עמי פחימה

1.תחילתה של הפרשה שביסוד העתירה בהליכי חקירה שבהם פתחה המשטרה נגד העותר, שבסופם הוגש עליו כתב אישום בשל נסיון לקבל דבר במרמה. לפי הנטען שם התקשר העותר למתלוננת, הציג עצמו כגובה כספים עבור עסק מסוים, ביודעו שהדבר אינו אמת ותבע ממנה לפרוע סכום של 641.76 שקלים.

2.בעקבות התלונה והחקירה נקט העותר מספר הליכים:

א.בחודש יולי 1995 עתר העותר לבית משפט זה כנגד היועץ המשפטי לממשלה וכנגד אנשי משטרה על התנהגותם בענינו. ביום 16.7.95 נדחתה עתירתו על הסף מחוסר עילה ובית המשפט קבע כי "אם יש לעותר טענות כלפי אנשי משטרה בקשר להתנהגותם, עליו להפנותן לצינורות המיועדים לטפול בתלונות כאלה ואין לו דרך לפנות ישירות לבית משפט זה".

ב.ביום 1.10.95 הגיש העותר תלונה למחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות המדינה, שהחליטה ביום 15.11.95 שלא לפתוח בחקירה שכן מתוכן התלונה "לא עולה תשתית עובדתית המגבשת חשד לביצועה של עבירה". עררו לפני היועץ המשפטי לממשלה נדחה בהחלטה מיום 17.10.96. יצוין כי קדמה להחלטה עתירה לבית משפט זה שנדחתה ביום 15.10.96 בנימוק שהעתירה מוקדמת וכי עררו טרם נדון.

ג.העותר לא אמר די והגיש תביעה קטנה נגד המתלוננת לחייבה לפצותו עבור הגשת תלונת שווא. ביום 31.1.96 נדחתה תביעתו, לאחר שבית המשפט שמע את הצדדים וקבע כי המתלוננת "לא ביצעה עוולה נזיקית כלשהי כלפי התובע בפנותה למשטרה".

ד.עוד הגיש העותר ביום 21.2.96 תביעה קטנה נגד היועץ המשפטי לממשלה ונגד סמ"ר אורי אסור לחייבם לפצותו בטענה שסמ"ר אסור העלים ראיות שיש בהן כדי להעיד על חפותו. מתביעה זו חזר בו בדיון שהתקיים בתיק זה ביום 17.4.96 ולאור זאת דחה בית המשפט את התביעה.

ה.תביעה קטנה נוספת שהגיש העותר ביום 27.2.96 נגד היועץ המשפטי לממשלה ונגד מפקד תחנת המשטרה בבית שמש, נדחתה ביום 28.4.96. השופט סבר ש"בהתנהגותו האמורה של מפקד התחנה אין כדי לבסס עילה משפטית שיש בה כדי לזכות את התובע בתביעתו".

3.עתה חוזר העותר ובעתירתו שלפנינו מבקש הוא "ליתן צו על תנאי צו החלטתי לפתוח בחקירה באמצעות מח"ש או ועד חקירה בנוכחות העותר נגד המשיבים 2+1 בהתאם לעתירה ובשבג"צ בתיק בג"צ 5663/95 - על בזיון בית המשפט ע"י הפרקליטות לגבי הפסק דין מיום 15/10/96" (השיבושים במקור - י.ט.).

עיינו בתשובתה המקדמית של המדינה ולא מצאנו עילה להתערב בהחלטה שלא לפתוח בהליכי חקירת שוטרים כפי שביקש העותר. גם העובדה שעררו של העותר נדחה, כאמור לעיל, שני ימים בלבד אחרי החלטתו של בית משפט זה מיום 15.10.96, אינה מעידה על "אי התיחסות ענינית ויסודית" כטענתו, של המשטרה או של הפרקליטות.

זאת ועוד. ביום 25.3.97 הגיש העותר בקשה נוספת, במסגרת עתירתו, "ליתן צו לסגירת התיק בגין הגשת כתב אישום מפוברק שיקרי והעלמת ראיות במזיד", וכן "בקשה ליתן צו בינים להחשת מועד הדיון--- כדי ליתן צו על תנאי להשעות מתפקידה את משיבה 3 בגין הגשת כתב אישום שקרי ומסולף" בהן הוא שב ותוקף את כל המעורבים בענינו. גם בעתירה נגד ההחלטה להגיש על העותר כתב אישום לא מצאנו עילה להתערב. הדיון בכתב האישום נקבע ליום 13.4.97, דהיינו בעוד כשבועיים ימים. באותו דיון יוכל העותר להעלות את טענותיו בענין תקינותו של כתב האישום.

4.העתירה נדחית.