פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בג"ץ
10903/04 - ג'
בפני:
כבוד המישנה לנשיא מ' חשין
העותרת:
הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות
נ ג ד
המשיבים:
1. עיריית
ירושלים
2. ראש עיריית ירושלים, אורי לופוליאנסקי
3. שרת החינוך, לימור לבנת
4. שר הפנים, אברהם פורז
5. היועמ"ש, מני מזוז
6. ממשלת ישראל
7. משטרת ישראל, מחוז ירושלים
עתירה דחופה למתן צו ביניים ולדיון בצו בדחיפות מיום 16.6.05
החלטה
עיינתי בבקשתה של העותרת מיום 16.6.05 למתן צו ביניים והגעתי לכלל מסקנה כי אין לה לעותרת עילה לזכות בצו ביניים כבקשתה.
עניינה של העתירה הוא בתמיכה במערך התמיכות שמעניקה עיריית ירושלים ובכללו מימון פעולתה של העותרת לשנים 2003 ו-2004. כן מדברת העתירה בנושא חובתה של עיריית ירושלים לקבוע קריטריונים ראויים לחלוקת כספי תמיכות לגופים אלה ואחרים. משידענו מהו עניינה של העתירה, נוסיף ונדע כי בקשתה של העותרת למתן צו ביניים אינה קשורה כלל לעתירה העיקרית. כיצד כך?
צו הביניים המבוקש בידי העותרת אמור להורות את עיריית ירושלים ואת ראש העירייה "לבצע את כל הפעולות הנדרשות לשם תיאום וקיום אירועי הגאווה 2005, ובכלל זאת תיאום קיום הפנינג בגן הפעמון בתאריך 30 ביוני 2005 ותליית דגלי הגאווה בחוצות העיר ימים מספר לפני מועד זה". אין צורך בדמיון מפליג כדי להבין כי עניינה של העתירה הוא לעצמו ועניינו של צו הביניים הוא לעצמו, והגם שזה קשור בזה, הנה זה חי הוא לעצמו וזה חי הוא לעצמו ואין השני כלול בראשון. מטעם זה בלבד דעתי היא כי יש לדחות את בקשתה של העותרת למתן צו ביניים.
בשולי הדברים, ובלא להכריע בדבר, אוסיף, שיש יסוד לטענה כי צו הביניים באשר הוא נתון לסמכותו של בית-משפט אחר. ראו, למשל: בג"ץ 131/04 - עמותת פסטיבל ישראל ירושלים נ' מר אורי לופוליאנסקי, ראש עיריית ירושלים. ואולם אומר אני דברים אלה בשולי החלטתי (תרתי משמע).
היום, ט' בסיון תשס"ה (16.6.2005).
המישנה לנשיא
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
04109030_G04.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il