בג"ץ 10954/02 "כרמל-מושב שיתופי בע"מ" נ. ראש המנהל האזרחי ביהודה ושומרון

לפניי בקשה מטעם העותרת לפסיקת הוצאות. הבקשה הוגשה בגדרי עתירה שנמחקה ביום 25.12.2012 – בדיוק עשר שנים לאחר שנפתחה.

עניינה של העתירה: בקשתה של העותרת – כרמל, מוש ב שיתופי בע"מ – כי המשיבים יפעלו להפסקת הפעלתו של אתר סילוק הפסולת "כרמל" (הנמצא באזור דרום הר חברון), ויסדירו אתר חלופי שיהא מרוחק די הצורך מיישובים סמוכים. כאמור, העתירה נותרה תלויה ועומדת במשך כעשור, כשבמהלך התקופה התקיימו חמישה דיונים וניתנו החלטות שנועדו למעקב של בית המשפט אחר מציאת פתרון לבעיית אתר סילוק הפסולת (יצוין כי אין מחלוקת שהאתר לא היה מוסדר מבחינה תכנונית; וכי כבר לאחר הדיון הראשון, ביום 26.3.2003, נדרשו המשיבים למסור תוך 4 חודשים הודעה משלימה בדבר "צעדים נמרצים" לפתרון בעיית אתר הפסולת). המשיבים אכן דיווחו מעת לעת על צעדים שונים שננקטו לשיפור המצב באתר, לצמצום המפגעים הסביבתיים, לתיקון החקיקה הרלוונטית, ולתכנון אתר חלופי.

בשלב מסוים (בשנת 2007) נמסר כי בכוונת הבנק העולמי להקים אתר פסולת חדש שיאפשר את הפסקת השימוש באתר נשוא העתירה, תוך הקצאת התקציב הדרוש (התפתחות זו הביאה להפסקת מהלכים מסוימים שהחלו קודם לכן להקמת אתר חדש על-ידי המשיבים).

לאחר מכן הוגשו הודעות עדכון נוספות, עד שבסופו של דבר ניתן פסק-הדין שבו נמחקה העתירה בהסכמת הצדדים, זאת לאחר שהטיפול בהקמת האתר הפסולת החדש הגיע לשלב מתקדם; כלשון בית המשפט בפסק-הדין, המחיקה באה "על יסוד הצהרת המשיבים כי ההערכה העדכנית היא שאתר סילוק הפסולת החלופי ייפתח במהלך הרבע השני של שנת 2013, וכי יושלם שיקומו של האתר מושא העתירה". בית המשפט הוסיף כי זכויות העותרת שמורות לה לשוב ולפנות לבית המשפט ככל שיתברר שההצהרות אינן מיושמות.

עתה כאמור מונחת לפניי סוגיית ההוצאות. לאור האמור לעיל, ולאחר עיון במסמכים שבתיק ובהחלטות בית המשפט, סבורני כי גם בהנחה שהחלטת הבנק העולמי להקים אתר פסולת חדש התקבלה ללא תלות בהליך המשפטי, הרי שלא ניתן להתעלם מן התמונה הכוללת של השתלשלות העניינים, ומפעילותם של המשיבים לאחר הגשת העתירה. כך, מן החומר שבתיק עולה כי לאורך התקופה שבה הייתה העתירה תלויה ועומדת נקטו המשיבים צעדים שונים לשיפור המצב תוך דיווחים מעת לעת לבית המשפט, אשר מצדו קיים מעקב מ מוש ך אחר ההתקדמות, הדגיש את הצורך להסדיר את העניין (כפי שעולה גם מפרוטוקול הדיון), ונותר "עם היד על הדופק". ראוי להדגיש כי בית המשפט לא מחק או דחה את ההליך – חרף עמדת המשיבים בשלבים מסוימים כי יש לעשות כן – עד לשלב המתקדם שבו הוצג פתרון קרוב לבעיית אתר סילוק הפסולת; עוד אוסיף כי בית המשפט התבטא לא פעם בעניין קצב ההתקדמות, כך למשל בהחלטה מיום 13.7.2009 הודגש הצורך "... להמשיך ולעקוב אחר התנהלות המשיבים כדי לוודא שהפתרון המוצע על ידם ייושם בהקדם".

בנסיבות אלה, סבורני כי אף שלא ניתן צו-על-תנאי או צו ביניים בתיק; ואף שלא ניתן לקשור קשר מלא בין השתלשלות העניינים לבין ההליך המשפטי, ולא ניתן גם להתעלם מאופיו של הפרויקט שתרם מן הסתם להתמשכות ההליכים (וראו החלטת בית המשפט מיום 13.7.2009), הרי שיש לראות בעתירה ככזו שקידמה את עניינה של העותרת והייתה גורם רלוונטי בתהליך השינוי ובמקצבו (ראו גם בג"ץ 2908/06 איוונוב נ' שר הפנים (21.4.2010)). להשלמת התמונה אוסיף כי אין טענה שהתנהלות העותרת לקתה באי-מיצוי הליכים או בשיהוי (ראו בג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217 (1993)).

לאור המקובץ, ולאחר שנתתי דעתי לכלל טענות הצדדים, למאמציהם של המשיבים (ראו גם ההחלטה מיום 13.7.2009), ולמהות הפתרון שהושג בסופו של דבר, החלטתי לפסוק לעותרת הוצאות בסכום מאוזן של 10,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום החלטתי זו ועד התשלום בפועל.