בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 10983/07
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט ע' פוגלמן
העותר:
עודד מנדל
נ
ג
ד
המשיבים:
1.פרקליטות המדינה
2. משטרת ישראל
3.כב' השופטת גיליה רביד - בית משפט השלום בתל אביב
4.סרגי מוטריצ'קו
5. פאינה זילברט
6. ניסים כהן
בקשה למתן צו ביניים וצו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד יוסי נקר
בשם המשיבות 2-1:
עו"ד אבינעם סגל-אלעד
פסק – דין
השופט א' רובינשטיין:
א.עתירה למתן צו ביניים וצו על תנאי שמהותם – עתירה שלישית להתערבות בניהול חקירה על-ידי המשיבות 2-1 בעניין הנוגע לעותר.
ב.(1) נגד העותר ונגד המשיבים הפורמליים 6-4 הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמך בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזוייף. על פי כתב האישום , במהלך שנת 2002 פעלו הנאשמים יחד עם אדם נוסף (עומר נאסר; להלן נאסר ) כדי לקבל במרמה כספים מאנשים שבאו לרכוש רכבים שעוקלו כביכול בהליכי הוצאה לפועל בדרך של מכרז. בכתב האישום נאמר, כי המשיבים פתחו חשבון בנק ושכרו משרד על שמו של עורך דין איהאב מיר מרואת (שלא צורף לעתירה; להלן מרואת ); נאסר התחזה למרואת בפני הפונים, המשיבים הראו להם את הרכבים המיועדים לכאורה למכירה, והפונים שילמו בעבור הרכבים – בלא לדעת שהמשרד על שם מרואת נסגר ובלא שקיבלו תמורה לכספם. יצויין, כי נאסר הורשע בעבירות שיוחסו לו עוד בשלהי שנת 2002 בבית משפט השלום בתל אביב, ונֶאֱסַר לעשרים ושמונה חודשים בפועל ועוד שנים עשר חודשים מאסר על תנאי (ת"פ 7267/02). העותר והמשיבים 6-4 נעצרו בשנת 2004, והליך נפרד נגדם מתנהל מאז בבית משפט השלום בתל אביב (ת"פ 3892/04). מרואת משמש כעד תביעה במשפטם.
(2) במרץ 2006 עתר המשיב 4 לבית משפט זה בדרישה כי מרואת יואשם אף הוא (בג"צ 2172/06; להלן העתירה הראשונה ). בפסק דין מיום 10.3.07 דחה בית המשפט (השופטים גרוניס, נאור וארבל) את העתירה על הסף, בקבעו כי ההחלטה שלא להעמיד לדין את מרואת, שהתקבלה לאחר חקירתו ולאחר שלא נמצאו ראיות לביסוס אישום נגדו, אינה בלתי-סבירה, וכי יתר טענותיו של המשיב 4, לרבות לעניין מעמדו של מרואת כעד מדינה וחלקו המיזערי של המשיב 4, ניתנות לבירור בפני בית משפט השלום שדן בעניין. לאחר מתן פסק הדין נתברר לתובעת כי קיימות הקלטות מהן עולה לכאורה מעורבותו של מרואת בפרשה. מידע בעניין זה הועבר למשטרה, ושמיעת התיק נפסקה עד למיצוי העניין, אולם החקירה הנוספת לא הניבה ראיות חדשות ושמיעת המשפט התחדשה במתכונתו המקורית.
(3) באפריל 2007 עתר המשיב 4 פעם נוספת לבית משפט זה בטענות דומות לעתירה הראשונה, וכן בטענה כי ההתפתחויות שחלו מאז דחיית העתירה הראשונה מצדיקות את הגשת העתירה החדשה. עוד נטען, שבידי המשיב 4 תמלילי שיחות המעידים על מעורבותו של מרואת, ושחקירה בעניין לא נעשתה, חרף הודעת התובעת לבית משפט השלום בתל אביב (בג"צ 3290/07; להלן העתירה השניה ). הגם שביני לביני בוטל בהסכמה כתב האישום כנגד המשיב 4 בבית משפט השלום, עמד על עתירתו, וניתן פסק דין ביום 3.7.07. בית המשפט (השופטים נאור, חיות ופוגלמן) דחה את העתירה על הסף, בציינו כי מאז העתירה הראשונה לא חל שינוי נסיבות המצדיק דיון מחודש בעתירה. כן ציין בית המשפט:
"אשר לקלטת, מקובלת עלינו עמדת המשיבות לפיה אין מקום להתערבותו של בית משפט זה בנדון וכי ככל שהעותר או מי מהמשיבים האחרים יעבירו לידי המשיבה 2 את הקלטת גופה או כל ראיה לכאורה ממשית אחרת המצביעה על מעורבותו של המשיב 4 בפרשה, תישקל פתיחה מחדש של החקירה, בהתאם לחומר שיוצג" (בפסקה 6).
ג.הנה כי כן, לפנינו עתירה שלישית באותו עניין. בעתירה, שהוגשה ביום 24.12.07, חוזר העותר, לאמיתם של דברים, על טענותיו של המשיב 4 בשתי העתירות הקודמות כנגד ההחלטה שלא לייחס אישומים למרואת. עוד טוען העותר, באשר לנסיבות מחודשות המצדיקות דיון מחודש בעניין, כי בעקבות פסק הדין בעתירה השניה העביר ביום 17.7.07 לידי המשיבות 1 ו-2 את הקלטת שברשותו ואת תמלילה, וכי אף על פי כן, כנטען, לא נעשה דבר; נטען, כי התנהגות זו לוקה לשיטת העותר בחוסר סבירות, ומגיעה עד כדי ביזוי בית משפט זה, בסירוב למלא אחר פסק דינו מיום 3.7.07.
ד.(1) המשיבות 2-1 טוענות בתגובתן כי דין העתירה להידחות הן על הסף והן לגופה. נטען, כי אי-צירופו של מרואת כמשיב נוסף לעתירה, חרף הפגיעה האפשרית בו אם יינתנו הסעדים המבוקשים בעתירה, מצדיק את דחייתה של העתירה על הסף. נטען עוד, כי העתירה חוזרת על טענות שנטענו ונדחו בגדרי העתירות הקודמות, וכי העותר מנוע מהעלאת טענות אלה נוכח קיומו של מעשה בית דין.
(2) כן נטען, כי על העתירה להידחות גם לגופם של דברים, בהעדר עילה להתערב בניהול החקירה. בתגובה מצוין, כי במהלך 2006 הועברו לפרקליטות מחוז תל אביב תמלילים של שתי שיחות: הראשון ביניהם כולל שיחה בין הנאשמים בפרשה למרואת, ובה מקשר עצמו מרואת לכאורה לפרשה; השני כולל שיחה בין שלושה מן הנאשמים בפרשה על חלקו של מרואת בפרשה. נטען, כי קלטת התמליל הראשון לא הועברה כלל לפרקליטות, אלא רק קלטת (דיסק) התמליל השני, שאינה שופכת אור חדש על העובדות הידועות זה מכבר למשיבות 2-1, מאחר שאותה עמדה שהביעו הנאשמים בשיחה הביעו אף בחקירותיהם.
ה.(1) העותר ביקש להגיב על תגובת המדינה, בטענו כי מרואת לא צורף כיוון שהעותר חשש כי הדבר היה גורם לשיבוש הליכי חקירה, וכי צורף בעתירות קודמות ולא ניצל את זכותו להשיב – אלא שהפעם גם פורטו ראיות שעליהן הוא אמור להיחקר. עוד נאמר, כי קלטת התמליל הראשון מצויה בידי המשיבה הפורמלית 5 (שבינתיים הורשעה יחד עם המשיב הפורמלי 6) לכן בקשתו היא כי בחקירה תתקבל הקלטת.
(2) בתגובת המשיבות 2-1, אשר צורפה לתגובתו של העותר, נאמר, כי הטענה באשר לשיבוש הליכי משפט אינה ברורה, בפרט לנוכח היותו של ההליך גלוי. כן נאמר, כי טענתו של העותר בתגובתו, שהגיש את העתירה על מנת שתתקבל הקלטת, אינה עולה בקנה אחד עם טענתו בעתירה שכבר העביר את הקלטת לידי המשיבות 2-1.
(3) אציין, כי תגובת העותר ותגובת המשיבות 2-1 המצורפת לה, התקבלו בבית המשפט, באמצעות מכשיר הפקסימליה, אך ביום 14.1.08 בשעות הערב.
ו.(1) לאחר העיון בעתירה, בתגובה ובתגובות הנוספות, אין בידינו להיעתר לה. אכן, שאלה היא באשר לצירופו של עורך הדין מרואת כמשיב לעתירה. מחד גיסא, ברי כי מרואת עלול להיפגע אם יינתנו הסעדים המבוקשים על ידי העותר, ו" מנהגו הקבוע של בית-משפט זה מימים ימימה הוא שלא להיזקק לעתירה אשר בה מבקשים סעד העלול לפגוע בזכויות צד שלישי, אלא אם אותו צד שלישי צורף כמשיב או לפחות קיבל את המסמכים לידיעתו" (בג"צ 353/67 "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' שר התחבורה , פ"ד כב(1) 332, 336 (1968) – מ"מ הנשיא זילברג; ראו גם בג"צ 84/82 הסתדרות פועלי אגודת ישראל נ' השר לענייני דתות , פ"ד לז(1) 813, 816-815 (1983) - השופט, כתארו אז, מ' אלון; בג"צ 9402/03 בוכניק נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה (לא פורסם, ניתן ביום 18.3.07) – השופטת נאור, בפסקה 11, והאסמכתאות דשם; כן ראו רענן הר-זהב סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק (1991) בעמ' 36-34). מאידך גיסא, ככל שבשלב כלשהו תהא חקירה, אולי תישאל שאלה באשר לשיבוש, אך איני רואה צורך להכריע בכך נוכח האמור להלן, מה גם שבנסיבות יתכן שהעתירה היתה מגיעה לידי מרואת גם בלא שצורף כצד, כטענת המדינה בדבר "הליך גלוי".
(2) כך או אחרת, לגופם של דברים לא מצאתי מקום להתערבותנו בניהול החקירה, בפרט לאחר שבית המשפט דן בעניין זה ממש פעמיים, ובשתיהן נדחו העתירות; ויוזכר, כי פסק הדין בעתירה השניה ניתן לאחר שכבר הועלתה הטענה בדבר קיומן של ההקלטות. לטענת המשיבות 2-1, החומר שהציג בפניהן העותר אינו כולל כל ראיה ממשית המצדיקה את פתיחת החקירה מחדש, ובנסיבות אלו אין כל מקום להתערב בהחלטת המשיבה 2 בעניין. אין בכך כדי למנוע מהעותר להעלות טענות הנוגעות לחומר הראיות בפני בית משפט השלום הדן בעניין, ומן הראוי היה כי כך ייעשה מלכתחילה, שכן המדובר בטענות ש"מקומן הגיאומטרי" הבסיסי במשפט בבית משפט השלום, כעולה גם מדברי בית משפט זה בבג"צ 2172/06. כמובן, אין בכך כדי למנוע מן העותר או מכל מאן דבעי להעביר חומר חקירה נוסף לידי המשיבות 2-1, וככל שהדבר יהיה רלבנטי, תישקל פתיחת החקירה מחדש על-ידי הגורמים הרלבנטיים; ואף שהבחנתי בהבעת הסתייגות במבט צופה פני עתיד בתשובתם, הדעת נותנת כי יבדקו כל הנחוץ כדבעי, לרבות הטענה בדבר מיקום הקלטת אצל משיבה פורמלית 5. הלכך, אין מקום להתערבותנו לעת הזאת.
ז.כאמור לעיל, אין בידינו להיעתר לעתירה.
ניתן היום, ח' בשבט התשס"ח
(15.1.08).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט