בג"ץ 2172/06 סרגיי מוטריצ'קו נ. כב' השופטת גילה רביד

השופטת מ' נאור :

עתירה למתן צו על תנאי נגד המשיבים 2 ו-3 המורה להם ליתן טעם מדוע לא יוסיפו לחקור את המשיב 4 בפרשה בה הואשם העותר בזיוף וקבלת דבר במרמה, ובקשה ליתן צו ביניים האוסר את המשך שלב ההוכחות הקבוע ליום 19.3.2006 במשפט הפלילי המתנהל נגד העותר באותו עניין, בו אמור להעיד המשיב 4.

נגד העותר ונגד המשיבים 5-7 הוגש כתב אישום המייחס להם 18 אישומים בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף ושימוש במסמך מזייף. לפי הנטען בכתב האישום, במהלך שנת 2002 פעלו הנאשמים יחד עם אדם נוסף (עומר נאסר, להלן: נאסר, אשר נשפט והורשע בנפרד) כדי לקבל במרמה כספים מאנשים שבאו לרכוש רכבים שעוקלו כביכול בהליכי הוצאה לפועל בדרך של מכרז. זאת עשו המשיבים ונאסר תוך שימוש בתעודת זהות מזויפת ותעודת עורך-דין מזויפת על שם המשיב 4 (עו"ד איהב מאייר מרוואת) שהינו עד התביעה מס' 20 ברשימת העדים המופיעה בכתב האישום. המשיבים פתחו חשבון בנק ושכרו משרד על שמו של המשיב 4 לצורך קבלת הכספים מהלקוחות. נאסר הוא שהתחזה בפני הפונים כמשיב 4. שאר הנאשמים הראו לפונים את הרכבים, אשר כביכול נועדו למכירה במכרז, כשלוחיו של משיב 4 לכאורה, ועל דעתו של נאסר. רק לאחר ששילמו הרוכשים את הכספים בעבור הרכב, התברר להם כי משרד עורך הדין על שם המשיב 4 נסגר, וזאת ללא שקיבלו כל תמורה לכספם ולא סופקו להם הרכבים עבורם שילמו. בדרך זו קיבלו המשיבים ונאסר סכום כולל של כ-600 אלף ש"ח. ביום 1.8.2002 נעלמו הנאשמים ולא ניתן היה לאתרם.

נאסר נעצר עוד בנובמבר 2002 ונשפט בבית משפט השלום בתל-אביב. הוא הורשע בעבירות שיוחסו לו בפרשה זו ונגזרו עליו 28 חודשי מאסר ו-12 חודשים מאסר על-תנאי (ת"פ 7267/02). שאר הנאשמים בפרשה (העותר והמשיבים 5-7) נעצרו רק בשנת 2004 ונפתח נגדם הליך נפרד בבית משפט השלום בתל-אביב בגין אותה פרשה (ת"פ 3892/04), הוא ההליך נשוא עתירה זו. העותר ומשיבים 5-7 הואשמו בקשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמך בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף.

לטענת העותר, נפל הוא קורבן למעשי המרמה של המשיבים 5-7 ולא היה שותף להם, וכי למעשה החקירה בפרשה התחדשה בשנת 2004 רק לאחר שניגש מיוזמתו למשטרה עת חזר לארץ. העותר מוסיף וטוען, כי המשיב 4, הוא עד התביעה מס' 20, היה שותף למעשי המרמה, והוא מוצא לכך עיגון בחקירתה של המשיבה 5 מיום 25.4.2004 ומדבריו של נציג התביעה בבית משפט השלום ביום 26.4.2006 (ראו פרוטוקול הדיון ב-מ 16805/04 שצורף לעתירה). בהתחשב בכך, טוען העותר כי היה על המשיבים 2 ו-3 לחקור את המשיב 4 - עת התחדשה החקירה בשנת 2004 - ולצרפו לכתב האישום כנאשם , אך תחת זו בחרה בו כעד תביעה. העותר טוען כי החלטת המשיבים 2 ו-3 שלא לחקור את המשיב 4 וההחלטה לצרפו כעד תביעה הן החלטות בלתי סבירות לחלוטין. העותר מוסיף – בבקשתו לצו הביניים – כי המשך משפט ההוכחות באישומים כאשר שותף לביצוע העבירה (המשיב 4) לא נחקר עת התחדשה החקירה ע"י המשיבה 3 פוגע בעשיית הצדק.

דין העתירה להידחות על הסף. העותר פנה (ביום 27.12.2005) בבקשותיו הנ"ל ליועץ המשפטי לממשלה וביקש ממנו להורות למשיבה 3 להוסיף ולחקור את המשיב 4. פרקליטות המדינה השיבה לעותר (ביום 25.1.2006) כי –

"לאחר שביררנו את פנייתך עם פרקליטות מחוז ת"א (פלילי) עלה, כי לאחר החקירה לא נמצאו ראיות לביסוס אישום וחשודים נוספים מעבר לנאשמים בתיק שבנדון. מעבר לאמור, ככל שיש לך טענות נוספות בכל הנוגע לניהול ההליך והחקירה, באפשרותך להעלותן בפני בית המשפט שידון בעניין מרשיך".

העותר עצמו מציין, בסעיף 27 לעתירה, כי המשיב 4 אכן נחקר בפרשה נשוא האישומים לפני משפטו של נאסר. מתשובת הפרקליטות לעותר, המצוטטת לעיל, עולה כי ההחלטה שלא להעמיד לדין את המשיב 4 התקבלה לאחר החקירה , ולאחר שלא נמצאו ראיות לביסוס אישום נגדו. בנסיבות אלה יקשה לומר כי החלטה זו היא החלטה בלתי סבירה לחלוטין. העותר טוען שהתביעה החליטה, למעשה, כי משיב 4 ישמש כעד מדינה ולכן בחרה לצרפו כעד תביעה ולא כנאשם. אך בשלב זה, על סמך העתירה שלפני, כלל לא ברור אם ישנו בענייננו הסכם בדבר הענקת מעמד של עד מדינה למשיב 4. העותר מציין, בסעיף 37 לעתירה, כי יש בהתנהגות המשיבים 2 ו-3 כדי להצביע "לכאורה" על הפיכתו של משיב 4 לעד מדינה, וכי הדבר נעשה שלא כדין ומבלי ליידע בכך את הנאשמים האחרים בפרשה. כל העניינים הללו ניתנים לבירור במהלך המשפט המתנהל נגד העותר ואין הצדקה להתערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק.

גם טענותיו של העותר באשר לחלקו המזערי לכאורה בפרשה מקומן בבירור עובדתי בבית משפט השלום, כשם שהעלה אותן בפני כב' השופט לנדמן בבקשה להורות על תנאי שחרור (החלטה מיום 3.6.2004 במסגרת ב"ש 2453/04 שצורפה לעתירה). אכן, "מידת החומרה שבמעשהו של כל מעורב בדבר עבירה ניתן למדידה רק אחרי שמיעת הראיות וכאשר בית המשפט מכריע את הדין, ועל כן תתכן התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק אשר אינו שומע את הראיות, רק במקרים בולטים בהן מדברות העובדות הפרושות בפני בית המשפט בשלב הטרום המשפטי באופן ברור וגלוי בעד עצמן" (בג"צ 6905/93 ציון נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). כפי שכתבה פרקליטות המדינה לעותר, העותר יכול להעלות את טענותיו באשר לניהול ההליך והחקירה בפני בית משפט השלום שדן בעניינו. כמו כן, רשאי הוא, כמובן, לחקור את עדי התביעה, לרבות משיב 4, באשר לחלקם בפרשה.

העתירה נדחית איפוא על הסף, וממילא מתייתרת הבקשה למתן צו ביניים.