החלטהעליון2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 10993/07 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ. שר הפנים

ניתן ביום

בקצרה

אחר · הוצאות בעקבות משיכת עתירהבקשה לחיוב בהוצאות לאחר משיכת עתירה לצו על תנאי בבג"ץ

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט דחה בקשה לחיוב העותרת בהוצאות לאחר שמשכה עתירה לצו על תנאי נגד הארכת כהונתו של משיב בשירות המדינה, לאחר שהעתירה התייתרה בשל צפוי פרישתו. נקבע כי העותרת עמדה בנטל להצדיק את המשיכה בשלב שבו עשתה כן. הבקשה הנגדית לחיוב המשיב בהוצאות נדחתה אף היא.

העובדות

העותרת הגישה עתירה לצו על תנאי נגד משיבים שונים בטענות לעניין תפקודו של המשיב 5 והארכת כהונתו בשירות המדינה. לאחר תגובות מקדימות, הודיעה העותרת על משיכת העתירה, בהבנה שהמשיב אמור לפרוש בסוף חודש פברואר 2008. המשיב ביקש לחייבה בהוצאות, והעותרת ביקשה בתורה הוצאות מהמשיב.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לחייב עותרת שמשכה את עתירתה בהוצאות המשיב שביקש הוצאות בשל ההליך?
  2. 2.האם העותרת עמדה בנטל להצדיק את משיכת העתירה בשלב שבו עשתה כן?

הלכות

  1. 1

    על בעל דין היוזם הליך ומבקש לסיימו טרם ההכרעה מוטל הנטל להצדיק מהלך זה בשים לב להוצאות שנגרמו לבעלי דין אחרים.

    ״נקודת המוצא הינה כי על בעל דין היוזם הליך ומבקש לסיימו טרם ההכרעה, מוטל הנטל״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    כאשר בעל דין הודיע על משיכת עתירה בעקבות הבנתו כי הסעד התייתר, ועמד בנטל להצדיק את המשיכה בשלב שבו עשה כן, אין מקום לחייבו בהוצאות.

    ״דעתי היא כי העותרת עמדה בנטל להצדיק את משיכת העתירה בשלב בו עשתה כן״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הוצאות
  • משיכת עתירה
  • צו על תנאי
  • נטל להצדיק
  • הוצאות משיב

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

בג"ץ

10993/07 - ז'

בפני:

כבוד הרשם יגאל מרזל

העותרת:

התנועה למען איכות השלטון בישראל

נ ג ד

המשיבים:

1. שר הפנים

2. מנכ"ל משרד הפנים

3. נציב שירות המדינה

4. היועץ המשפטי לממשלה

5. ממונה מחוז צפון במשרד הפנים, הרצל גדז'

בקשה לפסיקת הוצאות

החלטה

1.

לפני בקשה, מטעם המשיב 5 בהליך שבכותרת (להלן: המשיב), לחייב את העותרת בהוצאות עתירה שהוגשה מטעמה ביום 25.12.07 (להלן: הבקשה). עניינה של העתירה בבקשת העותרת למתן צו על תנאי כנגד המשיבים 1-3 שיורה להם לנמק מדוע לא יפעילו את סמכותם, ויביאו לסיום כהונתו ו/או ביטול החלטתם להארכת כהונתו של המשיב בשירות המדינה בכלל ובמשרד הפנים בפרט, וזאת נוכח טענות לעניין תפקודו. ביום 4.2.08 הודיעה העותרת על משיכת העתירה בעקבות הבנתה מהתגובות המקדמיות לעתירה, כי המשיב אמור לפרוש מתפקידו בסוף חודש פברואר 2008, וכי בשל כך העתירה התייתרה. עוד קודם להחלטתי מיום 12.2.08 – בה הוריתי על מחיקת העתירה – הגיש המשיב (ביום 6.2.08) את תגובתו להודעת העותרת ובמסגרתה ביקש לחייב את העותרת בהוצאותיו עקב ההליך. העותרת, מצידה, הגישה ביום 17.2.08 בקשה לפסיקת הוצאות כנגד המשיב 5 בלבד, וזאת בגין בקשתו לפסיקת הוצאות לחובתה.

2.

לאחר עיון בחומר שלפני, נחה דעתי כי לא קמה במקרה זה עילה לחיוב העותרת בהוצאות משיב מס' 5. אכן, נקודת המוצא הינה כי על בעל דין היוזם הליך ומבקש לסיימו טרם ההכרעה, מוטל הנטל להצדיק מהלך זה בשים לב להוצאות הנגרמות בשל כך לבעלי דין אחרים בהליך. העותרת טוענת בהקשר זה כי נוכח עמדת המדינה, באה למסקנה כי הסעד המבוקש בעתירה – סיום כהונת משיב 5 – יושג ממילא תוך פרק זמן לא משמעותי וממילא אין עילה מספקת להמשך בירור ההליך. משיב מס' 5 חולק על פרשנותה של העותרת לנסיבות סיום הכהונה ומועדה. מבלי להכריע בעניין זה, כמו גם בגוף הטענות שבפי העותרת, דעתי היא כי העותרת עמדה בנטל להצדיק את משיכת העתירה בשלב בו עשתה כן, מבלי צורך לשאת בגין כך בהוצאות משיב מס' 5, שכן אכן מ דובר לבסוף בסיום הכהונה באופן שלא היה ברור טרם הגשת העתירה. הבקשה בנדון נדחית אפוא. בשים לב לנטל המוטל על העותרת כאמור בשל הודעתה, לא מצאתי בנסיבות העניין מקום לחייב את משיב 5 בהוצאות בגין בקשתו זו.

3.

הבקשות לפסיקת ההוצאות נדחות אפוא.

ניתנה היום, ה' בניסן תשס"ח

(10.4.2008).

יגאל מרזל, שופט

ר ש ם

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

  • בג"ץ 2601/08התנועה למען איכות השלטון ע"ר נ. שר הפניםהחלטה

הלכות

  1. 1על בעל דין היוזם הליך ומבקש לסיימו טרם ההכרעה מוטל הנטל להצדיק מהלך זה בשים לב להוצאות שנגרמו לבעלי דין אחרים.
  2. 2כאשר בעל דין הודיע על משיכת עתירה בעקבות הבנתו כי הסעד התייתר, ועמד בנטל להצדיק את המשיכה בשלב שבו עשה כן, אין מקום לחייבו בהוצאות.