בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
11156/08
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותר:
פלוני
נ
ג
ד
המשיבים:
1.כב' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים
2.כב' בית הדין הרבני האזורי בנתניה
3.פקיד מנהל האוכלוסין- משרד הפנים
4. פלונית
עתירה למתן צו על תנאי
תאריך הישיבה:
ז' בניסן תשס"ט
(01.04.09)
בשם העותר:
עו"ד רפי כריסטוף
בשם המשיב 3:
עו"ד עינב גולומב
בשם המשיבה 4:
עו"ד מיכל חדידה
מטעם המשיבים 2-1:
עו"ד הרב שמעון יעקבי
פסק דין
השופט א' רובינשטיין:
א.
העותר ומשיבה 4 (להלן המשיבה ) - יהודים שמוצאם מצרפת - נישאו בצרפת בנישואין אזרחיים וגם כדת משה וישראל. החל משנת 2006 מתקיימים בין הצדדים הליכי גירושין והליכים אחרים, שלמרבה הצער טרם תמו. לענייננו די לציין, כי בית המשפט לערעורים בצרפת קבע שהסמכות לדון בפירוק הנישואין האזרחיים מסורה לבתי המשפט בצרפת; וכי בתי הדין הרבניים בישראל קבעו, שהם מוסמכים לדון בהתרת הנישואין הדתיים בלבד (לפי סעיף 4א לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג - 1953) וקביעתם אושרה בבית משפט זה (בג"ץ 4118/08 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם) 26.5.08; להלן פסק הדין הקודם ).
ב.
סעיף 4א הנזכר, כנתינתו בשנת תשס"ה, קובע (בחלופות הרלבנטיות):
4א. סמכות מבחינה בין-לאומית בתביעה לגירושין
(א)
בלי לגרוע מסמכויות השיפוט לפי סעיף 1, לבית דין רבני יהיה שיפוט ייחודי בתביעה לגירושין בין בני זוג יהודים שנישאו על פי דין תורה, בהתקיים אחת מהזיקות האלה:
(1)
מקום מושבו של הנתבע בישראל...
(ב)
הוגשה לבית דין רבני תביעה לפי סעיף קטן (א) -
(1)
לא יהיה בכך כדי למנוע מבית משפט מוסמך במדינת חוץ לדון בתביעה לגירושין אזרחיים בין בני הזוג;
(2)
הוגשה תביעה לגירושין אזרחיים בין בני הזוג לבית משפט מוסמך במדינת חוץ בטרם ניתן גט פיטורין, לא יהיה בית הדין הרבני מוסמך לדון ולהכריע בגירושין האזרחיים".
לענייננו, כיון שהנתבעת (המשיבה) היא כיום אזרחית ותושבת ישראל, וכיון שתביעה לגירושין אזרחיים הוגשה לבית משפט מוסמך במדינת חוץ, מוסמכים בתי הדין לדון ולהכריע אך בגירושין הדתיים. ובלשון השופט ג'ובראן בפסק הדין הקודם:
"סמכות זו של בית הדין הרבני נוגעת אך ורק לשאלת מעמד הצדדים ביחס לדין הדתי, והיא מקבילה לסמכותו של בית משפט אזרחי במדינת חוץ לדון בגירושים האזרחיים של הצדדים".
ג.
ביום כ"ו בסיון תשס"ח (29.6.08) התגרשו הצדדים כדת משה וישראל בבית הדין האזורי - אלא שזה דחה את בקשת העותר להנפיק "תעודת גירושין" בקבעו כי הגירושין הם במישור הדתי בלבד. בעקבות הוראת בית הדין הרבני הגדול (מיום ט"ו בחשון תשס"ט; 13.11.08) נתן בית הדין האזורי (ביום כ"ו בחשון תשס"ט; 24.11.08) פסק דין
בו נקבע: "פסק דין זה מתיר את הנישואין הדתיים בלבד. פסק דין זה אינו מתיר את הנישואין האזרחיים שנערכו בצרפת" (להלן
פסק הדין השני ); בית הדין סירב להנפיק "תעודת גירושין". ערעור נוסף שהגיש העותר לבית הדין הרבני הגדול נדחה (ביום י"ז בכסלו תשס"ח; 14.12.08), בקביעה כי בדין סירב בית הדין האזורי להוציא תעודת גירושין. כלפי ארבע החלטות אלה הוגשה העתירה שלפנינו.
עמדות הצדדים
ד.
הטיעון המרכזי
ביסוד העתירה הוא, כי משיבים 2-1 (בתי הדין האזורי והגדול) חרגו מסמכותם, שכן פקודת הנישואין והגירושין (רישום) מחייבת את הרשות הרושמת לרשום את הגירושין ולמסור העתק מהרישום לכל אחד מהצדדים, ואינה מקנה לרשות שיקול דעת בעניין (תוך הפניה לבג"צ 212/74 פלונית נ' בית-הדין הרבני האזורי , פ"ד כט(2) 433). כן נטען, כי אי מתן תעודת גירושין היא בחינת תיקון מאוחר ולא מוסמך של ההחלטה הבלתי מסויגת לעריכת הגירושין. נטען, כי חוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה - 1965 מחייב את רישום המצב האישי, וכי סעיף 16 לחוק זה מחייב את בית הדין למסור עותק מהחלטתו לפקיד הרישום. הוטעם, כי מדיניות בתי הדין מביאה למצב בו המשיבה - אזרחית ישראל - רשומה במרשם האוכלוסין כנשואה, בעוד שעל צד האמת הריהי גרושה. נטען, כי פער זה בין המצב המשפטי למצב הרשום מונע מן המשיבה לקבל זכויות כגרושה, ויתכנו לו השלכות נוספות. אשר לנסיבות הקונקרטיות, נטען כי לא ייגרם נזק למשיבה על ידי הוצאת התעודה, שכן כל ענייני הצדדים למעט הסדרת הגט תלויים ועומדים בפני בית המשפט בצרפת.
ה.
בהחלטתי מיום 5.1.09 התבקשה תגובת המשיבה, וכן עמדה מטעם היועץ המשפטי לממשלה. בתגובתה (מיום 9.2.08) טוענת המשיבה בעיקר , כי מדיניות בתי הדין מתחייבת מתוך פסק הדין הקודם שם נקבע, כי סמכות בתי הדין מוגבלת למעמד הדתי בלבד. עוד נטען לחוסר תום לב מצד העותר, המנסה לנהל הליכים כפולים בישראל ובצרפת, ושמטרת תעודת הגירושין היא השגת יתרון דיוני בצרפת. נטען, כי תעודת גירושין מוצאת אך לאזרחים ישראליים, ולפיכך כי לעותר (שאינו אזרח ישראל) אין מעמד בעניין זה. במישור המשפטי נטען, כי אין מדובר בחריגה מסמכות - כיון שהסעיף שמכוחו רכש בית הדין את הסמכות לדון מהוה הסדר ייחודי, המפצל בין הגירושין הדתיים והאזרחיים. ולבסוף, הוזכרה ההלכה לפיה אין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים.
ו.
בהודעה מטעם היועץ המשפטי לממשלה (מיום 3.3.09) נאמר, "כי דומה שהמחלוקת בין הצדדים במקרה דנן איננה נוגעת לשאלה של מהות, וככל הנראה קשורה לשאלות טקטיות כאלה ואחרות הנוגעות לניהול ההליכים האחרים בין הצדדים" (סעיף 9). "לגופם של דברים עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא כי אין עילה להתערבות בית המשפט הנכבד בפסקי הדין נשוא העתירה" (סעיף 12). הוטעם, כי עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא, שסמכות בית הדין לפי סעיף 4א לחוק שיפוט בתי דין רבניים מוגבלת להתרת הקשר הדתי בלבד:
"בנסיבות מיוחדות אלה, הרי שהסטטוס האישי של הצדדים בישראל טרם נקבע סופית, כל עוד לא הותרו הנישואין האזרחיים כדין. במצב נורמטיבי ייחודי זה, שהוא תולדה של חקיקת סעיף 4א לחוק שיפוט בתי דין רבניים, הרי שהוצאת תעודת גירושין לצדדים לא תשקף נכונה את מעמדה האישי של האשה, שהינה תושבת ישראל, לפי הדין הישראלי. הוצאת תעודת גירושין כאמור עשוייה להטעות" (סעיף 16).
הדיון וההודעות בעקבותיו
ז.
דיון בעתירה התקיים ביום 1.4.09. בא כוח העותר הסכים, כי הגירושין מוגבלים למישור הדתי בלבד, אך טען כי פסק דינו של בית הדין הרבני אינו מספק את בתי המשפט בצרפת. באת כוח משיבה 4 טענה, כי הוצאת תעודת גירושין תיצור מצג שווא שניתן יהיה לעשות בו שימוש לרעה בבתי המשפט בצרפת. ראש ההרכב - חברתי השופטת נאור - הבהירה, כי תעודת הגירושין המבוקשת אכן אינה משקפת על פניה את המצב המשפטי במלואו, וביקשה מהצדדים להציע נוסח או מסמך שמשקפו כראוי. באת כוח המדינה ציינה, כי לא נבחנה האפשרות של הוספת הערה בתעודה, אך כי על פניו הדבר נוגד את שנפסק בפרשת פלונית הנזכרת, וכן כי נמסר לעותר פסק דין של בית הדין הרבני המעיד על המצב המשפטי במלואו. היועץ המשפטי לשיפוט הרבני הוסיף, כי לבתי הדין אין עמדה עקרונית בשאלת ניסוח תעודת הגירושין, והטעים כי המסמך הרלבנטי מבחינה הלכתית הוא "מעשה בית דין" (מסמך בו מאשר בית הדין כי טקס הגירושין בוצע והושלם), וכי במסמך זה אין מקובל, מאז ומעולם, להוסיף הערות. בסוף הדיון התבקשו באת כוח המדינה והיועץ המשפטי לשיפוט הרבני להודיע, אם ניתן לחשוב על ניסוח או מסמך שיבטא את המצב המשפטי לאשורו.
ח.
ביום 12.5.09 הוגשה הודעה משלימה מטעם היועץ המשפטי לממשלה. בהודעה נסקר הרקע לחקיקת סעיף 4א, והמתח בין הרצון לפתור מקרים של עגינות הלכתית של יהודים מרחבי העולם, לבין כללי המשפט הבינלאומי הפרטי לגבי הסמכות לדון במעמדם האישי של מי שאינם תושבים או אזרחים. הובעה התנגדות לפתרון של מתן תעודת גירושין מסויגת. נטען כי בפרשת פלונית הנזכרת נקבע שלרושם הנישואין אין סמכות להוסיף הערות מסייגות לתעודת הגירושין. עוד נטען, כי לפי סעיף 16 לחוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה - 1965 מועברות תעודות הגירושין לפקיד הרישום, ובהתאם להן מעודכן המרשם (לפי סעיף 19ג(א)). הוטעם, כי לפי ההלכה שנקבעה בעניין מילר (בג"צ 230/86 מילר נ' שר הפנים , פ"ד מ(4) 436), הקטגוריות הקבועות בסעיף 2 לחוק מרשם האוכלוסין - לענייננו, בסעיף 2(7) "המצב האישי (רווק, נשוי, גרוש או אלמן)" - הן רשימה סגורה, ולא ניתן לרשום במרשם גירושין מסויגים. לפיכך, כך נטען, תעודת גירושין מסויגת לא תוכל להירשם במרשם, וכי פתיחת המרשם להערות וסייגים אינה עולה בקנה אחד עם פסקי דינו של בית משפט זה, ועשויות להיות לה השלכות רוחב. ולבסוף, נטען כי מצבם המשפטי המדויק של הצדדים מתועד באופן מלא בפסק דינו השני של בית הדין האזורי - ויש לראות בו פתרון מלא לטענות העותר. בתגובה (מיום 19.5.09) עמד בא כוח העותר על טענותיו, תוך שהוא מציין כי למרשו זכות לקבל תעודת גירושין, וכי לבית הדין אין סמכות שלא להנפיקה. באותו יום הוגשה גם הודעה מטעם המשיבה 4, התומכת בעמדת המדינה כפי שהוצגה. היועץ המשפטי לשיפוט הרבני מסר, כי אינו רואה להוסיף על האמור בהודעת היועץ המשפטי לממשלה.
הכרעה
ט.
לאחר העיון אציע לחברי שלא להיעתר לעתירה. השאלה האמיתית ביסוד ההליכים הקודמים והעתירה הנוכחית היא שאלת יישומו של סעיף 4א לחוק שיפוט בתי דין רבניים במישור הרישומי . סעיף זה, שנחקק בשנת תשס"ה, נועד לפתור בעיות של סרבנות גט הלכתית של יהודים שככלל אינם באים בשערי סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים. כלשון הצעת החוק הפרטית של חבר הכנסת (דאז) יצחק לוי (שהוגשה, בין השאר, בעקבות פסק הדין בבג"צ 6751/04 מ' ס' נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים , פ"ד נט(4) 817):
"מטרתה של הצעת חוק זו להביא לכך שמדינת ישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית תסייע, במסגרת הכללים של המשפט הבינלאומי הפרטי, לאותם בני זוג, במיוחד לנשים שהופכות לעגונות כאשר לא נערכים גירושין כדין תורה, לחייב את בן הזוג שאינו מסכים להתיר את הנישואין לפי דין תורה לערוך גירושין כדין תורה" (פ/3089; הונחה על שולחן הכנסת ביום 3.1.05).
אחד ממאפייניהם של רבים מהמקרים הנכללים בסעיף, הוא האפשרות שבני הזוג עשויים להיות נשואים, במקביל לנישואין הדתיים, גם בנישואין אזרחיים לפי דין מדינתם. באיזון בין הצורך האנושי במניעת סרבנות הלכתית והעגינות החיה הנובעת הימנה, לבין כללי רכישתה של הסמכות הבינלאומית, נוצרה איפוא ההבחנה בין הדיון בהתרת הנישואין הדתיים לבין התרת הנישואים האזרחיים (ראו בג"ץ 2123/08 ג’ א’ נ' י’ כ’-א’ (לא פורסם), פסקה 5 לחוות דעתו של השופט מלצר). פיצול זה אינו שכיח במשפט הישראלי - בו קיימת ככלל מטבע המצב המשפטי הבסיסי חפיפה בין הנישואין הדתיים לנישואין האזרחיים (כלל שכמובן חריגים בצדו, וחוששני שאלה הולכים ומתרבים, בודאי במקרים בהם נערכים נישואים מחוץ לישראל) - אך הוא אינהרנטי
לסעיף, כעולה בבירור מלשונו. האיזון בין הרצון ליצור פורום שיאפשר לבן זוג להיחלץ מתוך מצב מסובך שאליהם נקלעו הנישואין הדתיים, לבין מגבלות המשפט הבינלאומי, חייב פיצול כאמור - ובדרך זו הלך המחוקק, אלא שבדרך הילוכו לא תיקן הסדר רישומי, אשר יתן ביטוי לאותו פיצול עד שיוסדרו הגירושין האזרחיים ויתפוגג הפיצול.
י.
השאלה שלפנינו היא איפוא שאלה פרוצדורלית רישומית , שכן המהות ה"מפוצלת" ברורה, ועל כן סברתי מתחילה כי ככזאת הכתובת הנכונה בעניינה הוא היועץ המשפטי לממשלה, שבידו להנחות את גורמי הרישום כיצד ליתן ביטוי לפיצול הנובע מהחוק. בנסיבות ונוכח עמדתו הסבירה כפי שפורטה, סבורני כי לא נפלה שגגה מתחת ידי בתי הדין הרבניים. מחד גיסא, ברור כי הנפקת תעודת גירושין שתגרור את רישום המשיבה כגרושה לא תבטא נכונה את מצבה המשפטי במלואו - שכן המחוקק מכיר בקיומם של נישואיה האזרחיים בחו"ל. מאידך גיסא, הותרת הרישום כנשואה אינה מבטאת אף היא את המצב לאשורו - שכן נישואיה הדתיים הותרו. התנגדות היועץ המשפטי להוצאת תעודה מסויגת (העלולה לפתוח פתח לסייגים נוספים, ולשאלות מסוגה של פרשת פלונית ), כל שכן ליצירת קטגוריות חדשות במרשם האוכלוסין (עניין שנדון בפרשת מילר ), סבירה לגופה - ולא ניתן לומר, כי חקיקת סעיף 4א מחייבת את פריצתן של הלכות הרישום הקיימות. השאלה היא איפוא שאלה של איזון רישומי, ואין מקום להתערב בעמדת היועץ המשפטי לממשלה. זאת, מה גם שפסק דינו הרלבנטי של בית הדין הרבני מצוי בידי העותר, כמפורט להלן, ואין מניעה כי ייעשה בו כשלעצמו שימוש. למותר לציין, כי ככל שתתעורר שאלה קונקרטית התלויה בסטטוס של המשיבה - כגון בדיני ירושה או ריבוי נישואין וכדומה - היא תידון לגופה ללא קשר לשאלת הרישום, ובכך הורגל המשפט הישראלי מכבר.
י"א.
אכן, מצב זה - לפיו עד להצטברות ול"התאחדותם" של הגירושין בשני המישורים (הדתי והאזרחי) אין ביטוי בדיני המרשם השונים לצעדים שכבר ננקטו - אינו מותיר את הצדדים ללא תיעוד רשמי
למצבם המדויק. מקובלת עלי עמדת המדינה, כי די בפסק דינו של בית הדין האזורי מיום כ"ו חשון תשס"ט ( 24.11.08) כדי לענות על הצורך במסמך רשמי המעיד על מצב הצדדים. אין מדובר בפסק דין המורה על גירושין, אלא בפסק דין הצהרתי, ואין חולק כי הוא מסמך רשמי, המצהיר כי "הצדדים... התגרשו בבית הדין בכ"ו סיון תשס"ח 29/6/08" אך מסייג, ובדין עושה כן, "פסק דין זה אינו מתיר את הנישואין האזרחיים שנערכו בצרפת". לעת הזאת, ובהעדר הוראה אחרת של המחוקק - אין עילה להתערב בעמדת המדינה, לפיה הכניסה בשערם של דיני המרשם תלויה בהצטברות של גירושין בשני המישורים, הדתי והאזרחי.
י"ב.
ולבסוף, לא למותר לציין כי שאלה זו של הוצאת תעודת גירושין (וממילא גם שאלת הרישום במרשם האוכלוסין) עמדה לנגד המחוקק. וכך היו דברי הרב אליהו בן דהן (מנהל בתי הדין הרבניים) בועדת חוקה חוק ומשפט (מיום 29.5.05):
"בדיון האחרון עלתה כאן הצעה להפריד בין מקרים שבהם התחיל דיון בנושא גירושין בחוץ לארץ או לא התחיל. התחברנו גם לזה, הרעיון היה שאם בית משפט בארצות הברית התחיל לדון בגירושין האזרחיים... בית הדין הרבני תמיד יכול להתיר גירושין בגט, אבל אם התחילו את תהליך הגירושין שם, אז יהיה גט בלי דיון בהתרת הנישואין... עוד הערה אני רוצה לומר, במקרה הזה עליו דיברנו שזוג שבא להתגרש פה בישראל, אנחנו אומרים בית דין בלי תעודת גירושין , הוא לא יכול להתחתן..." (ההדגשה הוספה - א"ר).
הדברים מדברים בעדם.
י"ג.
סוף דבר. עמדת העותר מבוססת על חיקוקי הרישום השונים, ואלה אינם מורגלים משחר נתינתם בפיצול בין נישואין דתיים לנישואין אזרחיים, השאלה היא כיצד ליישם חוקים אלה במקרים בהם הוסדר גט לפי סעיף 4א לחוק שיפוט בתי דין רבניים וטרם נערכו הגירושין האזרחיים בחו"ל. שאלה זו היא שאלה רישומית, המחייבת איזונים שונים - ו אינה שאלה של משפט מהותי . בתי הדין הרבניים הלכו בדרך שהתוה בית משפט זה בדיון הקודם, וגישתם מקובלת על היועץ המשפטי לממשלה. בנסיבות אין מקום להיעתר לעתירה.
ש ו פ ט
השופטת מ' נאור:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
השופט ס' ג'ובראן:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין.
ניתן היום, כ"ג בסיון תשס"ט (15.6.09).
ש ו פ ט ת
ש
ו פ ט
ש
ו פ ט