בג"ץ 11171/05 שורוק עלקם נ. שר הפנים

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.

עניינה של עתירה זו בבקשת העותר 2 (להלן: " העותר "), תושב האיזור, לקבלת מעמד בישראל מכוח נישואיו לעותרת 1 (להלן: " העותרת ").

2.

העותרת, ילידת 26.2.1977, הינה אזרחית ישראל, תושבת העיר טייבה אשר במשולש. בתאריך 1.8.1999 נישאה העותרת לעותר, יליד שנת 1977 גם הוא, תושב בית לחם המצויה בשטחי האיזור. לבני הזוג שני ילדים קטינים, הם העותרים 3 ו-4.

3.

העותרת הגישה בקשה לאיחוד משפחות עבור העותר, וביום 13.7.04 נשלחה אליה תשובת משרד הפנים לפיה בקשתה אינה מאושרת לאור החלטת הממשלה מיום 15.2.02 בענין איחוד משפחות, ולאור הוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) , תשס"ג-2003 (להלן - הוראת השעה ).

4.

לאחר קבלת תשובת משרד הפנים, הגישו העותרים עתירה לבית משפט זה בבג"צ 9402/04, בה ביקשו כי בית המשפט יורה למשיב לאשר את בקשתם לאיחוד משפחות.

בפסק דין מיום 1.12.04 דחה בית המשפט את העתירה, וקבע כי סירובו של המשיב למתן היתר עולה בקנה אחד עם המצב המשפטי הקיים. בשים לב לעובדה כי באותה עת היו תלויות ועומדות עתירות עקרוניות בענין חוקתיות הוראת השעה, ציין בית המשפט כי שמורה לעותרים הזכות לשוב ולפנות לרשות המוסמכת לאחר מתן פסק הדין באותן עתירות, וככל שתהיה בידם עילה טובה לכך.

5.

העותרים פנו בעתירה זו ב-4.12.05, והם חוזרים על טיעוניהם המקוריים לענין זכותם הנטענת לקבל היתר לאיחוד משפחות.

6.

דין העתירה להידחות על הסף.

מאז ניתן פסק הדין בעתירתם הקודמת של העותרים לא חל שינוי במצב המשפטי הקיים המצדיק שינוי בעמדת המשיב בעניינם. העתירה לגבי חוקתיות הוראת השעה נדחתה ברוב דעות (בג"צ 7052/03

עדאלה, המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי נ' שר הפנים , תק-על 2006(2) 1754). מאז העתירה הקודמת תוקנה

הוראת השעה ,

ונקבעו בה חריגים שונים המאפשרים סטייה מהכלל כי אין מתירים איחוד משפחות עם בני זוג מהאיזור.

נכון לעת זו, וככל שעולה מנתוני העתירה, העותר אינו נכנס לגדר אחד החריגים המוכרים על-פי הוראת השעה , ולפיכך לא ניתן להיענות לעתירה. למותר לומר, כי אם יחול שינוי בהוראת השעה אשר יפתח פתח חדש בפני העותרים, ניתן יהיה לחזור ולעתור לבית משפט זה.

העתירה נדחית על הסף, איפוא.