בג"ץ 11180/02 מוטי (מרדכי)מלמד נ. מדינת ישראל

עתירה לקיומו של דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 4364/02 מוטי (מרדכי) מלמד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם).

2.העותר הורשע בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, יבוא סם מסוכן, ניסיון להחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, זיוף בכוונה לקבל דבר, שימוש במסמך מזויף, התחזות לאדם אחר ושיבוש מהלכי חקירה. עיקרי העובדות שלעניין היו אלו, שהעותר ושלושה אחרים קשרו קשר ליבא מדרום אמריקה סם מסוכן מסוג קוקאין כדי להפיצו ולסחור בו בישראל. הסם, במשקל 3.8 ק"ג, הוסתר בשבע קופסאות שימורי אפרסקים שנשלחו בדואר אויר מפרו לתיבת דואר בישראל. המשטרה קיבלה מידע מוקדם על ההברחה, ארבה לחבורה, עקבה אחרי מעשיהם לאחר שלקחו את החבילה מן הדואר, ולסוף עצרה אותם.

3.העותר לא חלק על מעורבותו בהבאתם של קופסאות השימורים לישראל, אך כפר בהאשמות בטענה כי לא ידע שמדובר בסם מסוכן, בסוברו - בטעות - כי מדובר בהברחת יהלומים. לתמיכה בחפותו ביקש העותר להציג, בין-השאר, בדיקת פוליגרף שבה נמצא דובר אמת בגרסתו.

4.בית-המשפט המחוזי בתל-אביב החליט לדחות את גירסתו של העותר, הרשיעו בדין וגזר עליו שש שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי וקנס בסכום של 20,000 ₪ או שישה חודשי מאסר תמורתו. שלושת שותפיו של המערער הורשעו בהסדר טיעון, ונגזרו עליהם העונשים הבאים: האחד (יעקב) נדון ל-32 חודשים בפועל, השנית (טטיאנה) נדונה ל-20 חודשי מאסר בפועל, והשלישי (אילן) - ראש החבורה - נדון לעשר שנות מאסר לריצוי בפועל, מהן שלוש שנים לריצוי בחופף לעונש מאסר אחר שהוטל עליו.

5.העותר ערער לבית-המשפט העליון הן על הרשעתו הן על העונש שנגזר עליו, אך בית-המשפט העליון דחה את הערעור על שני חלקיו. ובלשונו:

אשר להכרעת הדין : בחנו את פרטי פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולא מצאנו עילה להתערב בקביעות העובדתיות הכלולות בו ובמסקנות המשפטיות שהוסקו מהן לגבי אחריותו של המערער לעבירות שיוחסו לו. התשתית הראייתית שנפרשה, בין הנסיבתית ובין האחרת, הניחה בסיס איתן למסקנותיו של בית המשפט לפיהן המערער לקח חלק בקשר הפלילי הנוגע לחבילת הסם, למיצער ככל שהדבר נוגע לשלב הגעתו של הסם לישראל והנסיון לקבלו כאן. שוכנענו גם אנו כי, אכן, אין ספק כי המערער היה מודע לכך שמדובר בחבילת סמים, וכי במעורבותו בטיפול בחבילה בשלביה השונים של הפרשה נתקיים היסוד הנפשי הנדרש לצורך גיבוש האחריות לעבירות בהן הורשע. כן שוכנענו כי הרשעתו של המערער בעבירות הזיוף, התחזות לאדם אחר ושיבוש מהלכי חקירה בדין היא, בתורת מבצע בצוותא בקבוצת הקושרים.

.......................

אשר לעונש : אין אנו רואים מקום להתערב בעונש שנגזר על המערער.......

.......................

6.העותר מבקש לקיים בפסק הדין דיון נוסף, שלטענתו נקבעו בו "שלוש סוגיות מורכבות וחוקתיות, אשר יש להן השלכה מעשית על ענייניהם של נאשמים רבים". ואלו הן שלוש הסוגיות: אחת , נפגם עיקרון השוויון ועיקרון האחידות בענישה שכן באופן יחסי נגזרו על שותפיו עונשים קלים בהרבה; שתיים , הטלת קנס בסכום של 20,000 ₪ או חצי שנת מאסר פוגמת בחירותו ואינה עומדת בתנאי פיסקת ההגבלה הקבועה בסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו; והטעם לדבר: העותר חסר-כל ועל-כן ייאלץ לרצות חצי שנת מאסר נוספת; שלוש , אי ההכרה בבדיקת הפוליגרף סותרת את מגמת ההלכה הפסוקה ולפיה יש וראוי להכיר בקבילותה של כל ראיה תוך מתן המשקל הראוי לה.

7.קראתי את המיסמכים שהונחו לפניי - פסק-הדין נושא העתירה, טענות העותר, ותשובת המדינה - ולאחר כל אלה נחה דעתי כי יש לדחות את העתירה הואיל ולא נפסקה בענייננו כל הלכה, ובוודאי שלא נפסקה הלכה חדשה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית-המשפט העליון או הלכה שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה ראויה היא כי יקויים בה דיון נוסף, והכל כהוראת סעיף 30(ב) לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.

8.טענתו הראשונה של העותר עניינה בהפרתו של עקרון אחידות הענישה, שנגזר עליו - לדעתו - עונש חמור יחסית לעונש שנגזר על שלושת שותפיו. טענה זו עלתה לפני בית-המשפט ונדחתה מכל-וכל. ובלשון בית-המשפט:

אשר ליחס בין העונש שנגזר על המערער לבין עונשיהם של שותפיו ... אכן, עונשו של המערער חמור באופן יחסי מזה של יעקב וטטיאנה, אולם שותפים אלה הודו והורשעו בעיסקות טיעון ואילו המערער ניהל משפט הוכחות. משכך, לא נמצא ראוי להקלה בעונשו, והעונש שנגזר על שותפים אלה בהסדר הטיעון לא שימש אמת מידה לעונשו של המערער ... אשר לאילן גורדון – עונשו חמור באופן ניכר מזה של המערער בהינתן חלקו הדומיננטי בפרשה, אולם העונש לריצוי בפועל הועמד על 7 שנים במצטבר לעונש המאסר האחר שהוא מרצה. בנסיבות העניין, הפער הממשי בין שני עונשי המאסר של אילן ושל המערער אינו גדול, אך ההסבר לכך נעוץ הן בעובדה כי, שלא כמערער, אילן היה שותף להסדר טיעון, והן נוכח העיקרון שבחוק כי מי שנדון למאסר ובטרם נשא את כל עונשו נדון למאסר נוסף, ישא עונש מאסר אחד של התקופה הארוכה יותר, אלא אם כן הורה בית המשפט על הצטברות העונשים ...

לא זו בלבד שאין בדברים אלה הלכה חדשה, אלא שעולים הם בקנה אחד עם פסיקתו של בית המשפט העליון בפרשות קודמות, הן לעניין מי שעונשם נגזר במסגרת עיסקת טיעון הן לעניין עקרון אחידות הענישה. ראו למשל: ע"פ 5450/00 שושני נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(2) 817; דנ"פ 1109/02 שושני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); ע"פ 3987/98 סונינו נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), ראו עוד והשוו: בש"פ 6326/97 מוסלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 2046/02 זינאב

נ' מדינת ישראל (לא פורסם).

9.טענתו השנייה של העותר עניינה בהטלת הקנס בסך 20,000 ₪ או שישה חודשי מאסר תמורתו. לטענתו, הואיל ומחוסר אמצעים הוא, משמעות הטלת הקנס היא מאסרו לשישה חודשים נוספים. נושא זה לא נדון כלל בפסק הדין כעניין של הלכה, ואף העותר אינו מציג בעתירתו כל הלכה קודמת שפסק-הדין נושא העתירה סותר אותה בהקשר זה. טענתו טענה היא שמקומה בערעור - קרא: כי שגה בית-המשפט בהטלת הקנס - וטענה מעין זה, גם אם טענה ראויה היא, אין בה כדי להצדיק קיומו של דיון נוסף. גם לגופו של עניין ייאמר, שלא נמצא כי בית-המשפט סטה באופן ניכר מן ההלכות הקיימות לעניינם של עברייני סמים. בוודאי כך בשים לב לגובה הקנס שהוטל על העותר - 20,000 ₪ - קנס שאינו מן הגבוהים. ראו והשוו: בע"פ 3162/94 מישל ישראל

נ'

מדינת ישראל , פ"ד נ(3) 265, 268.

10.טענתו השלישית של העותר סבה את מישקלה וקבילותה של בדיקת הפוליגרף בה נבדק ויצא דובר אמת. לטענת העותר ראוי היה שבית-המשפט ייתן לאותה בדיקת הפוליגרף משקל ויזכה אותו בדין. טענת העותר בהקשר זה אין היא כי נפסקה "הלכה חדשה", שכן אין ספק שבית-המשפט הדריך עצמו בהלכה הפסוקה ( ע"פ 36/70 כהן נ' מדינת ישראל , פד"י כה(1) 339; ע"פ 493/82 חמו נ' מדינת ישראל , פד"י מ(1) 645; רע"פ 7755/01 מרציאנו נ' מדינת ישראל , פד"י נו(5) 913; וראו גם: דנ"פ 188/94 מדינת ישראל נ'

יורם אבוטבול פ"ד נא (2) 1). בקשת העותר היא כי יקויים דיון נוסף דווקא משום שבית המשפט לא קבע הלכה חדשה ולא סטה מן ההלכה הקיימת.

אלא שטענה זו - על כך שבית-המשפט לא פסק הלכה חדשה - אין בה כדי להצדיק קיומו של דיון נוסף שהרי דיון נוסף נסב על הלכה חדשה שנפסקה. יתר-על-כן: עתירת העותר דינה דחייה ממילא, לאחר שהובהר כי נמצאה תשתית ראייתית מוצקה שיש בה לסתור את ממצאי הפוליגרף שהציג העותר. ובלשונו של בית-המשפט בפסק הדין:

גם אילו הותרה הגשת ממצאי הבדיקה לא היה בכך כדי לשנות את תוצאות המשפט, וזאת משתי הבחינות הבאות: ראשית, לאור התשתית הראייתית המוצקה שנפרשה, משקל ממצאים אלה זניח ביחס למכלול הראיות האחרות ששמשו תשתית מוצקה לממצאי בית המשפט. שנית, ספק אם ממצאי הבדיקה משליכים על אמינותו של המערער, ככל שהדבר נוגע לאותו מגזר של הפרשה בה היה מעורב. אין להוציא מכלל אפשרות כי המערער נמצא דובר אמת ביחס לשאלות שנשאל, אשר לא נגעו ישירות לחלקו הוא בפרשה, וגם מבחינה זו משקל ממצאי הבדיקה מוטל בספק.

10.סוף דבר: לא מצאתי בפסק-הדין נושא הדיון כל הלכה שראוי וניתן לדון בה בדיון נוסף.

העתירה נדחית.

היום, ז' באדר א' תשס"ג (9.2.2003).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

02111800_G02.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il