בג"ץ 11228/05 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ. ועדת הכספים של הכנסת

השופטת ד' ביניש :

בעתירה שלפנינו מבקשים באי-כוח העותרת כי נורה ליו"ר ועדת הכספים של הכנסת (להלן: הועדה ) להימנע מלכנס את הועדה לשם דיון בעניין עמלות ההפצה של תאגידים בנקאיים, וזאת עד לאחר הבחירות הקרובות לכנסת ולראשות הממשלה. לחלופין מבקשים הם כי נורה לחברי המפלגות המשתתפות בבחירות להימנע מהשתתפות בדיון האמור. כן מבקשים הם כי ניתן צו ביניים המורה למשיבים להימנע מלקיים דיון בועדת הכספים בעניין נשוא העתירה, או לחלופין, צו המורה למשיבים המייצגים מפלגות המשתתפות בבחירות ואשר עשויים להיזקק לאשראי אישי בהיקפים גדולים להימנע מלהשתתף בדיון. כמו כן, מבוקש צו ביניים המורה לשר האוצר להימנע מלהביא לאישור ועדת הכספים את שיעורי עמלות ההפצה לתאגידים בנקאיים הגבוהים מהעמלות אותן הביא לאישור ועדת הכספים ביום 29.8.05, וזאת עד לבירור העתירה.

טענתה המרכזית של העותרת הנה, כי נוכח היזקקותם של המשיבים והמפלגות שהם מייצגים לאשראי בנקאי בתנאים נוחים ובהיקפים גדולים ערב הבחירות, קיים חשש לניגוד עניינים של חברים בוועדת הכספים. ניגוד העניינים האמור הנו בין סמכותם של חברי הועדה, כנאמני הציבור, לקבוע את שיעורי עמלות ההפצה מהם ייהנו הבנקים, לבין האינטרס האישי שלהם ואינטרס מפלגותיהם לקבל אשראי מהבנקים לתקופת הבחירות. העותרת מדגישה כי ניגוד העניינים האמור מבטא תופעה חמורה של קיפוח האינטרס הציבורי לטובת קבוצה צרה ומאורגנת היטב, המנהלת לובי יעיל למען קידום מדיניות המשרתת את חבריה בלבד, על חשבון הציבור. לפיכך, טוענת העותרת כי יש למנוע אפשרות של "מחטף", כהגדרתה, על ידי מניעת כינוס ועדת הכספים לצורך דיון בעניין זה. העותרת מציינת, אמנם, כי אינה מבקשת צו על תנאי לגבי העלאת שיעורי עמלת ההפצה, נוכח הבנתה כי עתירה כזו תהיה מוקדמת, אף על פי כן רואה היא לנכון להקדים ולמנוע את הדיון עקב החשש לניגוד העניינים האמור.

לכאורה, מתייחסת העתירה לשאלה ציבורית עקרונית ורחבה, אך היא כללית ותיאורטית ואינה מעלה עילה קונקרטית להתערבותו של בית משפט זה בעבודת הכנסת. העותרת עצמה מסכימה לכך שטענתה תקפה גם לימי שגרה רגילים, וכי נוכח חובותיהן הגדולים של חלק מהמפלגות לבנקים מתקיים, לכאורה, ניגוד העניינים שהיא טוענת לו אף בימי שגרה פוליטית. אוסיף מצידי כי יתכן שכך הדבר ביחס לחובות לבנקים, על אחת כמה וכמה דווקא לאחר הבחירות. גם לטענת העותרת, למעשה, תלותן של המפלגות בבנקים מתקיימת כל ימות השנה, ועל כך נשיב כי אם צודקת העותרת בטענתה מנועים חבריהן מהשתתפות בכל הדיונים הקשורים לבנקים, ואולי גם לגורמים נוספים במשק. אך טענה כללית ורחבה כזו אינה יכולה לעמוד להכרעה בבית משפט זה.

החשש הכללי מפני לחצם של גורמים חיצוניים אשר לחברי הכנסת או לנציגי המפלגות אינטרסים לתמוך בהם, הוא חשש מובנה הטבוע במגוון הנושאים הבאים לדיון בפני הכנסת וועדותיה ומגוון האינטרסים שחברי הכנסת עלולים להיות מעורבים בהם ואולי אפילו לייצג אותם. לפיכך, חזקה על חברי הכנסת שישוו לנגד עיניהם את ההבחנה בין האינטרס הציבורי עליו הם מופקדים לבין האינטרס האישי או המפלגתי במובן הצר, הפוסל אותם מלדון בעניין הבא בפניהם. ברי, אפוא, כי לא ניתן לקבל טענה כוללנית כי מלכתחילה מנועים חברי הכנסת או מפלגות המתמודדות בבחירות ככלל מלדון בעניין הנוגע לבנקים. יתרה מזאת, משמעות קבלת הטענה הנה התערבות בהליכי העבודה הפנימיים של הכנסת. יצוין כי הדיון בתקנות הנדונות החל עם הנחתן על שולחן ועדת הכספים של הכנסת באוגוסט 2005, בטרם הוחלט על קיום הבחירות. הצו המבוקש בעתירה נועד לעצור את הליכי התקנת התקנות, ולהגביל את שיקול דעתם של חברי הכנסת בהליכים אלה. בית משפט זה על דרך הכלל יימנע מהתערבות המונעת מראש קיום הליכים פרלמנטריים בנושא המצוי על סדר יומה של הכנסת או ועדה מועדותיה ואם נדרשת התערבות כזו הרי שמורה היא למקרים חריגים וקיצוניים במיוחד.

מכל מקום, העתירה הנה תיאורטית ומוקדמת שכן לגופו של הדיון הצפוי בהעלאת עמלות ההפצה של הבנקים מתברר כי טרם התגבשה המלצה להעלאת שיעור העמלות החורגת מההצעה שהובאה באוגוסט 2005. בתגובתה לעתירה אף ציינה באת-כוח היועץ המשפטי לממשלה כי בשלב זה אין בכוונת משרד האוצר לשנות מנוסח התקנות האמורות ביחס לנוסח אשר הוגש לוועדת הכספים של הכנסת בסוף חודש אוגוסט 2005, מלבד בחינת שינויים והתייחסות להערות לתקנות שהועלו על-ידי הגורמים המקצועיים באוצר.

נוכח האמור לעיל העתירה לצו על תנאי ולצו בינים נדחית.