בג"ץ 11240/04 שרה מאיר נ. הרשות המוסמכת על חוק נכי רדיפות הנאצים

השופט א' גרוניס:

1.מונחת לפנינו עתירה למתן צו אשר יחייב את המשיבה 1 להכיר בעותרת כזכאית לתגמולים על פי חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957 (להלן - החוק).

2.העותרת הינה ניצולת שואה, ילידת אוסטריה. בשנת 1999 הגישה העותרת בקשה למשיבה 1 (להלן - הרשות המוסמכת), על מנת שזו תכיר בה כזכאית לתגמולים על פי הוראות החוק. ביום 29.11.01 נדחתה בקשת העותרת. זאת, משום שבשל היותה בעלת נתינות אוסטרית היא איננה יכולה להיכלל ברשימת הזכאים לפיצויים המתקבלים מגרמניה. כמו-כן, הודע לעותרת כי בהתאם להוראות סעיף 17(א) לחוק, עומדת לרשותה האפשרות להשיג על ההחלטה בפני ועדת העררים בתוך 30 ימים. אולם, העותרת נמנעה מלעשות כן. לעומת זאת, קבוצה גדולה של אזרחים, בעלי נתונים דומים לאלו של העותרת (ביניהם נכללת אף אחותה של העותרת), החליטה להגיש ערר. ביום 13.11.02 נידון עניינם בוועדת העררים, ואושרה זכאותם לקבלת קצבאות מגרמניה לפי החוק. לאור ההתפתחויות הללו, הגישה העותרת ביום 21.3.04 בקשה לעיון מחדש בהחלטת הרשות המוסמכת. ביום 14.4.04 השיב היועץ המשפטי ללשכה לשיקום נכים במשרד האוצר בשלילה לבקשת העותרת. כמו-כן, הובהר לעותרת כי באם היא מעוניינת לעתור על כך לבית המשפט, עליה לבקש מן הרשות המוסמכת להעביר לידה החלטה רשמית הדוחה את בקשתה. ביום 23.4.04 פנתה העותרת שוב לרשות המוסמכת בבקשה כי תשקול את עמדתה. לטענת העותרת, לא התקבלה תגובה לפנייה זו. מאידך, לפי גירסת הרשות המוסמכת, ביום 9.12.04 נשלחה תשובה לעותרת, בה נאמר כי הרשות אינה רואה בהחלטות ועדת הערר כתקדים המחייב אותה גם במקרים אחרים.

3.העותרת סבורה כי החלטת הרשות המוסמכת מפלה בינה לבין אזרחים אחרים בעלי נתונים דומים לשלה, להם אושרה הזכאות לפיצויים, ועל כן היא מבקשת לשנותה. מנגד, טוענת הרשות המוסמכת, כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים. זאת, משום שעובר להגשת העתירה דנא, העותרת הייתה מחויבת לפנות אליה בבקשה לקבל החלטה בעניין, ולהשיג על כך, במקרה הצורך, בפני ועדת העררים.

4.דין העתירה להידחות על הסף. פניית העותרת לבית משפט זה נעשתה טרם מיצוי כל ההליכים העומדים לרשותה. בהתאם להוראות סעיף 18 לחוק, רשאית העותרת לפנות מחדש לרשות המוסמכת, באם מתגלות ראיות חדשות שיש בהן כדי לשנות את החלטת הרשות. אף אם לאור תגובותיה הקודמות של הרשות המוסמכת, סביר להניח כי גם הפעם תסרב היא להיעתר לבקשת העותרת, עדיין על העותרת לפנות לרשות המוסמכת על מנת שזו תיתן החלטה בעניין. החלטה כאמור, ובהנחה שיהא בה משום סירוב, תיפתח פתח להגשת ערר בפני ועדת העררים, בהתאם לאמור בסעיף 17(א) לחוק. לאחר מכן, באם תידרש לכך, תהיה פתוחה בפניה הדרך להשיג על החלטות אלו בפני בית המשפט המחוזי (סעיף 17(ג) לחוק). לבסוף, רק לאחר נקיטת כל הצעדים שתוארו לעיל, תוכל העותרת לערער ברשות לבית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים (סעיף 17(י) לחוק). משלא צעדה העותרת בדרך אשר התווה המחוקק, אין מקום שבית המשפט הגבוה לצדק יתערב בעניין.

5.אשר-על-כן, העתירה נדחית על הסף.