בג"ץ 6554/08 אברהם ברקוביץ נ. הלשכה לשיקום נכים במשרד האוצר

השופט י' דנציגר:

בפנינו עתירה שבמסגרתה טוען העותר כי בעת חישוב הכנסתם של ניצולי השואה לצורך תשלום הגמלה המשולמת מכוח חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן: הגמלה ו החוק

בהתאמה), אין להביא בחשבון הכנסות מהמוסד לביטוח לאומי.

1.

העותר, ניצול שואה, טוען כי לאחרונה קבעה ממשלת גרמניה כי בעת חישוב הכנסתם של ניצולי השואה המקבלים "רנטה", לא יובאו בחשבון סכומים המשולמים לניצולי השואה מהמוסד לביטוח לאומי. העותר טוען כי ממשלת גרמניה היא מקור הסמכות על פי ההסכמים שנחתמו בין ממשלת ישראל לבין ממשלת גרמניה, ולכן אין לסטות מקביעותיה.

2.

טענתו הכללית של העותר הינה, כי הפחתת סכומי הכסף שאותם מקבלים ניצולי השואה מהמוסד לביטוח לאומי מן הגמלה המשולמת להם על פי החוק גורמת עוול כבד וזאת ללא כל בסיס חוקי או מוסרי.

3.

העותר מוסיף ומציין, כי הוא פנה לחברת הכנסת הגב' קולט אביטל, אשר בעקבות פנייתו הגישה הצעת חוק בנושא זה, אשר עברה בקריאה ראשונה בכנסת.

4.

טענתו הפרטנית של העותר הינה, כי המשיבה "מתעקשת" לכנות את הקצבה שאותה הוא מקבל מהמוסד לביטוח לאומי "קצבת זקנה", אף שלטענתו עסקינן בקצבת נכות. לטענתו, מדובר ב"טעות מכוונת" של המשיבה, מכיוון שקצבת הזקנה נחשבת כהכנסה לצורך חישוב הגמלה המשולמת על פי החוק.

5.

לאחר הגשת העתירה, הגיש העותר "בקשת רשות להוספת מסמך". לבקשה צורף מכתב ששלחה המשיבה לעותר ביום 20.8.2008 תחת הכותרת "הודעת שינוי - עדכון ניכוי קצבאות ביטוח לאומי מתגמול נצרך". במכתב זה צויין, כי החל מתאריך 1.8.2008 תנוכה מהגמלה המשולמת לעותר קצבת נכות כללית בסך של 2,307 ₪. העותר הוסיף וטען כי הסיבה למכתב זה הינה הטענה בעתירתו, לפיה מהתגמולים המשולמים לו נוכתה שלא כדין קצבת זקנה. העותר טוען, כי בכך הודתה המשיבה כי עד כה ניכתה כספים שלא כדין ולכן יש להחזיר לו את ה"גזילה".

6.

המשיבה טוענת, כי עובר להגשת העתירה לא טרח העותר לפנות אל המשיבה באשר לסעד המבוקש, ופנייתו המוקדמת לבית המשפט - טרם ניסיון להשיג את מבוקשו במישור המנהלי - מצדיקה כשלעצמה את דחיית העתירה על הסף.

עוד טוענת המשיבה, כי דין העתירה להידחות גם לגופה. נטען, כי מעבר לגמלה המשולמת לעותר מכוח החוק, הוא מקבל גם קצבת נכות מטעם המוסד לביטוח לאומי.

סעיף 4א(ב) לחוק קובע כדלקמן:

"נכה נצרך שדרגת נכותו אינה פחותה מ-50% ויש לו הכנסה נוספת, ישולם לו, במקום התגמול העיקרי, תגמול לנצרך בניכוי הכנסתו הנוספת, ובלבד שלא יפחת מהתגמול העיקרי."

המשיבה טוענת, כי בית משפט זה פסק בעבר כי "הכנסה נוספת" היא כל מה שנופל בחלקו של הנכה מכל מקום ובכל צורה שהיא, במזומנים ובהנאה שוות מזומנים שיש בה כדי להביא תועלת של ממש למחייתו ולקיומו.

7.

לאחר שעיינו בעתירה ובתגובה, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. פנייתו של העותר לבית משפט זה נעשתה טרם מיצוי כל ההליכים העומדים לרשותו. בטרם פנייה לקבלת סעד מבית משפט זה היה על העותר לפנות אל המשיבה ולהעלות בפניה את טענותיו. הימנעותו של העותר מלעשות כן, די בה כדי להביא לדחיית עתירתו, מחמת אי מיצוי הליכים [בג"ץ 8558/07 חדד נ' משטרת ישראל (לא פורסם, 14.10.2007)].

8.

זאת ועוד, כפי שעולה בבירור מן המכתב שנשלח מן המשיבה אל העותר ביום 20.8.2008, בפני העותר עמדה דרך חלופית לתקיפת החלטת המשיבה בעניין ניכוי קצבת הנכות המשולמת לו מן הגמלה, קרי, הגשת ערעור בפני ועדת העררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957.

9.

בטרם ימצה העותר את כל ההליכים העומדים בפניו, לרבות הדרכים שהתווה בפניו המחוקק, אין מקום כי בית המשפט הגבוה לצדק יתערב בעניין, וזאת אף אם מדובר בטענות עקרוניות [ראו: בג"ץ 11240/04 מאיר נ' הרשות המוסמכת על פי חוק נכי רדיפות הנאצים (לא פורסם, 30.5.2005); בג"ץ 8948/07 עזבון המנוח אלברט סמו ז"ל נ' שר האוצר (לא פורסם, 16.3.2008)]. באם לאחר מיצוי ההליכים לא יבוא העניין על פתרונו לשביעות רצונו של העותר, יוכל הוא לנקוט בצעדים המתאימים, לרבות פנייה לבית משפט זה במידת הצורך.

10.

יצויין, כי לאחר שהושלמה כתיבתו של פסק דין זה, הגיעה לעיוננו בקשה מטעם העותר ליתן לו רשות להגיב לטענות המשיבה. לאחר שעיינו בבקשה זו ולאור כל האמור לעיל, לא מצאנו לנכון לשנות מהחלטתנו.

11.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.