בג"ץ 11247/05 עלי אבו סרחאן נ. עיריית ירושלים

השופטת ד' ביניש :

עניינה של העתירה שבפנינו הוא בבקשתו של העותר כי צו ההריסה המנהלי שהוצא נגד ביתו שבשכונת צור באהר יעוכב עד לסיום הדיון בתוכנית מפורטת מס' 8876, בה יש, לשיטתו, כדי להכשיר את המבנה. בצד העתירה הוגשה בקשה לצו ביניים שיורה למשיבים להימנע מהריסת המבנה עד להכרעה בעתירה.

ביום 11.5.04 הוצא צו הריסה מינהלי נגד ביתו של העותר, אשר נבנה שלא כדין בשכונת צור באהר שבירושלים. בקשה שהגיש העותר לביטול צו זה נדחתה ביום 1.2.05 על-ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים. העותר הגיש ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בירושלים, אולם ביום 18.5.05 חזר בו מערעורו נוכח הערות בית המשפט. בהמשך, הגיש העותר עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 5344/05). בעקבות הסכמת המשיבים כי ביצועו של צו ההריסה המינהלי ידחה עד ליום 10.11.05, חזר בו העותר מעתירתו. אלא, שבערבו של היום בו הסתיימה תקופת הדחייה, הגיש העותר עתירה נוספת לבית משפט זה (בג"ץ 10551/05). בעתירה זו טען, בין היתר, כי הוא מופלה לרעה לעומת שכניו, אשר קיבלו מאז מתן פסק הדין בבג"ץ 5344/05 דחייה נוספת לצורך הכשרת הבנייה לפי תוכנית המצויה אצל מוסדות התכנון.

ביום 29.11.05 נדחתה העתירה בבג"ץ 10551/05 על הסף. בפסק הדין ציין בית המשפט כי העותר מימש זכותו לפנות לבית המשפט לעניינים מקומיים ולאחר מכן לפנות בערעור לבית המשפט המחוזי. לפיכך הודגש כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית המשפט לעניינים מקומיים ודי בטעם זה כדי להביא לדחיית העתירה. בנוסף נקבע כי לעותר ניתן יומו במסגרת הדיון בעתירתו הראשונה ועל כן עניינו מוצה ובית המשפט לא יידרש אליו פעם נוספת. אשר לטענת העותר בדבר מתן אורכה נוספת לשכניו, העיר בית המשפט כי מתגובת המשיבים עולה כי התוכנית שבגינה נתקבלה, על-פי הנטען, האורכה נדחתה והיא ממילא לא הייתה אמורה לחול על המבנה נשוא העתירה. כן ציין בית המשפט כי טענה זו אינה אלא בגדר חיזוק נוסף לטענת האפליה, אשר נבחנה כבר בהליכים הקודמים שיזם העותר ונמצא כי דינה להידחות. בשולי פסק דינו הוסיף בית המשפט "דומה כי העובדה שהעתירה הוגשה 'ברגע האחרון' מעידה יותר מכל על כך שמטרתה אינה אלא למנוע זו הפעם הנוספת את מימוש צו ההריסה ללא כל טעם ממשי העומד מאחוריה".

והנה, ביום 6.12.05 הגיש העותר עתירה נוספת שהוגדרה כ"דחופה ביותר". טענתו המרכזית של העותר בעתירתו הנוכחית הינה כי המשיבים הטעו את בית המשפט בתגובתם לעתירה בבג"ץ 10551/05, כאשר טענו כי תוכנית 8876, עליה סמך העותר את טענותיו, נדחתה ואף אינה אמורה לחול על ביתו. העותר טוען כי התוכנית האמורה – לא זו בלבד שלא נדחתה, אלא שאף חלה התקדמות ניכרת בקידומה, ובמסגרת הטיפול בה הוסכם להכשיר את המבנים הקיימים בשטח, במקביל לגיבוש אמנה עם התושבים. העותר מוסיף וטוען כי מכוח הסכמה זו נידחה ביצועם של צווי הריסה ברחבי השכונה. כן טוען העותר כי ביתו נכלל בתחומה של תוכנית 8876, כפי שאישר האדריכל אשר שקד על הכנת התוכנית. העותר סבור כי לתגובתם המטעה, כהגדרתו, של המשיבים היה משקל כבד בדחיית העתירה. לצד זאת שב העותר ומעלה טענות בדבר הפלייתו ביחס לשכניו, נגדם הוגשו כתבי אישום, אך לא ננקטו הליכים מינהליים להריסת בתיהם. בצידה של העתירה הוגשה, כאמור, בקשה דחופה לצו ביניים. בהחלטה מיום 6.12.05 ניתן צו ארעי למניעת הריסת ביתו של העותר ונתבקשה תגובת המשיבים.

המשיבים, מצידם, דוחים מכל וכל את טענות העותר בדבר הטעיית בית המשפט. המשיבים מדגישים כי תוכנית 8876 לא אושרה במתכונת שבה הוגשה ועל כן יש להגישה מחדש, כך שמדובר בשלב זה בתוכנית בהתהוות בלבד. המשיבים מפנים בעניין זה לאסמכתא שצירף העותר לעתירתו - מכתבו של סגן מתכנן המחוז לאדריכל מתכנן התוכנית, בו נקבע כי "בשלב זה לא ניתן לקדם את התכנית 8876 אלא לאחר דיונים במסגרת תכנית המתאר החדשה לירושלים". המשיבים מציינים כי במכתב זה אכן צוין כי "קיימת הסכמה לעגן סטטוטורית את המבנים הקיימים בשטח הנ"ל, במקביל ליצירת אמנה עם התושבים". עם זאת, המשיבים מדגישים כי ההסכמה האמורה כפופה לחתימה על אמנה, אשר טרם גובשה. עוד מוסיפים הם כי אין בסיס לסברה כי ביתו של העותר יוכשר אף הוא בשים לב למיקומו בואדי. מכל הטעמים האמורים טוענים המשיבים כי אין מקום לעיכוב ביצוע צו ההריסה, שכן קבלת היתר הבנייה איננה נמצאת בהישג יד. אשר לטענה כי ביתו של העותר אינו נמצא בתחום התוכנית, המשיבים מבהירים כי טענה זו התייחסה לתחום תוכנית אחרת הנזכרת בעתירה הקודמת, היא תוכנית 9838, אשר נדחתה אף היא במתכונת שבה הוגשה. נציין כי העותר הגיש תשובתו לתגובת המשיבים ובה חזר על טענותיו ובכלל זה טען כי המשיבים מוסיפים להטעות את בית המשפט בתיאור מצבה של תוכנית 8876.

דין העתירה להידחות. מצבה של תוכנית 8876 היה רק טעם אחד מיני מספר טעמים לדחיית עתירתו הקודמת של העותר על הסף. כאמור בפסק הדין בבג"ץ 10551/05, די היה בכלל לפיו בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי המשפט האחרים כדי להביא לדחיית עתירה זו (ראו, למשל, בג"ץ 2520/05 בשארה נ' לופליאנסקי (טרם פורסם)). מכל מקום, לאחר בחינת טענות הצדדים לא מצאנו בסיס לטענת העותר בדבר הטעיית בית המשפט. הגם שתכנית 8876 לא נדחתה לחלוטין, אלא רק במתכונת שבה הוגשה, הרי שמדובר בתוכנית בשלבי התהוות אשר אין בה כדי להביא להכשרת בנייה שלא כדין בטווח הזמן הנראה לעין. לכך יש להוסיף כי על-פי תגובת המשיבים בכל מקרה ספק אם ניתן יהיה להכשיר את ביתו של העותר אף במסגרת גיבוש אמנה עם התושבים וזאת בשל מיקומו. לפיכך, לא עלה בידיו של העותר להצביע בעתירתו זו על טעם לשנות מפסק הדין שניתן בעתירתו הקודמת.

אשר על כן, העתירה נדחית וממילא בטל הצו הארעי. העותר ישא בהוצאות המשיבים בסך 3,000 ₪.