בג"ץ 10551/05 עלי אבו סרחאן נ. יו"ד הועדה המקומית לתכנון ובניה

השופטת ע' ארבל :

1.ביום 10.11.05 הגיש העותר עתירה זו שהוגדרה כ"עתירה דחופה", בה ביקש כי יעוכב צו ההריסה המנהלי שהוצא על ידי המשיבה 1 נגד ביתו בשכונת צור באחר בירושלים ותינתן לו ארכה להכשרת המבנה, ארכה שניתנה לטענתו לבתים שכנים שנבנו אף הם שלא כדין. כן עתר למתן צו ביניים שימנע את הריסת הבית.

2.העותר בנה מבנה בשכונת צור באחר בירושלים ללא היתר כדין. ביום 11.5.04 הוצא צו הריסה מנהלי (להלן: הצו ) נגד המבנה בהתאם לסעיף 238א לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 (להלן - החוק ). בקשה שהגיש העותר לביטול הצו נדחתה ביום 1.2.05 על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופט ג' ארנברג), לאחר חקירת עדי הצדדים. העותר הגיש ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בירושלים, אולם ביום 18.5.05 חזר בו מערעורו נוכח הערות בית המשפט.

בכך לא באו דברים אל תומם. העותר הגיש עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 5344/05). עתירה זו נמחקה לאחר שהעותר הודיע כי הוא חוזר בו מהעתירה נוכח הודעת המשיבות כי הן מסכימות לדחיית ביצועו של צו ההריסה המנהלי עד ליום 10.11.05.

כפי שצוין בפתח הדברים, בערבו של היום בו הסתיימה התקופה שבמהלכה התחייבו המשיבות שלא לבצע את צו ההריסה המנהלי, אץ העותר בשנית אל בית משפט זה והגיש את העתירה הנוכחית. הוצא צו ביניים המורה למשיבים להימנע מהריסת ביתו של העותר עד להכרעה בעתירה.

3.בעתירתו טוען העותר, בהמשך לטענתו בבג"ץ 5344/05 כי הוא מופלה לעומת אחרים באזורו שבנו באופן בלתי חוקי וכי מאז ניתן פסק הדין בבג"ץ 5344/05 קיבלו כל הבתים השכנים לביתו דחיה נוספת לצורך הכשרת הבניה באיזור לפי תכנית המצויה אצל מוסדות התכנון.

המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות מכוח עקרון סופיות הדיון, תוך שהם מציינים כי התכנית שבגינה טוען העותר כי ניתנה ארכה נוספת לבתים השכנים לו נדחתה, מה גם שביתו של העותר לא נכלל בתכנית ועל כן אין כל תכנית מאושרת היכולה להביא להכשרת המבנה הבלתי חוקי שבנה העותר.

4.דין העתירה להידחות על הסף. העותר מימש את זכותו בהתאם לסעיף 238א(ז) לחוק לפנות לבית המשפט לעניינים מקומיים ולאחר מכן לפנות בערעור לבית המשפט המחוזי. בית משפט זה אינו יושב כידוע כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי המשפט האחרים ודי בטעם זה לדחיית העתירה (בג"ץ 1347/03 גניש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 3.3.03)). בנוסף, ולאחר שעניינו הובא אף בפני בית משפט זה, לרבות טענת האפליה שהוא שב ומעלה, הרי שלא ניתן אלא לקבוע כי ניתן לעותר יומו, עניינו מוצה ובית משפט זה לא יידרש אליו פעם נוספת (ראו גם: בג"צ 4546/05 עפאנה נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה (לא פורסם, ניתן ביום 22.5.05)). העותר טוען אמנם כי מאז ניתן פסק הדין בבג"ץ 5344/05 ניתנה ארכה נוספת לבתים השכנים לו, אולם מתגובת המשיבות עולה כי התכנית שבגינה הוא טוען שנתקבלה ארכה נדחתה וכי היא כלל לא היתה אמורה לחול על המבנה שבנה. ביצועם של צווי הריסה מנהליים הינו אמצעי חשוב באכיפת דיני התכנון והבניה ובהנחלת המסר כי מי שבנה בחטא לא ייצא נשכר ואין לתת יד להתנהלות מעין זו של העורר ששב ופונה עם תום הארכה שניתנה לו בעתירה נוספת. דומה כי העובדה שהעתירה הנוכחית הוגשה "ברגע האחרון" מעידה יותר מכל על כך שמטרתה אינה אלא למנוע זו הפעם הנוספת את מימוש צו ההריסה ללא כל טעם ממשי העומד מאחוריה. יתרה מכך, טענת האפליה הועלתה בהליכים הקודמים שיזם העותר ולא נמצא מקום לקבלה. טענתו הנוכחית אינה אלא בגדר חיזוק נוסף לטענת האפליה, לאחר שזו נבחנה כבר, ואין מקום איפוא להידרש אליה פעם נוספת.

העתירה נדחית. ממילא בטל צו הביניים.