בג"ץ 11349/03 כאלד עבד אלרחמאן מוחמד נ. שר הפנים

השופטת ד' ביניש :

בפנינו עתירה למתן צו ביניים אשר ימנע גירושו של העותר 1, בעל דרכון ירדני, מהארץ ולמתן צו על-תנאי אשר יורה למשיבים לנמק מדוע לא תוענק לו אזרחות ישראלית.

העותרת 2, הנה אזרחית ישראלית המתגוררת עם בעלה, העותר 1, בבקה-אלגרבייה. השניים נישאו בשנת 1995 ובשנת 1996 פנו בבקשה לאיחוד משפחות. במהלך טיפול משרד הפנים בבקשתם, ניתנה לעותר 1 אשרת שהיה בישראל, אשר הוארכה מפעם לפעם עד לחודש יוני, שנת 2000. בעתירתם טוענים העותרים כי העבירו, לבקשת המשיבים, מסמכים המעידים על כך שמרכז חייהם הוא בישראל אולם מאז פג תוקפה של האשרה שניתנה לעותר 1, לא נתקבלה כל תשובה עניינית מצד המשיבים לבקשתם של העותרים לאיחוד משפחתם.

המדינה בתגובתה לעתירה ציינה כי מן הטיפול שערך משרד הפנים בבקשת העותרים עלה כי בני הזוג נמצאים רבות מחוץ לישראל ומשכך אינם עומדים באחד התנאים לאיחוד משפחות – קיומו של מרכז חיים בישראל. לפיכך, זומנו העותרים ביום 14.12.00 ללשכת מנהל האוכלוסין בחדרה לצורך בירור עניינם, אולם אלו לא התייצבו לבירור ולמעשה עד למועד הגשת העתירה לא פנו בכל דרך שהיא ללשכת מנהל האוכלוסין; אי לזאת, תיקם במשרד הפנים ניסגר.

לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובת המשיבים לה, שוכנעתי כי דין העתירה להידחות על הסף שכן לוקה היא בשיהוי רב. פנייתם של העותרים לבית משפט זה איננה אלא לאחר כשלוש שנים במהלכן לא פעלו לקידום בקשתם לאיחוד משפחות בפני הגורמים המוסמכים לכך במשרד הפנים. כיום, עקב הזמן הרב שחלף מאז הוגשה הבקשה לאיחוד משפחות, אין עוד מקום לדון בבקשה הקודמת. נדרשת הגשת בקשה חדשה אשר תהיה מלווה בתשתית עובדתית מעודכנת, מלבד המסמכים אשר צורפו לעתירה זו, שכן מתגובת המדינה עולה כי באלו אין די כדי להוכיח מרכז חיים בישראל.

אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף.