בג"ץ 1180/20 בי-זי ייעוץ ושיווק בע"מ נ. משרד הבריאות

השופט י' אלרון :

בעתירה שלפנינו התבקשנו להורות כי המשיב 1 יבטל אישורים שנתן למשיבה 2 בשנים 2017 ו-2019 לייבא תכשיר לא רשום (להלן: מקסוס 100 ), מכוח תקנה 29(א) לתקנות הרוקחים (תכשירים), התשמ"ו–1986; יאסור להשתמש במלאי של מקסוס 100 המצוי בישראל; ויורה לאסוף מהשוק את המלאי האמור. יצוין כי העותרת משווקת תכשיר רשום לטיפול בדלקות מעיים בעופות, ולטענתה מקסוס 100 משמש בפועל לטיפול בעופות אף שלא נועד לכך, והאישורים שניתנו לשיווקו אינם כדין.

המשיבה 2 טענה בתגובתה כי לא נפל פגם בהתנהלות המשיבים, וכי מכל מקום העתירה לוקה בשיהוי לגבי האישור משנת 2017; מוקדמת לגבי האישורים משנת 2019, שכן טרם ניתנה החלטה סופית באשר להם; ותיאורטית, מאחר ששלושה אישורים כבר מוצו, והרביעי אינו רלוונטי משמקסוס 100 הפך לתכשיר רשום ואין עוד צורך באישור זה.

המשיב 1 טען בתגובתו כי העתירה מוקדמת הואיל והוגשה יומיים לאחר שנמסר לעותרת במענה לפנייתה כי בטרם יוחלט בדבר נקיטת צעדים בעניין, נערכת פנייה למומחה; הבירור בסוגיה טרם הסתיים, בסופו תתקבל החלטה, והעותרת תוכל לכלכל צעדיה בהתאם. עוד צוין כי אין כעת בקשות תלויות ועומדות לייבוא מלאי נוסף של מקסוס; כי לא ידוע על בקשות עתידיות; וממילא התכשיר נרשם, כאמור, ועל כן ייבואו לארץ אינו עוד מכוח תקנה 29(א) האמורה.

לצד העתירה הוגשה בקשה לצו ביניים שיאסור על המשיב 1 לאשר ייבוא לארץ של מלאי נוסף של מקסוס 100, עד להכרעה בעתירה. בתגובותיהם טענו המשיבים כי יש לדחות בקשה זו.

דין העתירה להידחות על הסף בהיותה מוקדמת. כאמור בתגובת המשיב 1, טרם התקבלה החלטה סופית בבקשות העותרת. בהעדר החלטה כאמור, אין מקום להידרש לעתירה לגופה (בג"ץ 1573/18 פלונים נ' ראש ממשלת ישראל , פסקאות 13–15 (1.5.2018)).

העתירה נדחית אפוא על הסף. הבקשה לצו ביניים מתייתרת. העותרת תישא בהוצאות המשיבים בסך 3,000 ש"ח כל אחד, ובסך הכול 6,000 ש"ח.