פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
119/14 - ב'
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט נ' סולברג
העותרים:
1. פלוני
2. פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. חלי עובדיה - עו"ס לחוק הנוער
2. עיריית חיפה
- המחלקה לשירותים חברתיים
3. משרד הרווחה
4. היועץ המשפטי לממשלה
עתירה למתן צו על תנאי; בקשה למתן צו ביניים מתאריך 21.1.2014; תגובה
מקדמית לעתירה מתאריך 30.1.2014; בקשה למתן הוראות מתאריך 13.2.2014;
העותרים:
בעצמם
בשם המשיבים:
עו"ד עפרה שלו; עו"ד ראובן אידלמן
פסק דין
השופט ח' מלצר:
1.
בעתירה שלפנינו מתבקשת שורה של סעדים ביחס לעניינה של קטינה כבת 16 שנים, אשר העותרת 2 היא אחותה והעותר 1 הוא גיסה. ואלו הסעדים הנעתרים:
"1.
מדוע לא תשוחרר לאלתר הקטינה המוחזקת בפנימיית [... בצפון – הח"מ ] בניגוד לרצונה שלא כדין.
2.
מדוע לא יתאפשר לקטינה לשוב למשמורתם של העותרים.
3.
מדוע לא יבוטלו כל ההליכים המתנהלים בעניינה של הקטינה ע"י המשיבה מס' 1.
4.
לחילופין, מדוע לא יצורפו העותרים כמשיבים לכל הליך בעניינה של הקטינה, בהיותם האחראים על הקטינה על פי חוק הנוער.
5.
מדוע לא יתאפשר לקטינה קשר חופשי עם העותרים לרבות חופשות בביתם של העותרים.
6.
מדוע לא יתאפשר לעותרים לייצג את הקטינה בכל הליך משפטי שיתנהל בעניינה".
2.
ברקע ההליכים המשפטיים שהתנהלו, ועודם מתנהלים בעניינה של הקטינה (כיום בבית המשפט לנוער) – מצויה מסכת עובדתית ארוכה בדבר קורותיה של הקטינה, יחסיה עם בני משפחתה והליכים טיפוליים שונים שהתקיימו בעניינה. בתמצית ייאמר כי בחודש אפריל שנת 2011 עזבה הקטינה את בית הוריה ועברה להתגורר בביתם של העותרים. בחודש יוני 2012 קיבלה המשיבה 1, עו"ס לפי חוק הנוער במחלקה לשירותים חברתיים של עיריית חיפה, דיווח בעניינה של הקטינה מבית ספרה, והחלה לטפל בעניינה של הקטינה ובני משפחתה.
בתאריך 9.4.2013 הוגש תסקיר מטעם היחידה לאישות ואפוטרופסות במחלקה לשירותים חברתיים בעיריית חיפה, אשר המליצה על הוצאת הקטינה ממשמורת הוריה וממשמורת העותרים, והעברתה למשמורת רשות הסעד, אשר תקבע את שהותה במשפחת קלט. עם קבלת התסקיר, הורה בית המשפט לענייני משפחה בחיפה הנכבד כי הדיון בבקשה יתקיים לאחר שהורי הקטינה, האפוטרופוס לדין שמונה לה וכן העותרים – יגישו את עמדותיהם לתסקיר.
3.
בתאריך 25.4.2013 עתרה המשיבה 1 לבית המשפט לענייני משפחה הנכבד בבקשה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 12 ל חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960
(להלן: חוק הנוער ), ולהורות על נקיטת אמצעים זמניים בעניינה של הקטינה, כך שהיא תוצא ממשמורת הוריה למשמורת רשות הסעד, אשר תקבע את מקום שהותה במרכז חירום לנערות.
בתאריך 29.4.2013 קיים בית המשפט לענייני משפחה הנכבד (כב' השופטת א' אלון ) דיון בבקשתה של המשיבה 1 לנקיטת אמצעים זמניים בעניינה של הקטינה. בתום הדיון, בו נשמע, בין היתר, העותר 1, ניתנה החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה הנכבד, שבה נקבע, בין השאר, כך:
"...נאלצת אני להיעתר לבקשת עו"ס לחוק הנוער ולהורות על הוצאת הקטינה ממשמורת הוריה למשמורת רשות הסעד ולקבוע כי בצו זמני התקף ל-30 יום תשהה הנערה במרכז חירום לנערות [...]. תוקף הצו הינו מיידי.
הקטינה תלווה כעת בתום הדיון ע"י עו"ס לחוק הנוער [המשיבה 1 כאן – הח"מ ] למרכז החירום ומשטרת ישראל מתבקשת לסייע לעו"ד לחוק הנוער לביצוע צו זה – להבאת הקטינה למרכז החירום [...] ולהימצאות הקטינה במרכז החירום.
...
אני אוסרת על ההורים ועל האחות ובעלה [העותרים כאן – הח"מ ] – המשיבים 4-1 להיות בכל קשר עם הנערה, וזאת עד החלטה אחרת ו/או שלא בהתאם להנחיית עו"ס לחוק הנוער...".
4.
בתאריך 22.5.2013 הגישה המשיבה 1, במסגרת ההליך שהתנהל בפני בית המשפט לענייני משפחה הנכבד, בקשה לפי סעיף 3 ל חוק הנוער לקבוע כי הקטינה הינה "קטינה נזקקת", כמשמעות מונח זה בסעיפים 2(2) ו-2(6) ל חוק הנוער , ולהורות על דרכי הטיפול וההשגחה עליה. בהמשך לכך הורה בית המשפט לענייני משפחה הנכבד על הוצאתה של הקטינה ממשמורת הוריה למשמורת רשות הסעד, וקבע את מקום שהותה הזמני במרכז החירום. בתום דיון שהתקיים בתאריך 3.9.2013, בו נכחו העותרים ובא-כוחם, הורה בית המשפט לענייני משפחה הנכבד על הארכת צו הנזקקות למרכז חירום לנערות, עד לתאריך 31.10.2013. עוד נקבע כי בתאריך 1.11.2013 יפקע צו המינוי שניתן למשיבה 1, ובמועד זה תשוב הקטינה לבית הוריה, בכפוף לכך שההורים ייטלו חלק בהליך של גישור ומפגשים משותפים בינם לבין הקטינה, ויפעלו על פי הנחיותיהם של גורמי הטיפול. בהמשך (בתאריך 26.11.2013), בעקבות התפתחויות מסוימות שחלו, ועל יסוד המלצות גורמי מרכז החירום – הוארך הצו המורה על שהותה של הקטינה במרכז החירום, למשך 60 יום.
בהמשך, בעקבות המלצתם של גורמי הטיפול במרכז החירום, להעביר את הקטינה למשפחתון, הגישה המשיבה 1, בתאריך 23.12.2013, בקשה לשינוי דרכי הטיפול בקטינה. בתום דיון שנערך בתאריך 1.1.2014, במהלכו נשמעו האפוטרופוס לדין של הקטינה וכן הקטינה עצמה, נקבע כי הקטינה תסיים את שהותה במרכז החירום עד לתאריך 4.1.2014 ותעבור למשפחתון מסוים בצפון, כאשר תוקף הצו הינו לחצי שנה. עוד נקבע, כי ראוי בשלב זה להעביר את המשך הדיון בתיק לבית המשפט לנוער. בשולי החלטתו ציין בית המשפט לענייני משפחה הנכבד כי ראוי שבית המשפט לנוער ישוב ויבחן את טובתה של הקטינה במועד מוקדם למועד פקיעתו של הצו, ולפיכך הורה בית המשפט למחלקה לשירותים חברתיים להגיש תסקיר משלים (לבית המשפט לנוער), תוך 60 יום מיום מתן ההחלטה (קרי: עד לתאריך 4.3.2014).
5.
יצוין כי העותרים לא היו צד לדיון הנ"ל, וזאת לנוכח החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה הנכבד, מתאריך 4.11.2013, שלפיה: "האחות והגיס [העותרים כאן – הח"מ], אינם צד להליך המתנהל בפני, קרי – בקשה בדבר קטין נזקק (ר' גם סעיף 6 להחלטה מתאריך 3.9.2013)" . בעקבות החלטה זו הופרדה הבקשה, שהגישה העו"ס לחוק הנוער – להכריז על הקטינה כ"קטינה נזקקת", מהתביעה שבמסגרתה הוגשה הבקשה האמורה מלכתחילה, אשר העותרים צורפו כמשיבים לה (אשר נמחקה בהמשך) – ונפתחה מחדש (כ-תמ"ש 4378-11-13).
יוער כבר עתה כי העותרים לא ביקשו להשיג על ההחלטה הנ"ל, הגם שמהעתירה עולה כי הם מודעים לה (ראו: פיסקה 28 לעתירה וכן נספח כ"ב לה). העותרים אף לא ביקשו להשיג על החלטה נוספת, שבגדרה הבהיר בית המשפט לענייני משפחה הנכבד, פעם נוספת, כי הם אינם צד להליך בבקשה להכיר בקטינה כ"קטינה נזקקת" (ראו: החלטה מתאריך 6.11.2013, נספח כ"ג לעתירה).
6.
מכאן העתירה שלפנינו, למתן הסעדים המפורטים בפיסקה 1 שלעיל. לצד העתירה הגישו העותרים, בתאריך 21.1.2014, גם בקשה למתן צו ביניים בעניינה של הקטינה, אשר יורה למשיבים: "להימנע מלשנות בכל אופן שהוא את מקום שהותה של הקטינה המוחזקת לעת עתה במשפחתון [...], ו/או את תנאי החזקתה במשפחתון הנ"ל, וזאת עד לקיומו של דיון בעתירה" דנן, וכן: "להימנע מלהורות בעניינה של הקטינה כל הוראה שאינה מעוגנת בהחלטה השיפוטית שניתנה בעניינה ע"י כב' ביהמ"ש לענייני משפחה ביום 1.1.14". בהמשך (בתאריך 13.2.2014) הוגשה בקשה נוספת למתן סעד ביניים שלפיו: "יתאפשר לקטינה לשהות בביתם של העותרים בשבתות, ובפרט בשבתות חופשה" (החל מתאריך 15.2.2014), וכי "יתאפשר לקטינה להשתתף בשמחת האירוסין של חברתה הקרובה" (בתאריך 17.2.2014).
7.
העתירה, כמו גם הבקשות למתן צווי הביניים הנ"ל, נתמכים, בין היתר, במכתבים שהעבירה הקטינה לעותרים, לטענתם, שבהם מתארת הקטינה את קשייה במשפחתון. יוער בהקשר אחרון זה כי מהמכתב שצורף לבקשה מתאריך 13.2.2014 (וסומן "א") עולה כי הקטינה לא ראתה טעם לבקש מהגורמים האחראים במשפחתון להשתחרר למסיבת האירוסין האמורה, משום שלשיטתה: "הם לא יתנו לי". עוד כתבה הקטינה במכתבה, כך: "אני לא רוצה להישאר פה בשבת. אני לא רוצה להישאר בפנימייה, אני רוצה לחזור הביתה, לחזור לחיים הנורמליים".
דיון והכרעה
8.
לאחר עיון בעתירה, בתגובתם המקדמית של המשיבים לה, ובחומר שצורף אליהן – הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף , בהיעדר עילה להתערבות בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. נביא, להלן, בתמציתיות, את נימוקינו להחלטה זו.
9.
כידוע, הלכה פסוקה היא כי בית המשפט הגבוה לצדק איננו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי משפט, אשר חוק יסוד: השפיטה דן בהם (ראו: סעיף 15(ד)(3) ל חוק יסוד: השפיטה , וכן, למשל: בג"צ 6447/05 פלוני נ' מדינת ישראל – פקידת הסעד לפי חוק הנוער (19.7.2005) (להלן: עניין פלוני ) והאסמכתאות הנזכרות שם). כפי שתואר בתמציתיות להלן, עניינה של הקטינה – המצוי במוקד העתירה דנן – התנהל עד כה בבית המשפט לענייני משפחה הנכבד, על פי חוק הנוער , ובהתאם להחלטה מתאריך 1.1.2014, המשך הדיון בו הועבר לבית המשפט לנוער. כלל הסעדים הנעתרים כאן: הן אלה הנוגעים לקטינה עצמה (העברתה מהמשפחתון; העברתה למשמורת העותרים; מתן אפשרות לעותרים לקיים עימה קשר; וביטול ההליכים המתנהלים בעניינה), והן אלה הנוגעים לעותרים עצמם (צירופם כמשיבים לכל הליך בעניינה של הקטינה, ומתן האפשרות בידיהם לייצגה) – מקומם להתברר במסגרת ההליך העיקרי המתנהל כיום בעניינה של הקטינה, בדבר הכרזתה כ"קטינה נזקקת", לפי סעיפים 3-2 ל חוק הנוער .
ליתר דיוק, מהמתואר לעיל עולה כי האכסניה הנכונה לבירור השגותיהם של העותרים היא במסגרת ערעור על החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה, מתאריכים: 4.11.2013 ו-6.11.2013, בהן נקבע כי העותרים אינם צד להליך בדבר ההכרזה על הקטינה ה"קטינה נזקקת", וכן על ההחלטות שבהן נקבע מקום שהותה של הקטינה, אשר ניתנו במועדים שבהם היו העותרים צד להליכים (לעניין דרך ההשגה על החלטות לפי חוק הנוער – ראו: סעיף 16 ל חוק ). הגם שנראה כי המועד להגשת ערעור בזכות על החלטות אלה, חלף – פתוחה עדיין בפני העותרים הדרך לפנות לבית המשפט המחוזי הנכבד בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על ההחלטות האמורות, או לפנות לבית המשפט לענייני משפחה הנכבד בבקשה לעיין מחדש בהחלטותיו, ככל שמתקיימות נסיבות מתאימות לכך, וזאת כפי שצוין בסעיף 48 לתגובתם המקדמית של המשיבים לעתירה (ראו לעניין זה גם: 6891/12 פלונית נ' משרד הרווחה – מדינת ישראל (18.12.2012)).
10.
הנה כי כן, לרשות העותרים עומד סעד חלופי , ואין מקום לכך שבית משפט זה יידרש לסעדים הנעתרים כאן "במסלול עוקף" (עיינו גם, למשל: עניין פלוני הנ"ל וכן: בג"צ 4613/11 פלוני נ' מדינת ישראל – משרד הרווחה (20.9.2011)).
11.
נוסף על האמור לעיל, נציין כי הוריה של הקטינה לא צורפו כמשיבים לעתירה שבפנינו, למרות שאין ספק כי הסעדים הנעתרים בגדרה עלולים להשפיע עליהם. פגם זה (שלא תוקן על ידי העותרים לאחר שהוגשה תגובתם המקדמית של המשיבים לעתירה) – מהווה אף הוא נימוק עצמאי לדחיית העתירה דנא על הסף (ראו והשוו בהקשר זה: בג"צ 2592/10 פלוני נ' רבקה כהן, פקידת סעד לסדרי דין (26.4.2010)).
12.
סוף דבר: העתירה נדחית על הסף ועימה נדחות גם הבקשות למתן צווי ביניים. יחד עם זאת, אנו מוצאים לנכון לציין את המובן מאיליו – כי על גורמי הטיפול להיות ערים למצוקותיה של הקטינה ולפעול לקידום טובתה ברגישות הראויה, המתבקשת מנסיבות העניין, ואנו סמוכים ובטוחים כי כך אכן נעשה.
ניתן היום, כ"ד באדר א התשע"ד (24.2.2014).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט