בג"ץ 2592/10 פלוני נ. רבקה כהן ,פקידת סעד לסדרי דין

השופט

י' דנציגר:

לפנינו עתירה המופנית נגד אופן פעילותה של "וועדת תסקירים" בעניינם של העותרים 1 ו-2 ואבי העותר 1 אשר עיקרה שאלת סמכותם של המשיבים 4-1 למנוע את ייצוג העותרת 2 באמצעות העותרת 3 לפני וועדה זו.

1.

העותרת 2 היא אמו של העותר 1 שהינו קטין (להלן בהתאמה: האם ו- הקטין ). בין האם לבין אביו של הקטין (להלן: האב ) מתנהל הליך לפני בית המשפט לענייני משפחה בירושלים. במסגרת הליך זה הורה בית המשפט לענייני משפחה (כבוד השופט א' כץ ) ביום 1.2.2010 כי יוגש "תסקיר דחוף על ידי פקידת סעד על מנת לבדוק האם קיימת עילה לשינוי הסדרי הראייה הקיימים עליהם הסכימו הצדדים ושקיבלו תוקף של פסק דין בדיון מיום 26.1.09". פרק הזמן שהוקצב לכך בהחלטה היה 20 יום.

2.

בהתאם להחלטת בית המשפט לענייני משפחה, הייתה אמורה להתכנס "וועדת תסקירים" (להלן: הוועדה ) ביום 8.3.2010 ואולם לבקשת האם והעותרת 3 (באת כוחה) נדחה הדיון ליום 7.4.2010. האם והעותרת 3 פנו למשיבה 1 בבקשה כי יותר לעותרת 3 לייצג את האם בדיון לפני הוועדה. ביום 8.3.2010 מסרה המשיבה 1 את תשובתה לפיה לא יותר לעותרת 3 להשתתף בדיון נוכח סירובו של האב לאפשר זאת וזאת בהתאם לתקנון העבודה הסוציאלית לפיו רק כאשר שני ההורים מסכימים לכך תותר השתתפות עורכי דינם בדיון הוועדה ובכל מקרה מעמד עורכי הדין יהא של משקיפים בלבד.

3.

ביום 6.4.2010, יום קודם למועד הכינוס של הוועדה, הוגשה העתירה דנא המופנית כנגד התנהלות המשיבים 4-1 (להלן: המשיבים ) בקשר עם פעילותה של הוועדה.

במסגרת העתירה התבקש בית משפט זה להורות למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא יאפשרו לאם להיות מיוצגת על ידי העותרת 3 לפני הוועדה; מדוע לא תינתן להן ארכה סבירה קודם לכינוסה של הוועדה; ומדוע לא יועבר אליהן החומר שהוכן לצורך הדיון לפני הוועדה. כמו כן התבקש בית משפט זה ליתן צו ביניים שיאסור על כינוס הוועדה בעניינו של הקטין, וזאת עד להכרעה בעתירה.

טענתם המרכזית של העותרים הייתה כי התנהלות המשיבים בקשר עם כינוס הוועדה והדיון בה מפרה את הזכות לייצוג ולהליך הוגן המוקנית לאם ופוגעת בחופש עיסוק של העותרת 3. עוד נטען כי אין למשיבים סמכות לפעול, ליתן החלטות או ליתן המלצות במסגרת "וועדות תסקירים" שכן סמכות הוועדות ודרך פעילותן אינה מוסדרת בתקנה בת פועל תחיקתי וכי אף מטעם זו דין ההחלטה שלא לאפשר את ייצוג האם באמצעות העותרת 3 להתבטל.

4.

נוכח דחיפות העניין, הורתי כי תגובת המשיבים לבקשה למתן צו ביניים תוגש בו ביום. כן ביקשתי את התייחסות העותרים מדוע לא צורף האב כמשיב בהליך.

5.

מתגובת המשיבים עלה כי הובא לידיעתם כי האב - שכאמור לא צורף להליך - הסיר את התנגדותו להשתתפות העותרת 3 בדיון בפני הוועדה, ולפיכך סלולה הדרך לפני האם והעותרת 3 להשתתף בדיון למחרת היום. נוכח האמור, לא ניתן צו הביניים שהתבקש בעתירה והוריתי למשיבים להגיש הודעה מעדכנת באם אכן התאפשר לעותרת 3 להשתתף בישיבת הוועדה, שלאחריה יקבע אופן המשך הטיפול בעתירה.

לשם השלמת התמונה, יצויין כי העותרים - שכאמור התבקשו להבהיר מדוע לא צורף האב להליך - מסרו בהודעתם מיום 6.4.2010 כי האב לא צורף לעתירה שכן זו עוסקת "בפן המנהלי חוקתי".

6.

ביום 11.4.2010 הגישו המשיבים הודעה מעדכנת ממנה עלה כי הוועדה התכנסה במועד שנקבע וכי בדיון שהתקיים, השתתפו האם, העותרת 3 וכן בא כוח נוסף של האם (הוא בא כוחה בעתירה שלפנינו). מהודעת המשיבים עלה כי הייתה "השתתפות פעילה" מצידם של באי כוח האם, על אף שנמסר להם כי מעמדם יהיה מעמד של משקיפים. עוד עלה מהודעת המשיבים כי הדיון בוועדה הסתיים וכי המלצותיה יובאו לפני בית המשפט לענייני משפחה בהתאם להחלטתו. נוכח כינוסה של הוועדה בנוכחות באי כוח האם טענו המשיבים כי העתירה התייתרה וכי יש להורות על דחייתה.

7.

העותרים מצידם הגישו אף הם הודעה ביום 11.4.2010. לטענתם לא איפשרו לעותרת 3 לייצג את האם כהלכה, הן מאחר שלא המציאו לה את המסמכים בתיק והן מאחר שקטעו את דבריה. במסגרת הודעתם התבקש בית משפט זה "לקבוע כי ההליך שנעשה בוועדה ביום 7.4.2010 נעשה באופן שאינו חוקי וללא הסמכה שבדין, וכי ההליך שנעשה בטל מעיקרו...". למחרת היום הגישו בקשה למתן "צו המניעה" שיאסור על המשיבים 3-1 להכין או להגיש תסקיר בעניינם של הקטין והאם.

8.

דין העתירה להידחות על הסף וזאת מן הטעמים הבאים:

ראשית , לעותרים סעד חלופי. התסקיר שלצורך הכנתו התכנסה הוועדה נערך בהתאם להחלטת בית המשפט לענייני משפחה במסגרת הליך המתנהל בין האם לאב בעניין סידורי הראייה של הקטין. בהתאם לסעיף 15(ד)(3) לחוק יסוד: השפיטה, אין בית המשפט הגבוה לצדק מתערב בהליכים המתנהלים בבתי משפט הרגילים, אלא במקרים חריגים בהם ישנה חריגה מסמכות, או מתגלה תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מינהלי טהור, וכאשר לא עומד לעותר סעד חלופי [ראו: בג"ץ 583/87 הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים , פ"ד מא(4)683, 702 (1987) וכן למשל: בג"ץ 6447/05

פלוני נ' מדינת ישראל-פקידת הסעד לפי חוק הנוער

(לא פורסם, 19.7.2005)]. המקרה שלפנינו אינו נמנה על אותם המקרים החריגים. תסקיר פקיד הסעד נערך בהתאם לחוק הסעד (סדרי דין בעניני קטינים, חולי נפש ונעדרים), התשט"ו-1955. תסקיר זה, אף שאינו בגדר "חוות דעת מומחה" כמשמעותה בסעיף 20 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 [ראו: ע"א 3554/91 אלמונית נ' היועץ המשפטי לממשלה

(לא פורסם, 9.10.1991) (להלן: עניין אלמונית )], ייבחן על ידי בית המשפט לענייני משפחה לאחר הגשתו, והוא שייקבע את המשקל שיש לייחס לו [ראו: עניין אלמונית , פסקה 5 לפסק הדין). בנסיבות אלה, ככל שלעותרים השגות באשר לאופן עריכת התסקיר ולמשקל שיש לייחס לו כתוצאה מאופן עריכתו - עליהם לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בעניין זה. מבקשתם של העותרים מיום 12.4.2010 עולה לכאורה כי פנייתם בעניין לבית המשפט לענייני משפחה נדחתה, ועל כן ככל שברצונם להשיג על החלטה זו - יש לעשות זאת באמצעות פנייה מתאימה לערכאת הערעור.

יוער כי נתנו את דעתנו לכך שבגדרה של העתירה מועלות טענות הנוגעות לחוקיות פעולות גורמי משרד הרווחה, ואולם אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לשנות מקביעתנו כי קיים לעותרים סעד חלופי. דומה הדבר לאותם המקרים בהם מוגשות עתירות לבית משפט זה בנוגע לחוקיות פעולות רשויות האכיפה אגב העמדה לדין פלילי. באותם המקרים - כאשר היה מדובר בטענות של נאשם בדבר פגמים שנפלו בהגשת כתב אישום (לרבות בשלב החקירה) - נקבע על ידי בית משפט זה כי על אף כי לבית משפט זה, בשבתו כבית דין גבוה לצדק, הסמכות לבחון את תקינות מעשיהם של גופי שלטון הרי ש"דרך המלך" להעלאת טענות מעין אלה היא במסגרת ההליך המתנהל לפני הערכאה הדיונית וכי על כן דין העתירות להידחות על הסף [ראו למשל: בג"ץ 9131/05

ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל/ משרד התעשייה המסחר והתעסוקה

(לא פורסם, 6.2.2006) (להלן: עניין ניר עם ); בג"ץ 4291/08

משעול נ' בית משפט השלום בתל-אביב-יפו

(לא פורסם, 26.6.2008); בג"ץ 7934/07

אבו יוסף נ' מדינת ישראל רשות מס הכנסה

(לא פורסם, 19.9.2007)]. הרציונאלים שניתנו לכך באותם המקרים, חלים גם על העניין שלפנינו: שיקולי יעילות וטעמי חסכון במשאבים שיפוטיים, מניעת סחבת מיותרת והתמשכות של ההליך המתנהל לפני הערכאה הדיונית, ובירור מחלוקת עובדתיות בפני הערכאה הדיונית לה הכלים המתאימים ביותר לכך [ראו: עניין ניר עם , פסקה 5 לפסק הדין]. אוסיף כי כאשר ברקע הדברים מצוי קטין אשר טובתו היא הקו המנחה בהחלטה שלגביה התבקש התסקיר, התכלית של ייעול ההליך ומניעת התמשכותו מקבלת משנה תוקף.

שנית , האב לא צורף כמשיב לעתירה. אמנם במסגרת העתירה אין בית המשפט מתבקש להורות לאב לעשות מעשה או להימנע מלעשות מעשה ואולם "מנהגו הקבוע של בית משפט זה מימים ימימה הוא שלא להיזקק לעתירה אשר בה מבקשים סעד העלול לפגוע בזכויות צד שלישי, אלא אם אותו צד שלישי צורף כמשיב או לפחות קיבל את המסמכים לידיעתו" [ראו: בג"ץ 353/67 "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' שר התחבורה , פ"ד כב(1)332, 336 (1968); וכן ראו למשל: בג"ץ 1901/94

לנדאו נ' עיריית ירושלים , פ"ד מח(4)403, 416-415 (1994) (להלן: עניין לנדאו )]. דומה כי לא יכולה להיות מחלוקת כי כאשר התסקיר התבקש על ידי בית המשפט לענייני משפחה על פי בקשתו של האב על מנת לקבוע האם יש מקום לשינוי הסדרי הראייה עליהם הסכימו הצדדים וכאשר לפני הוועדה נדון עניינו של הקטין והקשר בין הקטין להוריו, הרי שהאב הוא צד מעוניין (אף לאחר שהסיר את התנגדותו להשתתפות העותרת 3 בדיון לפני הוועדה). אוסיף כי אף לעניין חשיפת המסמכים עליהם מסתמכת הוועדה האב הוא צד מעוניין שכן יש להניח כי אלו כוללים מידע בנוגע אליו ובנוגע לקשר עם בנו.

אכן, לעיתים בית משפט זה לא יקפיד עם העותר בנוגע לכלל זה, למשל כאשר הפגיעה בצד שלישי היא פגיעה מזערית, אם יש יסוד להניח כי הוא אינו מעוניין לטעון בפני בית המשפט או אם ברור כי אחד המשיבים יציג את הטענות הנוגעות לאותו צד שלישי באופן ראוי [ראו: עניין

לנדאו , בעמ' 415]. ברם במקרה שלפנינו, כאשר המדובר בקשר בין אב לבנו הקטין ובתסקיר שהתבקש על פי החלטת בית המשפט לענייני משפחה בהליך שהאב צד לו, אין מקום לחרוג מן הכלל האמור, וזאת נוכח החשש לפגיעה בזכויות האב מבלי שניתנה לו הזמנות נאותה להציג את עניינו לפני בית משפט זה. אוסיף, כי בהעדר תגובה מטעם האב לעתירה ולצווי הביניים שהתבקשו מתעורר החשש כי לא תהיה לפני בית משפט זה תמונה שלמה ואמינה של ההליכים בין הצדדים והתנהלותם, עניין שהוא כשלעצמו מקשה על מתן החלטה בעתירה [השוו: בג"ץ 9402/03

בוכניק נ' המועצה האזורית לתכנון ובניה

(לא פורסם, 18.3.2007), פסקה 11 לפסק הדין; בג"ץ 5662/99

עמותת נפגעי הבורסה נ' יו"ר ועדת הבוררים לנפגעי מניות

(לא פורסם, 7.11.2009); בג"ץ 84/82

הסתדרות פועלי אגודת ישראל נ' השר לענייני דתות , פ"ד לז(1)813, 816 (1983); בג"ץ 828/90

סיעת "הליכוד" במועצת עיריית חיפה נ' מועצת עיריית חיפה , פ"ד מה(1)506, 516(1991)].

שלישית , העתירה לוקה בשיהוי. תשובתה של המשיבה 1 לבקשת העותרים כי העותרת 3 תייצג את האם לפני הוועדה נמסרה להם ביום 8.3.2010 ואף על פי כן בחרו הם להגיש את העתירה דנא רק יום לפני כינוס הוועדה. על אף כי מדובר בפרקי זמן קצרים יחסית, הרי שבנסיבות העניין ונוכח דחיפות הנושא, כעולה מהחלטת בית המשפט לענייני משפחה לפיה התסקיר דרוש באופן דחוף - העותרים השתהו בהגשת העתירה. התנהלות זו של העותרים הביאה לפגיעה באינטרס האב כי בקשתו לשנות מסדרי הראייה של בנו תוכרע בהקדם; לפגיעה בטובת הקטין המחייבת כי התסקיר בעניינו ייעשה בהקדם; ולפגיעה באינטרס הציבורי כי ההליכים בפני הערכאות השיפוטיות יתבררו באופן יעיל וללא עיכובים שניתן היה למונעם.

רביעית , דומה כי עם קיום הדיון לפני ועדת התסקירים, עיקרה של העתירה התייתר. כעולה מהודעות הצדדים, הדיון התקיים במעמד באי כוחה של האם ואלו השתתפו באופן פעיל בישיבה. טענות העותרים כעת נוגעות לעצם הסמכות לקיים את הדיון לפני הוועדה וכן בפיהם טענות באשר להתנהלות הדיון לפני הוועדה, כגון אי מתן פרוטוקול מהדיון שהתקיים. ברם, טענות אלה אינן הטענות שהועלו במסגרת העתירה, שנגעו - בעיקרן - למניעת האפשרות של האם להיות מיוצגת לפני הוועדה.

9.

סיכומם של דברים: העתירה נדחית על הסף.