בג"ץ 7870/11 שלמה שקד נ. כבוד השר יעקב מרגי ,שר הדתות

השופטת מ' נאור :

1.

לפנינו עתירה למתו צו על תנאי, המכוון כלפי שר הדתות, עיריית כרמיאל והמועצה הדתית כרמיאל, לבוא וליתן טעם מדוע לא תינתן הודעה לציבור התושבים בעיר כרמיאל לפיה אסור לנטוע עצים בבית העלמין. כן מבוקש סעד שעניינו עקירת עץ זית שניטע בסמוך לקברה של בתו של העותר, רונית שקד ז"ל.

2.

העותר איננו מיוצג. בתו של העותר קבורה בבית העלמין בכרמיאל. בחלקה הסמוכה, קבורה אשתו של תושב כרמיאל, מר צורי שלג. על פי האמור בעתירה, מר שלג, שתל לפני כשלושה חודשים עץ זית בקרבת קברה של בתו של העותר. העותר פנה ללשכת ראש העיר כרמיאל וזה האחרון נתן הוראה לעקור את עץ הזית. בהמשך, שתל בנו של מר שלג עץ חדש בסמוך לקברה של בתו של העותר. העותר שב בפנייה לעקירת העץ ונענה בשלילה. מלשכת ראש העיר נמסר לעותר כי המקום באחריות ובחזקת המשיבה 3. בחוות דעת שנשלחה לראש העיר בעניין, נמסר כי העץ עבר טיפול לנינוס והוא שתול במיכל ובאדמה, כך שמערכת השורשים מוגבלת לגודל המיכל ולא תאפשר פגיעה בקברים. כן נמסר, כי המשפחה מתכוונת לגזום את העץ לעיתים קרובות ולהשאירו קטן. תשובה דומה קיבל העותר מלשכת המשיב 1 (זאת בהסתמך, בין היתר, על אותה חוות דעת).

3.

דין העתירה להידחות על הסף נוכח קיומו של סעד חלופי. עיון בעתירה מלמד כי הסעדים המבוקשים על ידי העותר מופנים בעיקרם כלפי המשיבים 3-2. העותר אומנם פנה למשיב 1 בעניין שתילת העץ (ואף נענה על ידו במכתב שצורף לעתירה מיום 25.9.2011) ואולם בעתירתו אין העותר מבקש סעד כלשהו ספציפי המופנה כלפי משיב זה.

4.

סעיף 5(1) בשילוב פרט 4 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס – 2000 (להלן: החוק ) קובע את סמכותו של בית המשפט לענינים מינהליים לדון בעתירות נגד החלטות של מועצות דתיות במקרים הבאים:

"(א) החלטה של מועצה דתית או של נושא משרה בה או תפקיד בה, למעט רב מקומי, ולמעט החלטה כאמור הטעונה אישור הממשלה או אישור שר; לעניין זה, 'אישור' – בכל דרך ולרבות החלטה שלא לאשר".

סעיף 5(1) בשילוב פרט 8 לתוספת הראשונה לחוק קובע את סמכותו של בית המשפט לענינים מינהליים לדון בעתירות נגד רשויות מקומיות במקרים הבאים:

"(א) החלטה של רשות מקומית או של נושא משרה או תפקיד בה, למעט החלטה הטעונה אישור שר הפנים; לעניין זה, 'אישור' – בכל דרך ולרבות החלטה שלא לאשר".

הנה כי כן, משעה שהסעד העיקרי בעתירה לפנינו מופנה כלפי המשיבים 3-2, קיים לעותר סעד חלופי בבית המשפט לענינים מינהליים (השוו: בג"ץ 7990/07 הקרן לזכרון לואיז ווטרמן וייז נ' שר הפנים (טרם פורסם, 2.10.2007)).

5.

העותר לא צירף כמשיב לעתירה את מר שלג, שעלול להיפגע, אם יתקבלו הסעדים העומדים במרכז העתירה. עובדה זו כשלעצמה היתה מצדיקה את דחייתה של העתירה על הסף (ראו: בג"ץ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים , פ"ד מח(4) 403, 415 (1994); בג"ץ 2592/10 פלוני נ' פקידת סעד לסדרי דין , בפסקה 8 (טרם פורסם, 26.4.2010 ); בג"ץ 5583/01 בר-חן נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים (לא פורסם, 15.8.2001); בג"ץ 9203/10 פלוני נ' פרקליט המדינה , בפסקה 3 (טרם פורסם, 25.1.2011)). הזכרתי עניין זה כדי שאם יחליט העותר להגיש עתירה מינהלית, יהיה עליו להקפיד על צירופו של מר שלג צורי כמשיב.

6.

סוף דבר: העתירה נדחית על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. אין צו להוצאות.