בש"מ 1459/12 שלמה שקד נ. שר הדתות

זו הגיש המערער עתירה לקיום דיון נוסף (דנג"ץ 8918/11), במסגרתה ביקש פטור מתשלום אגרה. בקשת פטור זו נדחתה ביום 4.12.2011 (כב' הרשם ג' שני ). ערעור על החלטה זו נדחה על ידי השופט ס' ג'ובראן בפסק-דין מיום 19.12.2011 (בשג"צ 9373/11). לאחר שניתן פסק דין זה, הגיש המערער בקשת פסלות נגד השופט ג'ובראן . זו נדחתה על ידו ביום 23.1.2012. כנגד ההחלטה לדחות את בקשת הפסלות הגיש המערער ערעור לבית משפט זה, ובמסגרתו אף עתר לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון.

ביום 7.2.2012 דחתה כב' הרשמת ד' כהן-לקח את הבקשה. נקבע כי המערער לא תמך את טענותיו בדבר קושי כלכלי בתיעוד ראוי, וכי הדחייה מתבססת על היעדר עילה בהליך העיקרי (הליכי פסלות השופט). נפסק כי "לא הובאה תשתית כלשהיא שבכוחה לבסס חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים". מכאן הערעור שלפני.

3.

לטענת המערער ההליך העיקרי מגלה עילה: "הענין לציבור הרחב בישראל לכל הדתות בעניין בתי עלמין, מפנה לתיק העיקרי – זכות הציבור לדעת". הוסף כי אין ביכולתו הכלכלית של המבקש לשלם את האגרה.

4.

דין הערעור להידחות. כלל נקוט הוא מלפנינו כי בבואו של בעל דין לבקש פטור מאגרה ומערבון, עליו להצביע, מעבר לאי יכולת כלכלית, על כך שההליך מגלה עילה. עיון בהליך דנא מגלה כי אין כן המצב. בקשת הפסלות הוגשה לאחר שניתן בתיק פסק-דין על ידי השופט ג'ובראן . המערער לא הצביע על חשש, ודאי לא חשש ממשי, למשוא פנים. לזאת יש להוסיף כי הליך הדיון הנוסף נדחה ביום 15.3.2012 בשל אי תשלום אגרה. אמנם מדובר רק בנגזרת של היעדר העילה בהליך הפסלות, אך יש בכך כדי להצביע על סיכויי ההליך בכללותו. העיקר הוא, שהבסיס לטענת הפסלות הוא שבית המשפט פסק כנגד עמדתו של המערער. התוצאה לפיה נדחה ההליך כמובן אינה מקימה עילת פסילה, אחרת בכל תיק יכול היה הצד שעמדתו לא התקבלה להגיש בקשה לפסלות השופט שדן בהליך. יש להבחין אפוא בין זכותו של צד להגיש ערעור על הכרעה גופא, לבין זכותו לפסול את המותב אשר פסק נגדו.

5.

הערעור נדחה.