בג"ץ 9203/10 פלוני נ. פרקליט המדינה

השופט נ' הנדל:

1.

עתירה למתן צו על תנאי, המכוון כלפי פרקליט המדינה; מדינת ישראל, המשרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל, לבוא וליתן טעם מדוע טרם השיבו לתלונתו של העותר ולא סיימו את חקירת תלונתו.

2.

העותר הגיש למשטרת ישראל תלונה ביום 23.6.2010 אשר עניינה התעללות פיזית ונפשית של "מורה רוחני" כלשונו (להלן: המורה ) בשתי קטינות, אחת מהן היא בתו של העותר. לטענת העותר, קיים חשש כמעט ודאי שהתעללות המורה באחת הקטינות, חברה של בתו, הובילה להתאבדותה. על כך, לטענתו, העידו אם הקטינה ובתו. על פי הנטען, דברי האם הנשמעים בקלטת קושרים את המורה בדרך "חד משמעית" למקרה. עם זאת, האם מעולם לא התלוננה במשטרה ומסרבת לשתף עמו פעולה. סירובה נובע, על פי טענתו, מעצם מעורבותה באירועים הנטענים. בתו של העותר ניתקה עמו כל קשר ואף ייחסה לו את ההתעללות האמורה. זאת, כתוצאה "משטיפת מוח" שלטענתו עברה. הוא מלין על רשלנותה של המשטרה בבדיקת האירועים ודוחה את חוות דעתה של המשטרה ששוגרה לפרקליטות באשר להתיישנות העבירות.

3.

לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה, הגענו למסקנה כי דין העתירה להדחות על הסף. הלכה היא, שבית משפט זה לא יתערב כעניין שבשגרה בשיקול הדעת המסור לרשויות האכיפה, בכל הנוגע לניהולה של החקירה הפלילית וגיבוש המסקנות לצורך העמדה לדין. בית משפט זה לא מחליף את שיקול הדעת שניתן לרשויות האכיפה והחקירה בשיקול דעתו שלו. כפי שנפסק:

"בראייה זו, העתירה אינה מגלה עילה משפטית המאפשרת את התערבותו של בית משפט זה... המחוקק לא הגביל בזמן את משך החקירה ואין מקום שבית המשפט יקצוב לה מועדים. אכן ייתכנו מקרים בהם פרק הזמן שחלף, בהתחשב במורכבותו של התיק הקונקרטי, יהא בלתי סביר על פי כללי המשפט המנהלי. ברם, פרק הזמן שחלף בתיק זה, אינו מצדיק את התערבותו של בית המשפט...(ראו בג"ץ 8874/10

לחיאני נ' משטרת ישראל (13.12.2010)) .

כאשר מוסיפים לכך את העובדה שהנילון לא צורף כמשיב לעתירה ,

אין מנוס מן המסקנה כי דין העתירה להדחות (ראו בג"ץ 4360/04 עלי סעד נ' פרקליטות מחוז חיפה (15.6.2006)). כמובן חזקה על המשטרה שתיתן עדיפות לחקירה שעניינה תלונה בדבר התעללות כלפי קטינה. להשלמת התמונה , יובהר שעולה מהחומר שכיום "הקטינה" היא בגירה ואינה מתגוררת עם אביה (האירוע הנטען התרחש ב-1.1.1994).

4.

העתירה נדחית על הסף מבלי שנתבקשה תגובה.