פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
11998/04
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת א' חיות
העותר:
אהוד לבנה
נ ג ד
המשיבים:
1. המוסד
לביטוח לאומי
2. פקידת בטוח לאומי יפו - חנה חלוץ
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
בשם העותר:
עו"ד אורי גבאי
פסק-דין
השופטת א' חיות:
1.העתירה שבפנינו עניינה בטענת העותר כי המשיב 1 שלל את זכותו לקבלת גמלאות הבטחת הכנסה בחודשים ספטמבר, אוקטובר ונובמבר 2004, וזאת ללא נימוק או הצדקה. קשה לחלץ מן העתירה את תשתית העובדות הרלבנטית לעניין, אך בתמצית עולה כי העותר, הסובל לטענתו מבעיות רפואיות וממצב כלכלי קשה ביותר, פנה פעמים מספר למשיב 1 לשם קבלת גמלת הבטחת הכנסה בחודשים המנויים לעיל, אך תביעותיו נדחו. לטענת העותר הוא עומד בתנאים הקבועים בדין לקבלת גמלה בחודשים אלה ובהם התייצבות בלשכת שירות התעסוקה כמחפש עבודה והיעדר רכוש. בשלילת תשלום הגמלאות, כך מוסיף העותר וטוען, פוגע המשיב 1 בזכותו לקיום בכבוד. לעניין סמכותו של בית משפט זה לדון בעתירתו מציין העותר, כי אמנם על פי חוק הבטחת הכנסה התשמ"א-1980 (להלן: חוק הבטחת הכנסה ), יש להגיש תביעות נגד המשיב 1 בגין שלילת גמלת הבטחת הכנסה לבית הדין לעבודה, אך לטענתו זכות תביעה זו קיימת רק לאחר שהמשיב 1 קיבל החלטה כדין בעניין ובמקרה הנדון, כך מוסיף העותר, נתקבלה החלטת המשיב 1 מבלי שניתנה לו ההזדמנות להשמיע את דברו ועל כך הוא מלין בפנינו.
2.דין העתירה להידחות על הסף. סעיף 26 לחוק הבטחת הכנסה קובע כי לבית הדין לעבודה מסורה סמכות ייחודית "לדון ולפסוק בכל תובענה לפי חוק זה ובכל הנובע ממנו ". מכאן, שאין יסוד לטענת העותר כי הזכות לפנות לבית הדין לעבודה קיימת רק לאחר שהמוסד לביטוח לאומי קיבל החלטה בעניינו של התובע. קל וחומר, מקום שבו, כמו במקרה שבפנינו, כבר החליט המשיב 1 לשלול את זכותו של העותר לגמלה. בנסיבות אלה, בהן יש לעותר סעד חלופי, אין מקום לעתירה שבפנינו.
העתירה נדחית. אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ב טבת, תשס"ה (3.1.2005).
ש ו פ ט ת ש ו פ
ט ש ו פ ט ת