בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
125/06
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט ח' מלצר
העותרים:
1.ועד עובדי החברה לאוטומציה במינהל השלטון המקומי בע"מ
2. אריה גור
3. שמשון שמואל
4. אבי בן סהל
5. שייקה רז
6. יעקב גרינברג
7.אביבה שוורצברד
8. יפה חרל"פ
נ
ג
ד
המשיבים:
1. שר האוצר
2. שר הפנים
3. ממשלת ישראל
4.רשות החברות הממשלתיות
5.מרכז השלטון המקומי
6.החברה לאוטומציה במינהל השלטון המקומי בע"מ
7. משה אלקסלסי
8. רון נחמן
9. שמואל ריפמן
10. יוסי דולן
11. מאיר איתן
12. מיכאל שיזף
13. עפרה פרידמן
14. איתן גנור
15. שרגא ויצמן
16. אמנון זך
17. דניאל וקנין
18. סימון אלפסי
19. יצחק מירון
20. יצחק אשל
21. ורד סוויד
22. מאלק עמרור
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרים:
בשם המשיבים 4-1:
בשם המשיבים 22-5:
עו"ד אבי שרף, עו"ד יורי נחושתן
עו"ד דינה זילבר
עו"ד נתן מאיר
פסק דין
השופט א' רובינשטיין:
א.
עתירה זו עניינה אופייה ואופן התנהלותה של החברה לאוטומציה במינהל השלטון המקומי בע"מ (המשיבה 6, להלן החברה ); ותפקידם של גופי המדינה – שר האוצר, שר הפנים, הממשלה ורשות החברות הממשלתיות (המשיבים 14, להלן המדינה ) בפיקוח על התנהלותה התקינה. במוקד הדיון מצויה השאלה האם החברה היא "חברה מעורבת", אשר עליה חלות הוראות חוק שונות, כפי שיפורט להלן. לא למותר לציין, כי ביסוד העתירה מערכת יחסים מתוחה בין העובדים להנהלת החברה, וטרוניות כלפי אופי פעולת המדינה בנוגע לחברה.
רקע והליכים
ב.
החברה הוקמה, בהחלטת ממשלה, ביום 21.5.67. תחום עיסוקה הוא שירותי מחשוב ואוטומציה, ועיקר פעילותה בהספקת השירותים הללו לרשויות מקומיות. המדינה מחזיקה בארבע מניות יסוד בחברה, ומרכז השלטון המקומי בשש; לפי תקנות ההתאגדות של החברה, כל מנית יסוד מקנה זכות למנות דירקטור, וכן לקבל הודעות על אסיפות כלליות, להשתתף בהן ולהצביע בהן (תקנה 5(ב)-(ג)). כן קובעות התקנות כי "בכל מקרה יהיה מספר המנהלים מטעם הממשלה שווה ל-2/5 מסך כל המנהלים" (תקנה 62).
ג.
העותרים הם ועד העובדים של החברה וחברי הועד; המטרה שהציבו היא שיפור איתנותה הפיננסית של החברה. הסעדים המבוקשים בעתירה מטרתם לרתום לעניין זה את כוח הפיקוח של המדינה: ראשית, ביקשו העותרים כי המדינה תפעל למינוי דירקטורים מטעמה בחברה, עד למילוי מכסת 40% הקבועה בתקנון. שנית, נתבקש כי המדינה תפעיל את הכוחות והזכויות הנתונים לה, "כבעלת 40% ממניות החברה ועל פי כל דין, לשם מניעת מעשים ומחדלים המנוגדים לטובת החברה". בכלל זה התיחסו העותרים למינוי חברי הנהלה ודירקטוריון בעלי ידע מקצועי בתחום עיסוקה של החברה, תחת בעלי תפקידים ברשויות מקומיות, הממונים כיום מטעם מרכז השלטון המקומי; נטען כי בנוסף לחוסר מומחיותם, מצויים הללו בניגוד עניינים מכוח קשריהם לרשויות המקומיות. כן התיחסו העותרים לגביית חובות המגיעים לחברה מרשויות מקומיות; לקביעת שכרו ותנאי העסקתו של יו"ר דירקטוריון החברה; ולהשבת תשלומים ששולמו בעבר ביתר (כנטען) ליו"ר הדירקטוריון ולמנכ"ל לשעבר.
ד.
צו על תנאי בהתאם למבוקש, לאחר שקלא וטריא, עיכובים בהעברת חומר והחלטות פרוצדורליות, הוצא ביום 11.12.07. נציין כי קוימו לפני כן שתי ישיבות (ב-31.10.07 ו-11.12.07), ודיון מסכם נערך ביום 1.7.08.
ה.
בין הצדדים התקיימו בעבר הליכים בנושאים דומים: בבג"ץ 5306/99 ועד עובדי החברה לאוטומציה במינהל השלטון המקומי בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.7.00) הוצא בהסכמת המדינה צו מוחלט המורה למדינה לפעול למינוי דירקטורים נוספים מטעמה; בג"ץ 5090/00 ות"א (מחוזי ת"א) 1711/99 הסתיימו שניהם בהסכמת הצדדים.
ו.
במענה לעתירה טענה המדינה כי היא פועלת בתחומים המנויים בעתירה, במסגרת הסמכויות המוקנות לה; בפרט, דווח על התקדמות במינוי הדירקטורים מטעמה, ועל מאמציו של הממונה על השכר במשרד האוצר לקבל מהחברה נתונים הנחוצים לשם סיווגה. נטען כי החברה אינה משתפת פעולה עם מאמצים אלה; בעקבות החלטתנו מיום 31.10.07, הודיעה החברה כי היא נכונה למסור לממונה על השכר את הנתונים הרלבנטיים (הודעה מיום 29.11.07). ביני לביני הודיעה המדינה, לאחר תהליך לא קצר, כי הושלם תהליך מינוי הדירקטורים מטעמה, וראש זה של העתירה התיתר איפוא.
ז.
טענה מרכזית של החברה כנגד העתירה היא שאין לראותה כ"חברה מעורבת", כמשמעותה בחוק החברות הממשלתיות, תשל"ה-1975 (להלן חוק החברות הממשלתיות ) אלא כגוף פרטי (או "כעין פרטי"); ולפיכך מוגבלת מאד סמכות הפיקוח שבידי המדינה בעניינה. כל זאת בניגוד לעמדת העותרים, אליה הצטרפה המדינה, לפיה החברה היא חברה מעורבת (ואף ראתה כך את עצמה לאורך השנים). הנפקות העיקרית לסיווג היא בתחולתן של הוראות בחוק החברות הממשלתיות ובחוק יסודות התקציב, תשמ"ה-1985 (להלן חוק יסודות התקציב ).
ח.
בפי החברה טענות נוספות, כיד הכישרון הטובה, כנגד העתירה. בין השאר , נטען כי העתירה לוקה בחוסר נקיון כפיים, באשר לא אוזכר בה ההליך הנזכר מעלה בת"א (מחוזי ת"א) 1711/99 (לשיטת העותרים יפה היתה ההסכמה באותו תיק למועדה – 2001 – אך מאז שבו ונתעוררו בעיות כמקדם); וכי אותו הליך יצר מעשה בית דין השולל את העתירה. כן נטען כי נוכח היחס בין המדינה לבין גופי השלטון המקומי בחברה, ממילא לא תוכל המדינה לפעול לפי המבוקש בעתירה. אשר למהות התנהלותה של החברה, נטען כי אין נדרשים לה דירקטורים בעלי ידע מקצועי בתחום המחשוב; כי הדירקטורים של החברה הבאים מן השלטון המקומי אינם מצויים בניגוד עניינים של ממש, ועל כל פנים ניתן לנטרל את בעיות ניגוד העניינים שלא על דרך החלפת הדירקטורים; וכי החברה פועלת נמרצות לגביית חובותיה, במגבלות הכרוכות באופי השוק שבו היא פועלת.
ט.
יצוין כי החברה טוענת שמכירת מניות המדינה לגופי השלטון המקומי קרובה, אף כי טרם נתקבלו האישורים הדרושים. המדינה חולקת וטוענת כי אכן מתנהל משא ומתן, אך אינו עומד לפני סיום. מכל מקום, אין לו לבית המשפט אלא אשר עיניו רואות, ובמצב העכשוי עסקינן.
י.
בדיון המסכם בפנינו הטעים בא כוח העותרים, את הצורך בהכרעה באשר למעמד החברה, אמות המידה להתיחסות המדינה לחברה – כגון באשר ליו"ר ושכרו, עניין גביית החובות וסוגיית הרכב הדירקטורים וניגוד העניינים הנטען. באת כוח המדינה הטעימה, כי לשיטת המדינה השאלה העיקרית להכרעה היא האם החברה היא חברה מעורבת. בא כוחם של החברה ומשיבי השלטון המקומי סבר כי אין מדובר בחברה מעורבת; לדידו הוכרע כבר כי מדובר ביו"ר בשכר והשאלה שבמחלוקת היא גובה שכרו. כן הסביר כי החברה פועלת לגביית חובות.
הכרעה
סיווג החברה – חברה מעורבת
י"א.
הואיל ונושא מינוי הדירקטורים מטעם המדינה בא על פתרונו, מתמקדת כעת העתירה במיהות הדירקטורים הממונים מטעם מרכז השלטון המקומי, בגביית חובותיה של החברה מן הרשויות המקומיות, ובפיקוח על שכר המנהלים והדירקטורים של החברה. המדינה בדעה אחת עם העותרים כי עליה לפעול לקידום עניינים אלה; חילוקי הדעות העיקריים נסבים על הכלים הנתונים לה לעשות כן – ושאלה זו תלויה, במידה רבה, בסיווג החברה, אם כחברה מעורבת אם לאו.
י"ב.
לאחר העיון באנו לכלל מסקנה כי החברה היא חברה מעורבת. חוששנו כי הקרב שמנהלת החברה לעניין זה הוא מלחמת מאסף, והדברים היו צריכים להיות בחינת פשיטא. לא זו בלבד שהחברה עצמה ראתה עצמה לאורך שנים כחברה מעורבת – וכעתירתה לא נפקוד עליה דווקא הצהרות משלה מקדם, שהרי בניתוח משפטי "נטו" עסקינן – אלא שעיקר העיקרים הוא במהות, באחיזת השור בקרניו: אין לאמיתו של דבר דרך שלא לראות את החברה כחברה מעורבת, וכל מסכת טענותיה של החברה בעניין זה חוששני כי אין להלמה. תמוהה גם הגישה שנהגה החברה באשר למסירת מסמכים במהלך הדיון בעתירה. והרי בכל מקרה, לגבי חברה שהציבור שותף בה, אם באמצעות המדינה ואם בשלטון המקומי, אומר הדבר דרשני – אף לדידי לאינטרס השלטון המקומי עצמו – גם אם רשומה החברה כחברה פרטית.
י"ג.
איני נכנס כאן לשאלה האם מדובר בחברה דו-מהותית, שלא היתה במוקד הדיון ויתכנו טענות לכאן ולכאן (ראו אסף הראל גופים דו-מהותיים – גופים פרטיים במשפט המינהלי 139142 (2008)). לענייננו די בהוראות הרלבנטיות של חוק החברות הממשלתיות ונגזרותיהן, כפי שיפורט להלן, ולשקיפות הנובעת מהן.
י"ד.
לפי אופיה, כלולה החברה בבירור בהגדרה הסטטוטורית לחברה מעורבת. ההגדרה קבועה בסעיף 1 לחוק החברות הממשלתיות:
"'חברה מעורבת' – חברה שאינה חברה ממשלתית ואשר מחצית או פחות מכוח ההצבעה באספותיה הכלליות או הזכות למנות מחצית או פחות ממספר הדירקטורים שלה הם בידי המדינה..."
החברה עונה במובהק על דרישות ההגדרה: לכל הדעות, היא אינה "חברה ממשלתית" (ראו את ההגדרה באותו הסעיף); והזכות למנות מחצית או פחות ממספר הדירקטורים שלה היא בידי המדינה (כאמור). לא יתכן ספק שהחברה היא חברה מעורבת לפי ההגדרה הסטטוטורית.
ט"ו.
טענה מרכזית של החברה כנגד הגדרתה כחברה מעורבת תולה עצמה בהקמתה לפני שנחקק חוק החברות הממשלתיות; ומשכך, הלוא הוקמה גם שלא על פי הפרוצדורה הקבועה לכך בחוק זה, ועל כן – זו הטענה – אינה חברה מעורבת. ואולם, עובדה זו אינה יכולה לשנות ממסקנתנו: אין צורך בכל פלפול כדי לומר, שהמסגרת שבנה המחוקק בחוק החברות הממשלתיות, אם לחברות ממשלתיות ובנותיהן ואף לחברות מעורבות, לא נועדה רק לעתיד לבוא אלא גם, אולי מלכתחילה בראש וראשונה, לחברות שהיו קיימות בעת חקיקתו של החוק. סעיף 70 לחוק החברות הממשלתיות, הוא סעיף הוראות המעבר, עונה על כך בבירור: המחוקק קבע בס"ק (א) כי:
"מי שנתמנה לפני תחילת חוק זה דירקטור מטעם המדינה בחברה ממשלתית, בחברת בת ממשלתית, בחברה מעורבת או בחברת חוץ, יחדל לכהן לא יאוחר משמונה עשר חודש לאחר תחילת חוק זה, זולת אם נתמנה שנית לפי הוראות חוק זה".
ולהלן נאמר בס"ק (ג), "אין בחוק זה כדי לפגוע בחוזה שכרתה חברה ממשלתית לפני תחילתו". כוונת המחוקק ותכלית החקיקה ברורה כשמש בצהרי היום, קרי, כי החוק נועד להסדיר את החברות הקיימות, ולא בא אך לצפות פני עתיד לכשיוקמו חברות ממועד חקיקתו ואילך.
ט"ז.
הדברים גם עולים בעליל מדברי ההסבר לחוק ( הצעות חוק
תשל"ג, 314), המדברים בתקנת החברות הממשלתיות בעקבות הערות מבקר המדינה ודו"חות ועדות, ובין השאר בחברות ששליטת המדינה בהן פחותה מ-50%; בהצעת החוק (סעיף 1, עמ' 317) הן קרויות "חברות שלובות ממשלתיות", אך בדברי ההסבר נזכר גם הביטוי "חברות מעורבות": "בעיה חשובה נוספת היא התיאום בין מעמד המדינה לבין מעמד השותפים הפרטיים בחברות שאינן בשליטתה הייחודית של המדינה (חברות מעורבות)" (עמ' 314).
י"ז.
הצעה זו יוסדה בין השאר על דין וחשבון הועדה להכנתה של הצעת חוק חברות ממשלתיות (בראשות אהרן ברק, 1970), שבה הוצע (עמ' 4445) הביטוי "חברה שלובה" לחברות שלמדינה אחזקות בהן של בין 10 ל-49 אחוזים. יצוין, לכבודם של ראשונים, כי קדמה לכך ועדה לבדיקת המפעלים העסקיים של המדינה בראשות מבקר המדינה לשעבר זיגפריד מוזס (1965). בהצעת החוק הועלה האחוז ל-26%. ואולם, במהלך הדיונים בועדת הכספים שונה המונח ל"חברה מעורבת". הסביר יו"ר הועדה ח"כ ישראל קרגמן (דברי הכנסת כרך 74, ישיבת כ"ד תמוז תשל"ה – 24.6.75, עמ' 3184), כי:
"באשר לחברות שבהן אין למדינה שליטה אפקטיבית כאמור (קרי, מעל 50% – א"ר), הן תיקראנה 'חברות מעורבות' ופיקוח המדינה עליהן, קביעת המדיניות הכללית בתחומי פעילותן וקבלת דיווח ומעקב ייעשו באמצעות הדירקטורים מטעם המדינה, לפי ההוראות שיינתנו לנציגי המדינה באסיפותיהן הכלליות של החברות".
ראו גם יוסף גרוס "החברה הממשלתית" הפרקליט ל 493, 503 (1975), המתאר חברה מעורבת ומפנה לסעיפים הרלבנטיים בחוק; אברהם וינרוט חברות ממשלתיות 247248 (1995) וההטעמה שם, כי סעיף 4 לחוק החברות הממשלתיות, שלפיו רשאית הממשלה לקבוע לחברה ממשלתית "שיקולי פעולה אחרים" (לא בהכרח כלכליים), אינו חל על חברה מעורבת.
י"ח.
סיכומו של דבר, פשוט וברור שהמדובר בחברה מעורבת. חוששני כי אין להלום את יתר טענותיה של החברה בעניין זה, ולא ראיתי להידרש אליהן.
השלכות מעשיות לסיווג החברה
י"ט.
כאמור, לסיווג החברה כחברה מעורבת משמעויות שונות באשר ליכולת הפיקוח של המדינה, ואולי זה עיקר תוצרה ותוצאתה של העתירה. בפרט, סעיף 58 לחוק החברות הממשלתיות מונה סעיפים באותו חוק החלים (בשינויים המחוייבים) על חברות מעורבות. במוקד טענות הצדדים מצויים סעיף 50 לחוק החברות הממשלתיות, וסעיפים 29 ו-33א לחוק יסודות התקציב.
כ.
סעיף 50 לחוק החברות הממשלתיות חל על חברות מעורבות מכח סעיף 58 הנזכר. הסעיף מאפשר למדינה מעורבות בניהול חברה:
"50.
(א)
השרים (בנדון דנא, שר הפנים ושר האוצר – א"ר) ימנו את בא כוח המדינה להשתתפות ולהצבעה באספה הכללית של חברה ממשלתית מכוח המניות שהמדינה מחזיקה בהן...
(ג)
השרים רשאים, לאחר התייעצות עם הרשות (רשות החברות הממשלתיות – א"ר), לתת לבא כוח האמור הוראות בדבר אופן הצבעתו באספה הכללית".
קרי, הואיל והמדובר בחברה מעורבת, בידי המדינה להשפיע על החלטות המתקבלות בהצבעה באסיפה הכללית של החברה, באמצעות באי כוח הממונים למטרה זו.
כ"א.
סעיף 29 לחוק יסודות התקציב קובע:
"29.
גוף מתוקצב או גוף נתמך לא יסכים על שינויים בשכר, בתנאי פרישה או בגימלאות, או על הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה, ולא ינהיג שינויים או הטבות כאמור, אלא בהתאם למה שהוסכם או הונהג לגבי כלל עובדי המדינה או באישורו של שר האוצר".
השלמה להוראה זו ניתנת בסעיף 33א לאותו חוק, הקובע חובות דיווח. בין השאר נקבע כי:
"33א.
(א)
גוף מתוקצב וגוף נתמך ימסרו לממונה (הממונה על השכר והסכמי העבודה במשרד האוצר – א"ר) אחת לשנה, במועד ובאופן שייקבעו בתקנות, דין וחשבון ובו פירוט מלא על תנאי העסקתו של כל בעל תפקיד שהם מעסיקים.
(ב)
גוף מתוקצב וגוף נתמך ימסרו לממונה לפי דרישתו, במועד ובאופן שייקבעו בתקנות, דין וחשבון ובו פירוט מלא על תנאי העסקתו של כל עובד שהם מעסיקים, כמפורט בדרישה..."
הסעיפים הללו יוצרים יחד מנגנון שבאמצעותו בידי המדינה לפקח על שכרם של מנהלי החברה ועובדיה (על פרשנותו של סעיף 29 ראו בהרחבה ע"א 9657/03 מגן דוד אדום בישראל נ' הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר , פ"ד נח(6) 794, 805807). מנגנון זה חל על החברה דנא, משמוגדרת היא חברה מעורבת: לפי סעיף 21 לחוק יסודות התקציב, "גוף מתוקצב" כולל "חברה ממשלתית", כהגדרתה באותו סעיף; ו"חברה ממשלתית" דשם כוללת "חברה מעורבת" כמשמעותה בחוק החברות הממשלתיות.
כ"ב.
אם כן, משמוגדרת החברה כחברה מעורבת, חלים הסעיפים הנזכרים, המאפשרים למדינה השפעה על התנהלות החברה, דרך אסיפותיה הכלליות, ופיקוח על השכר הניתן בה, באמצעות שר האוצר והממונה על השכר והסכמי העבודה במשרד האוצר. לסמכויות אלה משמעות רבה. נתיחס בקצרה לשתי סוגיות מעשיות נוספות, והן גביית החובות על ידי החברה והדירקטורים הממונים מטעם השלטון המקומי.
כ"ג.
גביית החובות : כזכור, טענת העותרים היא כי הנושא אינו מטופל כדבעי על ידי החברה, בין השאר בשל ניגודי עניינים של הדירקטורים מטעם השלטון המקומי. התרשמנו שנושא זה, עם שהוא מצוי באופן מתמיד, כנמסר על ידי החברה, על סדר יומה – הוא שאלה אקוטית ורבת חשיבות, שקידומה האינטנסיבי הוא אינטרס מהותי ומרכזי של החברה ובעל השפעה רבתי על עתידה. אכן, החברה מסרה על משפטים שהיא מנהלת כנגד בעלי חובותיה; ואולם, פשיטא, כי בעלי השליטה מן השלטון המקומי מצויים בדילמה מתמדת, ובה גם פתחי ניגוד עניינים, והחברה – בעקבות הערותיה של רשות החברות הממשלתיות – הוציאה הוראות להסדרתו של נושא ניגודי העניינים (נספח ג' לתגובתה לתשובת המשיבה לצו על תנאי). אבקש להטעים נקודה זו, כי יש בה לכאורה כדי להשליך על נמרצות החברה בעניין גביית החובות; ולמדינה כמובן תפקיד בקידום הנושא, וכל ריבוי מלים אך למותר.
כ"ד.
הדירקטורים מטעם השלטון המקומי : כאמור, סבורים העותרים כי על מנהלי החברה להיות אנשי מקצוע בתחום עיסוקה. איננו יכולים לפסול מניה וביה את חברותם של אישי שלטון מקומי בדירקטוריון, ועלינו לצאת מן ההנחה כי הם ממלאים תפקידם בחברה נאמנה; אך עליהם להיות מודעים באופן מודגש לבעייתיות הקיימת בהקשר גביית החובות במיוחד, כדי שלא תטבע הספינה. פשיטא כי נושא זה מצדיק גם מעורבות אקטיבית של הדירקטורים מטעם המדינה וגורמי רשות החברות הממשלתיות, איש איש בתפקידו.
סוף דבר
כ"ה.
העתירה מתקבלת איפוא, והצו נעשה מוחלט, במובן זה שהחברה היא חברה מעורבת, ועל המדינה, כל עוד היא "שותפה" בחברה, לפעול לקידום טובת החברה, על פי מתחם הפעולות והסמכויות הפתוחות בפניה ביחס לחברה מעורבת, וכפי שתואר. שאר הנושאים שעלו הם נגזרת ישירה של הכרעה זו, ועל המדינה, בתחום סמכויותיה שלה, המלאכה לגמור ואין היא בת חורין להיבטל הימנה. המדינה מזה והחברה ומשיבי השלטון המקומי מזה יחלקו את הוצאות העותרים, וכן ישלמו – כל אחת משתי הקבוצות – שכר טרחתו של בא כוח העותרת, החברה ומשיבי השלטון המקומי בסך 20,000 ש"ח והמדינה בסך 15,000 ש"ח.
כ"ו.
עיינתי בהערות חברי השופט מלצר. לא אדרש להערה שברישא, ואולם מסכים אני, ככל שהמדובר בהערה שבסיפה, כי מרכזיותו של נושא גביית החובות (ראו פסקה כ"ג למעלה) מצריכה תשומת לב מתמדת ובלא הרף מצד נושאי המשרה השונים, כדי לעמוד בחובות ובאחריות שמטיל הדין.
ש ו פ ט
השופט ס' ג'ובראן:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט ח' מלצר:
אני מצטרף לחוות דעתו של חברי, השופט א' רובינשטיין ואולם ברצוני להוסיף שתי הערות:
א.
מעבר לחובת הדיווח לממונה על השכר והסכמי העבודה במשרד האוצר, החלה כאן על המשיבה 6 (להלן – החברה ) מכח סעיף 33א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה – 1985, החברה נדרשת גם לעמוד בתנאי סעיף 29 לחוק האמור. ואולם בהקשר לסעיף 29 הנ"ל יש ליתן משקל ראוי לעובדה שמדובר ב חברה מעורבת , כמשמעה בחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה – 1975, ולכן מתבקש כי הדיון בה יעשה בצורה
מקלה יותר בהשוואה לחברות ממשלתיות רגילות. בהקשר זה יש להתחשב גם בתחומי עיסוקה ובתחרות הקיימת במגזר בו היא פעילה על מנת שתוכל להשיג ולשמר כח אדם ומנהלים בעלי רמה נאותה.
ב.
נושא אי גביית החובות שחבים גורמים שונים לחברה מעורר – על פני הדברים
תמיהות וקושיות באשר לדרך מילוי חובת הזהירות של נושאי המשרה בחברה ובאשר למילוי חובת
האמונים של אותם דירקטורים, שיש להם לכאורה ניגוד עניינים בין תפקידיהם בחברה לבין תפקידיהם האחרים. סוגיה זו יכולה אף להשית אחריות של בעלי המניות בחברה בתור שכאלו (ראו: ע"א 817/79 קוסוי נ' בנק י.ל פויכטונגר בע"מ , פ"ד לח (3) 253 (1984)). ראוי איפוא כי בעלי המניות ונושאי המשרה החברה יקחו לתשומת לבם הערתי זו, וד"ל.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין.
ניתן היום, י"ח בתמוז תשס"ח (21.7.08).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט