בג"ץ 1257/20הצלחה - לקידום חברה הוגנת נ. שר התקשורת

השופט נ' הנדל:

1.

במוקד העתירה הנוכחית ניצבת סוגיית איושן – וליתר דיוק, אי איושן – של שתי משרות ציבוריות: משיבה 6 (להלן: קרמרמן-דקל ) מונתה לתפקיד המנהלת הכללית של הרשות השנייה בחודש ינואר 2019, אך מינויה טרם אושר על ידי ממשלת ישראל, כמצוות סעיף 25 לחוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, התש"ן-1990. מינויו של משיב 7 (להלן: שוויקי ) לתפקיד יו"ר המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין הוצע לממשלה, לפי סעיף 6ב לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, בחודש מרץ 2019, וגם הוא עודנו תלוי ועומד. מכאן העתירה, בה מבקשת העותרת – על רקע עתירות קודמות בעניינה של קרמרמן-דקל (בג"ץ 1485/19 ובג"ץ 4581/19), והתפזרות הכנסת ה-22 – להורות למשיבי המדינה לקדם דיון נוסף בממשלה, ולאשר את המינויים האמורים.

2.

ביום 7.12.2020 ניתן, "לנוכח הסכמת הצדדים", צו על תנאי, "המורה למשיבים 4-3 לנמק מדוע לא יקיימו דיון בממשלה" במינויים מושא העתירה. הצדדים התבקשו להבהיר "האם הם מסכימים על הפיכת הצו על תנאי לצו מוחלט", והשיבו בחיוב – אם כי, העותרת, קרמרמן-דקל ושוויקי, ביקשו להורות גם על השלמת המינויים. בהודעות נפרדות, טענו הצדדים שאין בהתפזרות הכנסת ה-23 כדי להשפיע על גורל העתירה. יצוין, כי היועץ המשפטי לממשלה צירף להודעותיו את הסתייגות לשכת ראש הממשלה, לפיה אין להתערב בנידון בכלל, ובעת הזאת בפרט.

3.

אכן, אין להתעלם מן העיתוי. אולם, לנוכח עמדת כל הצדדים לעתירה, ובייחוד היועץ המשפטי לממשלה, המסכימים ומבקשים להפוך את הצו על תנאי למוחלט – ולאור היקפו המצומצם של הצו, המוגבל לקיום דיון במינויים, מהות המשרות, אופיין המקצועי, וחלוף פרק זמן של כשנתיים מאז הבשלת המינויים ותקופה ארוכה מכך שבה לא אוישו התפקידים – נראה שאין בכך כדי לשלול מהעותרת סעד. אשר על כן, ניתן בזאת – בהסכמת הצדדים, כאמור – צו מוחלט המורה למשיבים לנקוט בצעדים הנדרשים לקיום דיון בממשלה באישור מינוי משיבה 6 לתפקיד המנהלת הכללית של הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, ובמינוי משיב 7 לתפקיד יושב ראש הועדה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין. דיון זה, לגופם של המינויים, יתקיים בהקדם – ולכל המאוחר בתוך 30 יום ממועד מתן פסק דיננו. ודוקו, הצדדים לא טענו בהליך דנן לגופם של המועמדים והמועמדויות, ולו בשל כך אין להורות בשלב זה על השלמת המינויים, להבדיל מקיום דיון ענייני בהם.

4.

העתירה מתקבלת, אפוא, בחלקה, כמפורט לעיל. בהתחשב בתוצאה זו – אך גם בסימני השאלה לגבי הגשת העתירה על ידי עותרת ציבורית (ראו פרוטוקול הדיון מיום 24.9.2020) – המדינה תישא בהוצאות העותרת ובשכר טרחת ב"כ בהליך דנן בסך 7,000 ₪.

ש ו פ ט

השופט ד' מינץ :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט י' עמית :

אני מצטרף לפסק דינו של חברי, השופט נ' הנדל .

1.

תפקיד מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו אינו מאויש מאז שנת 2014, והחל מסוף שנת 2014 ממלא אותו מנכ"ל בפועל אשר מינויו מוארך מעת לעת.

2.

זו הפעם השלישית שעניינה של המשיבה 6 מגיע לשולחנו של בית משפט זה. בעתירה שהוגשה על ידי המשיבה 6 (בג"ץ 1485/19; להלן: העתירה הראשונה ) ניתן ביום 19.3.2019 צו על תנאי המורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא יובא עניין מינויה לאישור הממשלה ללא דיחוי, ומדוע לא תקיים הממשלה, ללא דיחוי נוסף, דיון באישור מינויה לתפקיד מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. בעתירה הראשונה ניתן פסק דין ביום 6.5.2019, שבו הובאה עמדת היועצת המשפטית של משרד התקשורת, שלפיה אין מניעה לאישור המינוי על ידי הממשלה גם לאחר שהכנסת החליטה על התפזרותה. זאת, לאור הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, הקובעת כי מינויים בחברות ממשלתיות ובתאגידים ציבוריים אשר הועברו לאישור הוועדה לבדיקת מינויים לפני המועד שבו החלה תקופת הבחירות, יושלמו כרגיל גם במהלך התקופה האמורה מכוח עקרון הרציפות הקבוע בסעיף 30 לחוק-יסוד: הממשלה.

בשורה התחתונה מצא בית המשפט לדחות את העתירה הראשונה, ונביא את הדברים כלשונם:

"בעקבות הצו על תנאי שהוצא בענייננו, התחייבה המדינה כי אישור מינויה של קרמרמן-דקל יובא לדיון בממשלה, וכך נעשה ביום 14.4.2019. הממשלה דנה בנושא והחליטה כי בשים לב לכך שבקרוב תוקם ממשלה חדשה, יש להמתין עם ההכרעה בנושא ולאפשר לממשלה ולשר התקשורת החדשים לתת דעתם לסוגיה. החלטה זו מצויה במתחם שיקול הדעת הרחב המסור לממשלה והיא אינה מקימה עילה להתערבותנו, עם כל ההבנה למצב הדברים הבעייתי שנוצר בנסיבות העניין הן בהיבט האישי של קרמרמן-דקל והן בהיבט המערכתי הנוגע לניהול השוטף של הרשות השניה.

אכן, בשים לב לעובדה שמזה כארבע שנים תפקיד מנכ"ל הרשות השניה אינו מאויש במינוי של קבע ולכך שמדובר במשרה מקצועית מובהקת שאינה כוללת רכיב משמעותי של מימוש מדיניות השר, ניתן היה לצפות כי אישור מינוי המנכ"ל לא יעוכב עוד. אך, כאמור, משהתקיים דיון בממשלה והתקבלה ההחלטה שהתקבלה, לא מצאנו כי קמה עילה משפטית להתערב בה. אנו מניחים, עם זאת, כי בנסיבות שתוארו לעיל, הממשלה החדשה תיתן דעתה לצורך שלא להוסיף ולעכב את דבר מינוי המנכ"ל לרשות השניה " (ההדגשה הוספה – י"ע).

3.

חלפה מערכת בחירות נוספת, מינויה של המשיבה 6 לא הובא לאישור הממשלה, והמשיבה 6 הגישה עתירה נוספת (בג"ץ 4581/19; להלן: העתירה השנייה ).

העתירה השנייה נדחתה בפסק דין מיום 29.7.2019, שם נאמר:

"לא מצאנו כי הדחייה המסוימת בכינונה של הממשלה החדשה, כפועל יוצא של בחירות חדשות מצדיקה סטייה מהכרעתנו הקודמת.

[...]

כפי שציינו בפסק הדין בעתירה הקודמת, הנחתנו היא כי הממשלה החדשה תיתן דעתה לצורך שלא להוסיף ולעכב את דבר מינוי המנכ"ל לרשות השנייה. בכפוף להערותינו אלה, ובהיעדר עילה להתערבות, העתירה נדחית".

4.

כעת, משחלפו חודשים רבים מאז כוננה הממשלה לאחר הבחירות לכנסת ה-23, ומשלא הובא מינויה של המשיבה 6 לאישור הממשלה, דומה כי הגיעה העת לסיים את ה"סאגה" הבלתי נגמרת בעניינה. לא למותר לציין כי עד עתה לא ניתן על ידי המשיבים כל נימוק מדוע לא הובא מינויה של המשיבה 6 לאישור, על אף שתפקיד מנכ"ל הרשות השנייה אינו מאויש במינוי קבע מאז שנת 2014. בהיעדר תשובה של המשיבים לגופה של העתירה הראשונה, בהיעדר תשובה לגופה של העתירה השנייה ובהיעדר תשובה לגופה של העתירה דנן, ממילא איננו נדרשים לטענת העותרת כי השיהוי והסחבת באישור המינוי מעלים "חשש כבד לשיקולים זרים".

ש ו פ ט

אשר על כן, הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' הנדל .