בג"ץ 1285/12 גבריאל בראשי נ. המוסד לביטוח לאומי

השופט ס' ג'ובראן :

לפנינו עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיב, המוסד לביטוח לאומי ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטתו של בית הדין הארצי לעבודה (להלן: בית הדין הארצי ) מיום 26.6.2011 בבר"ע 36389-05-11 (כבוד השופטת ו' וירט ליבנה ).

העותר הגיש לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים (להלן: בית הדין האזורי ) ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 28.3.2010, בהתאם לחוק לנפגעי פוליו, התשס"ז-2007 (ב"ל 47318-08-10, כבוד השופט ד' גולדברג ). ביום 11.5.2011 קיבל בית הדין האזורי את הערעור בחלקו והורה להחזיר את עניינו של העותר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שזו תנמק את קביעתה להעניק לו 20% נכות בענין הפגיעה ברגל שמאל. בפסק דינו, ציין בית הדין האזורי כי הוועדה הרפואית לעררים התכנסה מלכתחילה בעקבות פסק דין מיום 19.10.2009 שבו הסכימו הצדדים כי עניינו של העותר יוחזר לוועדה על מנת שזו תתייחס למסמכים הרפואיים שהוצגו מטעמו של פרופ' לוסוס. באותם מסמכים רפואיים נכתב, בין היתר, כי הוא מעריך את אחוזי הנכות הנוירולוגית ברגל שמאל של העותר כבסביבות 30%. בית המשפט קבע כי הוועדה אכן מילאה אחר פסק הדין, למעט בכל הנוגע לרגל שמאל של העותר. בית המשפט דחה את טענת העותר לפיה שגתה הוועדה הרפואית בכך שהתייחסה לפגיעות ברגלו הימנית ובידו הימנית במסגרת סעיף הליקוי המתייחס לשיתוק במחצית פלג גוף.

על פסק דינו של בית הדין האזורי הגיש העותר בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי. בבקשתו חזר וטען העותר כי שגתה הוועדה לגבי קביעת אחוזי נכות לרגל ימין ויד ימין. לטענתו, החלטתה של הוועדה אינה נכונה לפי הממצאים הרפואיים שקבע פרופ' לוסוס. ביום 26.6.2011, דחה בית הדין הארצי את הבקשה וקבע כי לא מצא מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי. עוד קבע בית הדין הארצי כי החלטתה של הוועדה הרפואית היא החלטה בדבר התאמת סעיף ליקוי, החלטה הנמצאת במתחם שיקול דעתה הרפואי ושלא הועלה טעם משפטי המצדיק התערבות בה. ביום 27.7.2011 דחה בית הדין בקשה לעיון חוזר שהגיש העותר.

מכאן העתירה שלפנינו, במסגרתה מבקש העותר כי נורה לשלוח אותו לוועדה בלתי תלויה שכן לטענתו הרופאים היושבים בוועדות של המשיב אינם עושים עבודתם נאמנה ולפיכך שגה בית הדין הארצי בכך שהסתמך על קביעתם.

לאחר שעיינו בעתירה הגענו למסקנה כי דינה להידחות על הסף, וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.

כלל ידוע הוא כי בית משפט זה בישבו כבית הדין הגבוה לצדק יתערב בפסיקתו של בית הדין לעבודה, רק מקום בו הוברר שאכן נעשתה טעות משפטית מהותית, אשר הצדק דורש את תיקונה (ראו למשל: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673, 686 (1986)). בענייננו, לא שוכנענו כי אכן נפלה טעות משפטית מהותית שכזו בהחלטתו של בית הדין הארצי. נוסיף, למעלה מן הצורך, כי טענותיו של העותר נסובות סביב קביעה עובדתית של וועדה רפואית בדבר התאמת סעיף ליקוי, בקביעה זו בחרו בתי הדין לעבודה (האזורי והארצי) שלא להתערב שכן לא נפל בה פגם משפטי. מסקנה זו מקובלת אף עלינו ולא מצאנו בטענותיו של העותר טעם המצדיק את התערבותנו.

אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.