בג"ץ 1285/18יהודה ניב נ. היועץ המשפטי לממשלה

השופטת י' וילנר :

1.

עניינה של העתירה שלפנינו היא בבקשת העותר כי נורה ליועץ המשפטי לממשלה, הוא המשיב 1, לבוא וליתן טעם מדוע לא יורה, מתוקף סמכותו, על פתיחת חקירה משטרתית בחשד לעבירות שוחד שביצעו על פי הנטען פקידי אגף התקציבים במשרד האוצר.

2.

בעתירה נטען כי על-פי דיווחי התקשורת בשלהי שנת 2016, נתנו פקידי אגף התקציבים במשרד האוצר למספר חברי כנסת את האפשרות לקבוע את השימוש בחלק מכספי תקציב המדינה בהתאם להעדפותיהם של אותם חברי כנסת, וזאת לכאורה בתמורה לסיוע קידום אישור חוק התקציב. עוד נטען בעתירה, כי העותר פנה מספר פעמים ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לפתוח בחקירה נגד פקידי אגף התקציבים בגין חשד למעשי שוחד. במכתבי התשובה מטעם היועץ המשפטי לממשלה נמסר לעותר כי בקשתו הועברה לטיפול המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. משכך, ובטרם קיבל העותר תשובה לגופן של טענותיו, פנה הוא לשרת המשפטים, היא המשיבה 2, והשיג בפניה "על החלטתו (בכוח) של כבוד היועץ המשפטי לממשלה ... שלא לפתוח בחקירת חשד לעבירות שוחד". בעתירה שלפנינו נטען כי עד למועד הגשת העתירה לא התקבלה מטעם המשיבים כל תשובה עניינית לבקשתו של העותר לפתוח בחקירת החשדות נגד פקידי אגף התקציבים, ומשום כך, יש להורות על מתן הצו המבוקש בעתירה.

3.

בתגובה המקדמית מטעם המשיבים מיום 9.4.2018 נטען כי פניית העותר אל היועץ המשפטי לממשלה הועברה לטיפול הגורמים הרלוונטיים בפרקליטות המדינה, וביום 6.2.2018, עוד טרם הגשת העתירה, נשלח לעותר בדואר מענה מנומק ובו צוין כי הוחלט על דעת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים), כי לא תיפתח חקירה כמבוקש בפנייתו. לנוכח האמור, נטען כי העתירה במתכונתה הנוכחית אינה רלוונטית עוד, ויש לסלקה על הסף. עוד צוין כי ככל שהעותר יבקש להשיג על החלטת פרקליטות המדינה הוא יוכל לעשות כן על-ידי הגשת ערר לפרקליט המדינה, בהתאם לסעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ).

4.

בהחלטתי מיום 11.4.2018 הוריתי לעותר להגיש תגובה לאמור בתגובתם המקדמית של המשיבים ובה יבהיר מדוע לא תימחק עתירתו על הסף.

בתגובת העותר מיום 17.4.2018 נטען כי המענה מטעם פרקליטות המדינה הגיע אליו רק ביום 18.2.2018, ארבעה ימים לאחר הגשת העתירה. העותר הוסיף טענות המופנות לגופה של החלטת פרקליטות המדינה, וטען כי היא מוטעית ואינה מהווה מענה ממשי לטענותיו בפנייתו ליועץ המשפטי לממשלה. משכך, נטען כי אין למחוק את התביעה על הסף. מכל מקום, נטען כי הגשת העתירה הייתה מוצדקת משלא ניתן מענה ענייני לפניותיו במשך למעלה משנה, ומשכך ביקש העותר כי ייפסקו הוצאות לטובתו ובכללן תשלום אגרת העתירה ואגרת אישור התצהיר.

5.

לאחר העיון הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, שכן במתכונתה הנוכחית העתירה מיצתה את עצמה ואינה רלוונטית עוד.

העתירה כולה מבוססת על טענת העותר לפיה הוא לא קיבל מענה ענייני לפנייתו מהמשיבים, ואולם משעה שהתברר כי מענה זה נשלח לעותר מטעם פרקליטות המדינה טרם הגשת העתירה, נראה כי התשתית העובדתית העומדת בבסיסה כמו גם טענות העותר אינן רלוונטיות עוד.

6.

בנוסף לכך, לא מצאנו לדון בטענות העותר המופנות כלפי החלטת פרקליטות המדינה לגופה שלא לפתוח בחקירה פלילית, שכן כפי שצוין בתגובת המשיבים, בפני העותר עומד סעד חלופי, ופתוחה בפניו הדרך לערור על החלטת פרקליטות המדינה כמפורט בסעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי, בכפוף לכל דין (ראו: בגץ 8470/15 סלע נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (6.6.2016)).

7.

אשר על כן, העתירה נדחית. אין צו להוצאות.