בג"ץ 1300/00 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ. סימון כהן

1.המשיב נהג במיכלית המובילה דלק. במיכלית פתחים עליונים, שדרכם מוזרם לתוכה דלק, ופתחים תחתונים, שדרכם מוצא ממנה הדלק. בסיום יום העבודה עצר המשיב את המיכלית, על מנת לרוקן שאריות דלק שנותרו בה. משסיים מלאכתו זו המשיך בנסיעה. או אז, נזכר כי לא נעל את פתחי המילוי העליונים במיכלית. מחמת החשש כי המכסים של הפתחים ישמטו ממקומם במהלך הנסיעה, עצר המשיב את המיכלית, וטיפס אל הפתחים העליונים כדי לנעול אותם. בעת שעסק בכך החליק ונפל. את נזקיו תובע המשיב מן המבקשת - מבטחת הרכב בו נהג.

2.בית משפט השלום (כב' השופטת מ' מזרחי) מצא כי המאורע בו נפגע המשיב הוא "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה1975- (להלן - חוק הפיצויים או: החוק). בית המשפט קבע כי המשיב נפצע, במהלך תיקון דרך שביצע ברכב, ועוד קבע כי "התובע התמודד בעת אירוע התאונה עם סיכון תעבורתי" ועל כן זכאי הוא לפיצוי על נזקיו במסגרת חוק הפיצויים.

ערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בירושלים נדחה. בית המשפט המחוזי, מפי כב' השופטת מ' שידלובסקי-אור, חזר וקבע בהחלטת שנתן לעניין החבות כי המאורע בו נפגע המשיב התרחש בעת שביצע תיקון דרך, כמשמעותו בחוק, וכי המשיב נדרש לסגירת הפתחים העליונים, שנותרו פתוחים עקב רשלנותו, כדי למנוע סיכון תחבורתי למשתמשים אחרים בדרך.

3.כנגד החלטה זו של בית המשפט המחוזי עותרת המבקשת לקבל רשות ערעור. לטענתה, נפגע המשיב במהלך פעולת פריקה מן הרכב. היא מציינת כי פעולות הפריקה מן הרכב מסתיימת רק משמסתיימות כל פעולות הלוואי הכרוכות בה, ואלה לא נסתיימו במועד התאונה. העובדה שהמאורע משמש גם תיקון דרך, אפילו היא נכונה, כך סבורה המבקשת, אין בה די כדי להביא את האירוע בגדרו של חוק הפיצויים, בשל שאותו מאורע עצמו נופל גם בגדר פעולה שנתלוותה לפריקה מן הרכב. היא סבורה כי די בעובדה שנתקיימה פעולת פריקה, כדי להוציא את התוצאה מגדר החוק.

4.בעניין זה האחרון אין צורך להכריע, והטעם לכך הוא כי בעת שהמשיב נפגע לא נתבצעה פעולה של פריקת מטען מן הרכב או פעולה של טעינה על הרכב. כיוון שכך, אין צורך להידרש לשאלה אם די בעובדה שנתקיימה פעולת פריקה וטעינה, מרכב עומד, כדי להוציא את התאונה מגדרו של החוק, אפילו נתקיים, בה בעת, שימוש אחר ברכב, דוגמת תיקון דרך, שהוא עצמו, וכשהוא לבדו, מקים תחולה לחוק.

בעת שבוצעה פעולת הנעילה של פתחי המילוי ברכב, לא נתבצעה בו פעולה של טעינה או של פריקה. אכן, פעולות לוואי הקודמות לפעולת הטעינה או הפריקה, ופעולות לוואי הבאות לסיים את פעולת הטעינה או הפריקה, עשויות לבוא בגדרו של שימוש זה. כך, למשל, נקבע כי כיסוי המטען, בבד ברזנט, וקשירתו, לאחר שהסתיימה פעולת הנחת המטען, מהווים חלק מפעולת הטעינה (רע"א 6223/98 שיבלי נ' אדר חברה לביטוח בע"מ ואח' , דינים עליון נה 299). בדומה, נפסק כי קיפול בד ברזנט, שכיסה את המטען, בתום הורדת המטען, וקשירתו של הבד לארגז המשאית, מהווים חלק מפעולת הפריקה (רע"א 2781/98 אהרון דגן ואח' נ' רונן גברילה ואח' , דינים עליון נה 412; ראו גם רע"א 7617/97 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פדל אלשעאר , דינים עליון, נה 758). אלא שבכל אותם מקרים נתבצעו פעולות הלוואי, שלא בנסיעה, כשהן באות להשלים את פעולת הפריקה ואת פעולת הטעינה.

בענייננו לא נועדה פעולת הנעילה של הפתחים העליונים במיכלית הדלק לסיים את פעולת הריקון של שאריות הדלק מן המיכלים, כשם שלא באה להשלים את פעולת מילוי המיכלים. נעילת המכסים לא נתלוותה למילוי הדלק או לריקונו. המשיב נקט בפעולה זו רק לאחר שנתעורר בלבו, במהלך הנסיעה, החשש כי עשוי להיגרם סיכון לאחרים אם ימשיך בנסיעה ואם כתוצאה מכך המכסים, שהם חלק אינטרגרלי של הרכב, ינתקו ויפלו. בית המשפט השלום ובית המשפט המחוזי ראו בפעולה זו משום "תיקון דרך". בנסיבות המקרה, יתכן שראוי לראות בכך "טיפול דרך" דווקא - אלא שבשוני זה אין, כמובן, כדי לשנות מן התוצאה.

5.דרכי השימוש ברכב, שיש בהן כדי להקנות זכאות לפיצויים, בהתרחש נזק גוף כוללות, על פי ההגדרה שבחוק, גם "טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו". הוראה זו מבטאת, מצד אחד, את ההשקפה כי רק טיפול ברכב או תיקון המבוצע בו, שיש עמם סיכון תעבורתי, בשל שבוצעו בדרך, יבואו בגדר החוק; מן הצד האחר, היא נותנת ביטוי לסייג המוציא מכלל תחולת החוק את המקרה, שבו מתבצע תיקון הרכב או הטיפול בו, בידי אדם אחר, שאינו המשתמש, ובמסגרת עבודתו. הדיבור ב"במסגרת עבודתו" - כך פורש - נתכוון למסגרת עבודתו, של המתקן, כמכונאי רכב. תכלית החקיקה, כך נפסק, היתה לשלול את הזכאות ממי שמקצועו בתיקון או בטיפול בכלי רכב (ע"א 3024/94 אלי יונאי נ' אררט חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נא(5) 208 מפי השופט ת' אור).

הטיפול אותו ביצע המשיב ברכב במקרה זה היה טיפול דרך. הוא נועד למנוע או להקטין את הסיכון התעבורתי והוא בוצע אגב הנסיעה או לצורך המשכה המיידי, (ראו: י' אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (עדכון משולב תשנ"ו) 76). הצורך לבדוק אם המכסים במיכלי המילוי ברכב נעולים נגלה למשיב במהלך הנסיעה, ועצירתו את הרכב באה כדי לאפשר לו לבצע את הטיפול הדרוש, ועל מנת לסלק את הסיכון שהיה כרוך בהמשך הנסיעה.

6.בית המשפט המחוזי מצא כי המשיב לא ביצע את הטיפול ברכב "במסגרת עבודתו" נראה כי אכן כך הדבר, לפי הפרשנות שנקבעה בפסיקה, אלא שבכל מקרה לא קמה תחולה לסייג האמור כיוון שהטיפול ברכב בוצע על ידי המשתמש עצמו.

התוצאה היא שבדין קבע בית המשפט כי המשיב נפגע בגופו בתאונת דרכים בשל שפגיעתו התרחשה בעת ביצוע טיפול דרך, ברכב.

דין הבקשה, לפיכך, להידחות. המבקשת תשא בשכר טרחת עורך דינו של המשיב בסכום של 5,000 ש"ח.