רע"א 6223/98 מג'יד שיבלי נ. הדר - חברה לביטוח בע"מ

השופט ת' אור :

המבקש הגיש תביעה לתשלום פיצויים על נזקי גוף אשר נגרמו לו בתאונה אשר ארעה ביום 2.8.95. את תביעתו השתית על הוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975- ( להלן: החוק ).

נסיבות התאונה כפי שסוכמו על ידי בית משפט השלום, ועליהן אין חולק, הן כדלקמן:

"התובע הינו נהג משאית שהוזמן עם משאיתו להוביל מטען עגבניות. התובע המתין עד לאחר שהמטען הועמס על גבי המשאית. לאחר שהסתיימה פעולת הנחת העגבניות בארגז המשאית, החל התובע לפרוס ברזנט המכסה את ארגז המשאית. הפציעה ארעה כאשר אחת הגומיות התופסות את הברזנט השתחררה בעת מתיחת הברזנט ופגעה בפניו של התובע באזור העין. יצויין, כי הארוע ארע בעת שהרכב עמד בשלב שלאחר העמסת המטען ובטרם החלה הנסיעה".

המחלוקת בין הצדדים בפני בית משפט השלום, היתה בשאלה אם על פי העובדות כמפורט לעיל, התאונה שארעה למבקש הינה תאונת דרכים, כמובנה בחוק.

2.על פי ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" בסעיף 1 של החוק, יחשב לתאונת דרכים מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".

בסיפא של הגדרת "שימוש ברכב מנועי" אשר בסעיף 1 לחוק, נקבע: "ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב חונה". על פי סיפא זו, אם קרתה התאונה בעת טעינה או פריקה של מטען כשהרכב עומד, לא ייחשב הדבר לשימוש ברכב. כתוצאה מכך, לא תתקיים ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים. אכן, עיקר המחלוקת בין בעלי הדין היא בשאלה אם בעת שנפגע היה המבקש עסוק בטעינת מטען על המשאית, אם לאו.

3.בית משפט השלום קבע, שהמבקש היה עסוק בעת התאונה בטעינת מטען על המשאית, ועל כן דחה את תביעת המבקש.

ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה, כשגם בית המשפט המחוזי מגיע לאותה מסקנה. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשה זו לרשות ערעור, אשר הועברה להרכב שלושה והוחלט לדון בה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

4.על פי עובדות המקרה, בסמוך לאחר הטענת מטען עגבניות על המשאית, היה המבקש עסוק בכיסוי המטען בברזנט, ותוך כדי מתיחת הברזנט ארעה התאונה בה נפגע המבקש על ידי אחת הגומיות התופסות בברזנט אשר השתחררה.

השאלה היא, אם כן, האם פריסת הברזנט על המטען הוותה חלק מפעולת הטעינה, בבחינת פעולת לואי שלה. לדעתי, התשובה לכך חיובית. פריסת הברזנט על המטען הינה פעולה הקשורה קשר הדוק בפעולת הטעינה, ומהווה חלק אינטגרלי שלה. פעולות הכיסוי של המטען וקשירתו הן פעולות משלימות לפעולת הטעינה, בהיותן מיועדות להבטיח את שלמות המטען ויציבותו. אשר על כן, יש לראותן כפעולות לוואי של הטעינה וכחלק שלה.

לתוצאה דומה הגיעו בתי המשפט המחוזיים ובתי משפט השלום במספר פסקי דין (השופט מ' גרשון בת"א (שלום, עפולה) 2691/91 אוסאמה נ' הסנה, חברה ישראלית לביטוח , צלטנר 1219; השופטת ט' שחף בת"א (שלום, באר שבע) 2780/92 אל זיאדנה נ' ביטוח חקלאי בע"מ , צלטנר 2063; השופטת ה' גרסטל בת"א (שלום, תל אביב) 11852/92 בן שבת נ' הסנה, חברה ישראלית לביטוח בע"מ , צלטנר 1033. פסק דין זה אושר בע"א (תל אביב) 819/93 בן שבת נ' הסנה, חברה ישראלית בע"מ , צלטנר 1038 א'; וברוח דומה ראו את פסק דינו של הנשיא אברמוביץ בת"א (מחוזי, נצרת) 448/94 לבקוביץ נ' הפניקס, חברה ישראלית לביטוח בע"מ , צלטנר, 3596).

5.כמו ברע"א 8061/95 עוזר נ' אררט, חברה לביטוח בע"מ (פ"ד נ(3) 532, בעמודים 565-564) ובע"א 3457/93 שמואל נ' נשר, מפעלי מלט ישראלים בע"מ (פ"ד נ(4) 301, בעמוד 307), לא נתווה גם הפעם גבולות מדוייקים לפעולות טעינה ופריקה - מתי כל אחת מהן מתחילה ומתי היא מסתיימת - אשר יהיו יפים לכל מקרה בעתיד. כפי שנאמר שם, עדיף שנבחן שאלות אלה ממקרה למקרה. לצורך ענייננו, די לנו שנאמר את שאמרנו, דהיינו שפעולת כיסויו של המטען וקשירתו בסמוך לאחר הטענתו מהווים חלק מפעולת הטעינה.

על סמך האמור לעיל, נדחה הערעור. המבקש ישא בהוצאות המשיבה הראשונה בסך 5,000 ש"ח.