רע"א 1179/00 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ. סלאמה אמין

בפני בקשה לאיחוד הדיון בשתי בקשות רשות ערעור.

1.עניינה של הבקשה שהוגשה במסגרת רע"א 1179/00 הוא בנהג משאית שעסק בהעברת פסולת. לאחר שהעמיס את הפסולת, ובטרם הוביל אותה לאתר סבילוק פסולת נסע הנהג לברז שטיפה על מנת להרטיב את המטען ולמנוע את פיזורו במהלך הנסיעה. במהלך פעולה זו (הרטבת המטען) החליק המשיב מארגז המשאית ונפגע. בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט א' גנון) קבע, כי פגיעתו זו עלתה כדי תאונת דרכים, משום שהרטבת המטען בוצעה על מנת להמשיך בנסיעה ללא הפרעה ובלא לגרום למטרד לעוברי הדרך האחרים. בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הנשיא מ' לינדנשטראוס וכב' השופטים ס' ג'ובראן ומ'.נאמן) דחה את הערעור שהוגש על פסק הדין, באבחנו מקרה זה מפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 6223/98 שיבלי

נ' הדר חברה לביטוח בע"מ , לא פורסם (להלן: "ענין שיבלי ". פסק הדין בעניין זה ניתן לאחר מתן פסק דינו של בית משפט השלום), שם נקבע שפגיעתו של נהג שנפגע בעת קשירת ברזנט במשאית שהובילה עגבניות היוותה חלק מפעולת הטעינה ולפיכך אינה מהווה תאונת דרכים.

2.עניינה של הבקשה שהוגשה במסגרת רע"א 1300/00 הוא בנהג מיכלית דלק שנפגע בעת שנעל את הפתחים העליונים של מיכלית הדלק בה נהג (על פי פסק דינו של בית משפט השלום, משמשים פתחים אלה למילוי דלק במיכלית ולמדידת כמות הדלק במיכלים במהלך יום העבודה. זאת בעוד הפתחים התחתונים משמשים לריקון המיכלית ולביצוע פעולות התדלוק עבור המשתמשים בשירותיה). זאת לאחר שרוקן את עודפי הסולר שנותרו במיכלית בתום יום עבודה. בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' מזרחי) קבע, כי פגיעה זו היא כתוצאה מתאונת דרכים. אין לשייכה לריקון הסולר, שהיווה "פריקה", אלא יש לראותה כ"תיקון דרך" שנבע מסיכון תעבורתי - החשש, כי מכסי הפתחים העליונים (שהיו סגורים אך לא נעולים) ישתחררו ממקומם ויסכנו נהגים אחרים. בית המשפט המחוזי (כב' השופטים צ' סגל, מ' שידלובסקי-אור ומ' גל) דחה את ערעורה של המבקשת באמצו את מסקנותיו של בית משפט השלום.

3.המבקשות בשני התיקים מבקשות את איחוד הדיון בשתי הבקשות. לטענתן, מעוררות הבקשות אותה סוגייה, היינו: תחימת גבולות ההגדרה של "פריקה וטעינה" במסגרת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה1975- ("החוק") לאור פסקי דינו של בית המשפט העליון בעניין שיבלי , ברע"א 2781/98 דגן נ' גברילה , לא פורסם וברע"א 7617/97 קרנית נ' פדל אלשעאר , לא פורסם).

4.המשיבים בשני התיקים מתנגדים לבקשה. לטענת המשיב ברע"א 1300/00 אין עניינו נוגע כלל לפריקה ולטעינה משום שנעילת מכסי המיכלית העליונים נעשתה בלא כל זיקה לפריקת מטענה של המיכלית (המתבצעת מן הפתחים התחתונים). לטענתו, מבקשת המבקשת ברע"א 1300/00 להגדיל את סיכוייה הדלים של בקשתה על ידי צירופה לבקשה נוספת בה אכן מתעוררת שאלת הפריקה והטעינה. המשיב ברע"א 1179/00 מוסיף וטוען, כי בעוד שברע"א 1179/00 מתעוררת שאלה משפטית טהורה, הרי ברע"א 1300/00 תוקפת המבקשת גם קביעות עובדתיות (באשר לזיקת הנעילה לתדלוק קודם). עוד טוען משיב זה, כי ממילא נקבע, בעניין שיבלי , כי כל מקרה של פריקה וטעינה ייבחן לגופו, כך שאין תועלת בבירור שני התיקים בצוותא.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי, בשלב זה, אין מקום לאיחוד המבוקש. בשני המקרים המדובר בבקשת רשות ערעור שני, שסיכוייה מועטים על פני הדברים - בהתחשב בגישתו העקרונית של בית משפט זה (וראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ

נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123. איחוד שני התיקים כבר בשלב זה עלול להכביד שלא לצורך על המשיבים, שעה שייתכן ושתי הבקשות (או אחת מהן) לא יגיעו כלל לדיון לגופו של עניין. זאת ועוד, הגם שבשני המקרים ביססו הערכאות את "ההקשר התעבורתי" של התאונה על ראייתה כפעולה המיועדת למנוע מפגע בדרך (פיזור פסולת או הינתקות מכסה), הרי "הקשר הטעינה והפריקה" בשני המקרים הוא שונה: בעוד שברע"א 1179/00 נקבע כממצא, כי הרטבת הפסולת נעשתה סמוך לאחר הטענתה של המשאית וכהמשך ישיר לה, הרי שברע"א 1300/00 נקבע (בניגוד לעמדת המבקשת), כי סמיכות הזמנים בין ריקון עודפי הסולר מן המיכלית לבין נעילת המכסים העליונים היתה מקרית בלבד, כך שאין כל זיקה בין סגירת המכסים לבין פעולות הטעינה והפריקה. אי לכך, נדרשת המבקשת ברע"א 1300/00 לגבור לא רק על פרשנות הפעולה לגירסת הערכאות התחתונות אלא גם על הגדרתה על ידיהן. בנסיבות אלו, איני מוצא מקום לקבוע, כי הדמיון בין הבקשות הוא כה מהותי עד שראוי לשמען ביחד כבר בשלב זה. מוטב בעיני, כי תחילה תיבחן כל בקשה לגופה ובהקשרה ובהתאם להחלטות שיתקבלו במסגרת הדיון בבקשות ייקבע גם המשך הטיפול בהן.

הבקשה לאיחוד הדיון נדחית איפוא.