בג"ץ 1353/11 שרה שיטרית שריר נ. פרקליטות המדינה

השופט ע' פוגלמן:

עניינה של העתירה בבקשת העותרת כי נורה למדינה לבטל את הסדר הטיעון שאליו הגיעה עם המשיב 4 (להלן: פיניאן ), במסגרת תפ"ח 151/09, בבית המשפט המחוזי בנצרת.

רקע כללי

1 .

כתב אישום שהוגש נגד פיניאן ביום 15.10.2009, מתאר שתי פרשיות רצח, שבהן היה מעורב. באישום הראשון מתוארת פרשת רצח שאירעה בחוף שלדג בטבריה. לפי המיוחס, אייל שטרית, בעלה המנוח של העותרת (להלן: המנוח ) ואדם נוסף, באו למקום הרצח בלילה שבין 22.9.2001 ו – 23.9.2001 כשהם רכובים על אופנוע גנוב, מצוידים בכובע גרב מאולתר ובקסדות אופנועים שהסתירו את פניהם וכן מזוינים בשני אקדחים. בשעה 03.10 לערך, המיתו המנוח והאדם הנוסף שלושה אנשים ביריות אקדח. לאחר מכן, נמלטו על האופנוע למקום מפגש שנקבע עם פיניאן, שאמור היה למלטם ברכב, תמורת גמול כספי. פיניאן לא נמצא במקום. בגין אישום זה יוחסה לפיניאן – בין היתר – עבירה של ניסיון לסיוע לרצח. בשל אי נוכחותו של פיניאן במקום שעליו סוכם, הגמול הכספי שקיבל מן המנוח היה נמוך מזה שעליו הוסכם בעת קשירת הקשר בין השניים. פיניאן דרש סכום כסף נוסף, אך המנוח סירב, ועל רקע זה התגלע סכסוך בין השניים.

לפי המיוחס באישום השני, ביום 10.11.2001 נסעו פיניאן והמנוח ברכב שהוחזק בידי האחרון. כשהגיעו לאזור התעשייה בטבריה, ירה פיניאן בראשו של המנוח, ארבע יריות מטווח קרוב והרגו. באישום זה יוחסה לפיניאן עבירת רצח ועבירות בנשק. בסמוך לאחר ביצוע הרצח, יצא פיניאן את הארץ בדרכון מזויף ושהה בחו"ל תקופה ארוכה. באישום נוסף יוחסה לפיניאן פציעה בנסיבות מחמירות שביצע כלפי אדם בשם ס'. האישום שמתייחס לרצח המנוח התבסס בעיקרו על עדותו של ס', שנמסרה לראשונה בשנת 2009, לאחר שקיבל מעמד של "עד מדינה" בפרשייה אחרת שנדונה בית המשפט המחוזי מרכז. נדבך ראייתי מרכזי נוסף להוכחת הרצח הינו עדות העותרת שניתנה באוקטובר 2009, לאחר שבמשך השנים מאז הרצח ב-2001, לא הסכימה לשתף פעולה עם המשטרה.

2.

נוכח התפתחויות נוספות שיפורטו להלן, שקלה המדינה להגיע להסדר טיעון עם פיניאן, שאלה פרטיו: פיניאן יודה בעבירה של סיוע לרצח באישום הראשון (חלף ניסיון לסיוע לרצח), וכן באישום של פציעה בנסיבות מחמירות. העונש המוצע לריצוי בפועל בגדר ההסדר המוצע, הועמד על שמונה שנים. האישום המתייחס לרצח המנוח יימחק. כפי שמסבירה בתגובתה, במהלך שיחות ופגישות שהתקיימו עם העותרת עובר לגיבוש הסדר הטיעון, היא הוסיפה פרטים שלא מסרה במהלך עדותה בחודש אוקטובר 2009, ושינתה, במידה מסוימת, את גרסתה. בהתחשב בכך שהאישום ברצח נגד המנוח בוסס בעיקרו על שני עדים, שאינם עדי ראייה, אשר העידו על אירועים שקרו לפני כעשר שנים, סברה המדינה כי כל "הפרה של האיזון העדין של מארג הראיות", עלולה לפגוע באפשרות להוכיח את אשמתו של פיניאן מעבר לספק סביר. להערכתה, הגרסאות החדשות שנמסרו על ידי העותרת עלולות היו לפגוע באיזון האמור, בפרט נוכח טענתה כי ס' עשה יד אחת עם פיניאן כדי לרצוח את המנוח. לכך הוסף, כי קיימות ידיעות מודיעיניות, הנתונות לחיסיון, אך יש חשש שבגדר בקשה לגילוי ראייה, יורה בית המשפט על חשיפת מוסרי הידיעות או שיורה לאפשר להגנה לזמנם לבית המשפט. מטעמים אלה, סברה המדינה כי ראוי להתקשר בהסדר הטיעון האמור, על מנת להבטיח את הרשעתו בדין של פיניאן, למצער בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, כמו גם ענישה של שמונה שנות מאסר בפועל, שלשיטתה אינה קלה כלל ועיקר.

העותרת עודכנה בדבר כוונת הפרקליטות לבחון אפשרות להגיע להסדר טיעון עם פיניאן ובאשר לשיקולים העומדים ביסוד כוונה זו, והציגה את התנגדותה בפני הפרקליטים הבכירים מפרקליטות מחוז הצפון המופקדים על ניהול ההליך. עמדתה של העותרת הובאה לפני פרקליט המדינה. הפרשה כולה נשקלה בישיבות שנערכו בפרקליטות המדינה, בהשתתפות פרקליט המדינה, המשנה לפרקליט המדינה (לעניינים פליליים) וצוות הפרקליטים המטפל בפרשה. בסופן, לאחר שקילת עמדת העותרת, על רקע מכלול נסיבות העניין, אישר פרקליט המדינה את הסדר הטיעון. בכך, כאמור, עניינה של העתירה.

טענות הצדדים

3.

העותרת מבקשת, כאמור, להורות על ביטולו של הסדר הטיעון. להשקפתה לא יכולה להיות מחלוקת על כך שפיניאן ו-ס' הם העומדים מאחורי רצח המנוח, על יסוד התשתית הראייתית שנאספה. ההחלטה על הסדר הטיעון מביאה לידי כך שרוצח בעלה המנוח לא ייענש על מעשיו. להשקפתה, ההחלטה לוקה בחוסר סבירות קיצונית ודינה להתבטל. עוד היא טוענת, כי המדינה לא קיימה חובתה לפי סעיף 17 (ג) לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א -2001 (להלן:

חוק זכויות נפגעי עבירה ), שכן לא התאפשר לה להשמיע טענות לפני פרקליט המדינה, שהוא הגורם שאישר את הסדר הטיעון.

המדינה מצידה עומדת על תהליך קבלת ההחלטות שהוביל להסדר הטיעון ועל טעמיו, כמפורט לעיל. היא מדגישה את שיקול הדעת הרחב המסור לרשויות התביעה בהקשר זה ואת היקפה המוגבל של הביקורת השיפוטית הנגזר מכך. להשקפתה, מדובר בהסדר סביר שאין יסוד להתערב בו. המדינה מוסיפה כי עמדה בחובתה לפי חוק זכויות נפגעי עבירה, איפשרה לעותרת להציג את עמדתה בהתייחס להסדר הטיעון, וזו הובאה לפני פרקליט המדינה קודם להחלטה בדבר אישור הסדר הטיעון.

פיניאן סבור אף הוא כי אין עילה להתערב בשיקול דעת רשויות התביעה.

דיון

4.

בגדר הביקורת על הפעלת שיקול דעת רשויות התביעה שאישרו הסדר טיעון, בוחן בית משפט זה אם נתקיים איזון ראוי בין טובת ההנאה שמעניק הסדר הטיעון לנאשם, לבין התועלת שיש בהרשעת הנאשם ובעונש המוצע במסגרת ההסדר לאינטרס הציבור

(להרחבה בעניין זה ראו חוות דעת הנשיאה ד' ביניש ב בג"צ 5699/07

פלונית (א') נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 26.2.2008)). בין היתר – והיבט זה הוא הטעון בירור בענייננו – על התובע לנסות להעריך את הסיכויים הלכאוריים להרשעת הנאשם ואת העונש הראוי לו, אלמלא נערך הסדר הטיעון. בחינה זו, שכרוכה בה אי-ודאות ניכרת, ומכאן הקושי הטמון בה, מהווה נקודת ייחוס חשובה לצורך הערכת מידת ההקלה שניתנה לנאשם במסגרת ההסדר שנערך עימו, לעומת התועלת שתצמח מכך לאינטרס הציבורי. לשם כך, רשאי התובע להתחשב, בין היתר, בקשיים ראייתיים הקיימים בחומר הראיות הלכאורי שבתיק, ובהשפעתם על הסיכויים הלכאוריים להרשעה או לזיכוי אלמלא ההסדר ( שם ). הערכה זו מסורה – בראש וראשונה, לשיקול דעתן של רשויות התביעה, ומידת התערבותו של בית משפט זה, בסוגיה זו בפרט, ובהחלטה להגיע לידי הסדר טיעון בכלל, היא מוגבלת. כפי שציין חברי השופט א' רובינשטיין:

" ברי, כי אין מדרכו של בית משפט זה להתערב בשיקולי התביעה בהקשר זה אלא במקרים נדירים בלבד, בנסיבות בהן חלו פגמים מהותיים בהחלטתה, וביניהן "שההחלטה נתקבלה בחוסר תום-לב; או שנתקבלה בנסיבות בהן החלטת היועץ המשפטי לממשלה לוקה במשגה היורד לשורש העניין, בסתירה ברורה לאינטרס הציבור או בעיוות מהותי אחר הדורש את תיקונו; או כאשר קיימת חריגה מהותית וברורה ממתחם שיקול-הדעת הסביר המסור בידי היועץ המשפטי לממשלה.." בג"צ 2511/09 מרעי סוידאן נ' פרקליטת מחוז חיפה (לא פורסם,

31.5.2009)).

5.

במקרה שלפנינו ראינו משנה חשיבות בבחינה מדוקדקת של שיקולי התביעה והטעמים העומדים בבסיס החלטתה להגיע לידי הסדר טיעון, בהתחשב בחומרת העבירות, ובעובדה שבסופו של יום, פיניאן לא ייתן את הדין על עבירת הרצח שיוחסה לו בכתב האישום המקורי. שמענו במעמד צד אחד (בהסכמת העותרת) הסברים מפורטים מצוות הפרקליטים המטפל בפרשה, על ההיבטים הראייתיים שלה; על התשתית הראייתית ששימשה להגשת כתב האישום המקורי; על השינוי שחל בעוצמת התשתית הראייתית; ועל השיקולים הנוספים שעליהם עמדה התביעה בתגובתה בכתב ובעל פה. מכלול שיקולים אלה הביא את המדינה, בסופו של יום, להחלטה בדבר הסדר הטיעון נושא העתירה. אין בידינו לומר כי ההחלטה שהתקבלה הינה היחידה שניתן היה לקבלה. מוכנים אנו להניח – לטובת העותרת – כי החלטה לנהל את ההליך על יסוד כתב האישום המקורי היתה מצויה אף היא במתחם הסבירות. אולם הסמכות והאחריות בעניין זה נתונה בידי פרקליט המדינה. בית משפט זה אינו נכנס בנעליו, כי אם בוחן את שיקול דעתו על-פי אמות המידה המקובלות לביקורת שיפוטית במאטריה שבה עסקינן, שעל תמציתן עמדנו לעיל. בסיומה של הבחינה, נחה דעתנו כי הליך קבלת ההחלטות במקרה זה היה סדור וראוי. הדברים נבחנו לעומקם על ידי צוות הפרקליטים המטפל, אושרו על ידי פרקליטת המחוז, ובסופו של יום, בסיכומם של דיונים נוספים, אושרו על-ידי המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים ועל-ידי פרקליט המדינה עצמו. עוד שוכנענו כי ההחלטה לגופה אינה חורגת ממתחם הסבירות, במידה המקימה עילה להתערבות שיפוטית. מטבע הדברים, נימנע מפירוט השיקולים שעליהם הצביעה המדינה, אשר הביאו לשינוי הערכתה באשר למארג הראייתי, לרבות ההיבטים המודיעיניים והחשש לחשיפת מקורות שעליהם קיבלנו הסברים במעמד צד אחד; זאת, בין היתר, על מנת לא לפגוע באפשרות לנהל את ההליך הפלילי על יסוד כתב האישום המקורי, במקרה שבו פיניאן יחזור בו מהסכמתו להסדר הטיעון.

6.

גם בטענות המתייחסות לחוק זכויות נפגעי עבירה לא מצאנו עילה להתערבותנו. צוות הפרקליטים המטפל עידכן את העותרת בשלבים שבהם נשקל הסדר הטיעון, שמע את התנגדותה, הביא את הדברים בפני פרקליט המדינה ואלה נשקלו עובר לקבלת ההחלטה. ציווי המחוקק הוא ליתן הזדמנות לנפגע העבירה להביע את עמדתו בפני התביעה. אין חובה כי פרקליט המדינה אישית ישמע את טענות נפגע העבירה. מכל מקום, לאחר שנשמעו הטענות, שיקול הדעת מסור לתביעה

( בג"צ 2477/07

פלוני נ' פרקליט המדינה

(לא פורסם, 27.5.2007)), וכאמור לא מצאנו עילה להתערבות בו. זאת, הגם שמבינים אנו לליבה של העותרת, והיינו עדים – בעת שהשמיעה דבריה – ליגונה, שחלוף הזמן לא הקהה את עוצמתו.

7.

סיכומם של דברים: נוכח הטעמים שעליהם עמדנו, לא מצאנו עילה להתערבותו של בית משפט זה בהחלטתו של פרקליט המדינה, נושא העתירה. מטעם זה אנו מחליטים על דחייתה. בנסיבות העניין, אין אנו עושים צו להוצאות.