בג"ץ 1426/01 עיריית נצרת ואח' נ. שר הפנים

לפני בקשה לפסיקת הוצאות מטעם המשיבה 4 יצוין, כי המשיבים 5 – 6 חזרו בהם מבקשתם לפסיקת הוצאות ולפיכך בקשתם נמחקת.

1.

בהחלטתי מיום 11.2.07 פורט הרקע הרלבנטי ולפיכך אמנע מלחזור על כך. טענתה המרכזית של המשיבה 4 היא כי העותרים קבלו את מבוקשם כבר בשנת 2002, עת הודיע המשיב 1 כי החליט למנות ועדת חקירה, ולפיכך לטענתה, חרף התייתרות

העתירה, היא נותרה תלויה ועומדת קרוב ל-4 שנים ללא כל צורך. לפי הנטען, במצב דברים זה נאלצה המשיבה 4 להיעזר בשירותיו של עורך דין חיצוני אשר טיפל בתיק והתייצב לשלוש ישיבות בבית המשפט. לפיכך, בקשת המשיבה 4 היא להשית על העותרים סכום הוצאות אשר לא יפחת מסך של 10,000 ₪ ואשר ישקף את הנזק שנגרם לה.

2.

העותרים מתנגדים לבקשה. לטענתם, כל שנאמר בהודעת המשיב 1 הוא כי הוחלט על מינוי ועדת חקירה, אולם בכך לא התייתרה העתירה שכן בעתירה התבקשה מינוי ועדה בפועל. עוד נטען כי רק ביום 23.5.03 הוגשה מטעם המשיב 1 הודעה משלימה לפיה שר הפנים החדש החליט להשאיר על כנה את עמדת קודמו בתפקיד למנות וועדת גבולות, אולם גם הפעם דובר בהצהרת כוונות בלבד. העותרים מבהירים כי רק בחודש פברואר מונתה הוועדה בפועל, אולם במקביל הגישה המשיבה 4 עתירה נפרדת (בבג"ץ 10832/02) התוקפת את החלטת השר. לפי הנטען, נוכח ההשלכות האפשריות של הליך זה על העתירה שבכותרת, העתירה לא התייתרה. העותרים אף מציינים כי למעשה, הדין בשתי העתירות אוחד על ידי בית המשפט.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה לפסיקת הוצאות ובתגובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בשים לב לכך שבפועל איחד בית המשפט את הדיון בעתירה שבכותרת עם העתירה שהוגשה על ידי המשיבה 4 בבג"ץ 10832/02 (ראו החלטת כבוד השופט מ' חשין מיום 25.11.03) וזאת חרף העובדה שעמדת המשיב 1 מיום 23.5.03 לגבי התייתרות העתירה היתה מונחת בפניו, איני סבורה שניתן לקבוע בשלב זה שאכן הדיון בעתירה שבכותרת התייתר כבר בשנת 2002 כנטען על ידי המשיבה 4. דומה כי נוכח זהות הסוגיה שנדונה בשתי העתירות, היה טעם בהותרת העתירה שבכותרת תלויה ועומדת, וזאת על מנת להכריע בסוגיה במלואה, במקרה והדבר יידרש. בנסיבות מיוחדות אלה, איני מוצאת שיש מקום לחייב את העותרים בהוצאותיה של המשיבה 4, שניהלה הליך מקביל באותו עניין ובאותה תקופת זמן.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית.