בג"ץ 1445/22עיריית בת ים נ. מדינת ישראל - משרד החינוך

השופט א' שטיין:

1.

במסגרת העתירה שלפנינו מבקשת העותרת, עיריית בת ים (להלן: העירייה ), כי נוציא מלפנינו צו על-תנאי המורה למשיבה, מדינת ישראל – משרד החינוך, להתייצב וליתן טעם כדלקמן:

א.

"מדוע כאשר מדווחות גננות בגני ילדים ממלכתיים וממלכתיים-דתיים על היעדרות מיום עבודה בעיר בת ים , כתוצאה ממחלה או מסיבה אחרת, חדל משרד החינוך (ברובם המוחלט של המקרים) מלאייש את גני הילדים בבת-ים בגננות ממלאות מקום, בהיותו המעסיק של הגננות והאחראי על שיבוצן ועל היערכות למילוי מקום בעת היעדרות מי מהן.

ב.

מדוע לא יפעל משרד החינוך לתגבור תקנים לגננות ממלאות מקום והגדלת מאגר הגננות ממלאות המקום, באופן שייתן מענה לצורך במילוי מקום לגננות נעדרות בגני הילדים בעיר בת-ים .

ג.

בנוסף, היות ועקב היעדרות גננת וממלאת מקום גננת, נאלצת הרשות המקומית לשלוח על חשבונה סייעת, על מנת לאפשר את פתיחת הגן, מדוע לא רואה עצמו משרד החינוך אחראי לשפות את עיריית בת-ים , אשר נאלצת לשבץ ולממן סייעות המועסקות ע"י העירייה, במקום גננות אשר מועסקות ושכרן משולם על ידי משרד החינוך." (ההדגשה הוספה – א.ש.)

2.

בהתאם להחלטתי מיום 27.2.2022, הגישה המשיבה את תגובתה לעתירה בה טענה, בין היתר, כי יש לדחות את העתירה על הסף נוכח סעד חלופי העומד לעותרת בדמות פנייה לבית משפט לעניינים מינהליים. בעניין זה הפנתה המשיבה לפרט 3 לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים ), וטענה כי עניינה של העתירה נוגעת להתנהלותה של המשיבה במוסדות החינוך בעיר בת ים באופן נקודתי . בהקשר זה טענה המשיבה כי העירייה היא שבחרה למקד את עתירתה בעיר בת ים באופן נקודתי, כפי שעולה מהסעדים המבוקשים בעתירה ומהתשתית העובדתית שבבסיסה – אשר הוקדשה כולה למצב הגננות בעיר בת ים – זאת, למרות שהעותרת טענה בעתירתה שמדובר בבעיה כללית שאינה ייחודית לעיר בת ים.

3.

טענתה של המשיבה בעניין הסעד החלופי מקובלת עליי; ומשכך הוא, דין העתירה להידחות על הסף.

4.

לרשות העותרת עומד סעד חלופי בדמות פנייה לבית משפט לעניינים מינהליים. כמפורט בתגובת המשיבה, סעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים קובע כי בסמכות בית-המשפט לעניינים מינהליים לדון בעתירה נגד החלטה של רשות או גוף המנויים בתוספת הראשונה לחוק, למעט עתירות שהסעד העיקרי המבוקש בהן מכוון להתקנת תקנות, ביטולן והכרזה על בטלותן. פרט 3 לתוספת הראשונה, שנושאו "חינוך", מפרט כדלקמן: "החלטה של רשות בענייני חינוך, למעט החלטת ממשלה והחלטת שר, ולמעט: (1) החלטה בעלת תחולה ארצית או מגזרית הקובעת כללים בענינים האלה [...]". כפי שצוין בתגובת המשיבה, על-אף שבעתירה נטען שמדובר בנושא החורג מגבולות העיר בת ים, העירייה בחרה למקד את עתירתה בעיר בת ים, לא ביקשה סעדים החורגים מעניינה הפרטני, ולא הציבה תשתית עובדתית כללית החורגת מנסיבותיה הספציפיות של העיר בת ים. בהתאם לכך, לבית משפט לעניינים מינהליים נתונה הסמכות לדון בעתירה.

5.

כפי שצוין לא אחת, "הלכה היא עמנו כי קיומו של סעד חלופי בדמות עתירה לבית משפט לעניינים מינהליים הוא כשלעצמו מהווה טעם מכריע לדחיית העתירה לבג"ץ, בכפוף למקרים חריגים שבחריגים" (ראו: בג"ץ 8284/21 תזמורת ירושלים מזרח ומערב נ' משרד התרבות והספורט מדינת ישראל , פסקה 10 (27.2.2022) והאסמכתאות שם). העתירה שלפנינו אינה בגדר מקרה חריג, כל שכן "חריג שבחריגים"; ולפיכך, דינה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי.

6.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, איני רואה צורך להידרש לטענות אשר הועלו על ידי העירייה, מזה, והמשיבה, מזה, לגופם של דברים. טענותיהן של בעלות הדין תהיינה שמורות להן.

7.

סוף דבר: העתירה נדחית על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. לנוכח מכלול הנסיבות המתוארות בעתירה, נימנע הפעם מלעשות צו להוצאות.