בג"ץ 1468/11 דניאל בן סעדון נ. השר לעניני דתות

השופט א' א' לוי:

העותר – המשמש כראש המועצה הדתית בלוד – סבור כי משיב 1, שר הדתות, עתיד להורות על פיזור המועצה. על-כן, הוא בחר להקדים תרופה למכה ולנסות לעכב החלטה עתידית שכזו, באמצעות עתירה לבית-משפט זה. ואמנם, לא מן הנמנע כי חששו של העותר יש לו על מה להישען, שכן ועדה שמינה משיב 1 לבדיקת מצבה של המועצה הדתית בלוד, המליצה על פיזורה. בנוסף, נערך לעותר שימוע, בו נתבקש להציג את עמדתו לנוכח המלצת הוועדה. ברם, חשש זה, מבוסס ככל שיהיה, לא די בו כדי לסלול בפני העותר את הדרך לבית-המשפט. עד אשר יכריע משיב 1 בעניין, הסעד המבוקש מכוון לדברים שאינם מוגמרים, ומשכך מדובר בעתירה מוקדמת שדינה להידחות על הסף (בג"ץ 2285/93 נחום נ' ראש עיריית פתח תקווה , פ"ד מח(5) 630, 644 (1994); בג"ץ 11384/05 עמותת אומ"ץ נ' ועדת הכנסת (לא פורסם, 22.1.06)).

העותר כרך בסעד האמור סעדים נוספים, אשר לכאורה אינם תלויים בהחלטתו הסופית של המשיב 1. לגישתו, יש לקבוע כי נפלו פגמים במינוי שניים מחברי הועדה שערכה לעותר את השימוע, דין המלצתה של ועדת הבדיקה להתבטל נוכח פגמים בהרכבה, וכן, יש למנות ועדת חקירה חדשה אשר תשוב ותידרש לנושאים שנבדקו. יחד עם זאת, נוכח העובדה כי בשלב זה, טרם נודעה משמעות אופרטיבית להמלצת הוועדה כמו גם לשימוע שנערך לעותר, דעתנו היא, כי לא בשלה העת להידרש לגופן של טענות אלו (ראו דברי השופטת מ' נאור בבג"ץ 7190/05 לובל נ' ממשלת ישראל (טרם פורסם, 09.08.2005).

על דרך הכלל, אין בית-משפט זה, בשבתו כבית-משפט הגבוה לצדק, מתערב בעניין שלגביו טרם התקבלה החלטה על ידי הרשות המנהלית המוסמכת. שאם לא כן, הוא שם את עצמו בנעליה של הרשות המנהלית ומכריע במקומה. במקרה זה, ניתוק ההכרעה בדבר חוקיות ההליך מן הביקורת השיפוטית על ההחלטה שתתקבל, הינו מלאכותי, ומוביל לתוצאה בלתי-יעילה. אפשר כי לאחר שתינתן החלטתו של משיב 1 יתייתר הדיון בעניין, ולמצער, תתחדד המחלוקת בין הצדדים באופן שייעל את הדיון בעתיד (לעניין התכליות הגלומות בכלל העתירה המוקדמת, ראו: א' שרגא ור' שחר המשפט המנהלי - עילות

הסף

עמ' 181-185).

נוכח האמור, נדחית העתירה על הסף. מטבע הדברים, שמורה לעותר הזכות לשוב ולפנות לבית-משפט זה ככל שתימצא בידו עילה ראויה בעתיד.