בג"ץ 1477/22 יוסף חיים סבג נ. מפקד בסיס הכליאה 417 ("כלא 10")

השופט א' שטיין:

1.

לפנינו עתירה במסגרתה התבקשנו להוציא מלפנינו צו על תנאי המורה למשיב להתייצב וליתן טעם מדוע לא יסופק לעותר טיפול רפואי על ידי קנאביס רפואי במתקן הכליאה בו הוא עצור.

2.

העותר מטופל בקנאביס רפואי ברישיון ושוהה במעצר במתקן כליאה תחת פיקודו של המשיב החל מיום 22.2.2022. משנעצר, ביקש העותר לקבל טיפול רפואי באמצעות קנאביס רפואי בהתאם לרישיונו אך בקשותיו נענו בסירוב. ביום 27.2.2022 הגיש העותר את העתירה במסגרתה ביקש צו ארעי אשר יורה למשיב שלא למנוע מהוריו של העותר לספק לו קנאביס רפואי לבסיס בו הוא כלוא. בהחלטתי מאותו יום הוריתי למדינה להגיש תגובתה לבקשה לצו ארעי עד יום 28.2.2022. ביום 28.2.2022 הודיעה המדינה כי העותר נפגש עם רופא ובעקבות כך אישר הרופא לעותר להיות מטופל בשמן קנאביס אשר יסופק על ידי משפחתו. בנסיבות אלו, נטען כי העתירה מיצתה את עצמה והתייתרה. בהתאם לאמור הורתי לעותר להודיענו האם אכן התייתרה עתירתו. ביום 2.3.2022 התקבלה תגובת העותר במסגרתה עמד העותר על העתירה וזאת מכיוון שהטיפול שאושר לו הוא באמצעות שמן קנאביס בלבד בעוד שהטיפול שקיבל עד כה היה באמצעות תפרחת קנאביס. בנסיבות האלו הורתי למדינה להגיש תגובתה לאמור.

3.

ביום 7.3.2022 התקבלה תגובת המדינה אשר עמדה על כך כי דין העתירה להידחות. במסגרת התגובה פורט כי עמדת גורמי הרפואה הרלוונטיים בצה"ל היא כי משאושר לעותר טיפול בשמן קנאביס עתירתו התייתרה שכן שמן קנאביס מכיל חומר פעיל הזהה בהרכבו לזה הקיים בטיפול בקנאביס באמצעות תפרחת. לפיכך נטען כי שמן קנאביס נותן מענה רפואי לצורך שהעלה העותר ואין מקום להתערבות שיפוטית בשיקול דעת גורמי הרפואה במקרה זה. כן עדכנה המדינה, כי שמן קנאביס אכן סופק לעותר על ידי אביו. בנוסף עמדה המדינה על כך שמתן טיפול בקנאביס בדרך של תפרחת עלול להוביל לפגיעה במשמעת ובניהול התקין של מתקן הכליאה הצבאי ויחייב היערכות ייחודית של מתקן הכליאה, זאת ללא כל הצדקה רפואית. עוד הבהירה המדינה כי גם טיפול בקנאביס במסגרת מתקני הכליאה של שירות בתי הסוהר נעשה בצורת מתן שמן.

4.

דין העתירה להידחות על הסף. עמדת המדינה הנוגעת לטיפול באמצעות שמן קנאביס מגובה בתצהיר של רע"ן רפואה בחיל הרפואה של צה"ל. כלל ידוע הוא כי בית משפט זה אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות המינהלית, וביתר שאת משמדובר בסוגיות שבמומחיות רפואית (ראו: בג"ץ 8839/21 לירן-שקד נ' משרד הבריאות (6.1.2022)). משנקבע על ידי הגורמים הרפואיים כי אין הצדקה רפואית להעדיף תפרחת קנאביס על פני שמן קנאביס ובשים לב לייתר הטעמים שפורטו בעמדת המדינה ובהם, העובדה ששמן קנאביס אכן סופק לעותר; כי שימוש בתפרחת קנאביס מחייב היערכות ייחודית ועלול לפגוע במשמעת ובניהול התקין של מתקן הכליאה; וכי הטיפול באמצעות שמן קנאביס מקובל גם במסגרת שירות בתי הסוהר – לא נותר אלא לדחות את העתירה. בקשת העותר להוסיף תגובה לתגובתה של המדינה, אשר הוגשה היום, נדחית אף היא. למעלה מן הנדרש אציין כי האמור בבקשה זו אינו מעלה ואינו מוריד.

5.

העתירה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.