בג"ץ 1500/16 עמותת הכוריאוגרפים נ. משרד התרבות והספורט

אין חולק, כי זמן קצר לאחר הגשת העתירה פורסמו להערות הציבור טיוטות של מבחני תמיכה אשר יאפשרו המשך תמיכה כספית בעותרת וביוצרי המחול הפועלים באמצעותה; כי הטיוטות האמורות כוללות הוראת שעה ביחס לשנת 2016 אשר יש בה משום מנגנון הגנה ממשי ביחס לגופים אשר נתמכו בשנת 2015; וכי אושר תשלום מקדמות לעותרת וליוצרי המחול. מבחינה מהותית, ניתן לראות בפעולות אלה משום קבלה של עיקרי העתירה אשר כוונה, הלכה למעשה, כנגד הפסקת התמיכה בעותרת וביוצרי המחול עד לגיבושם של מבחני תמיכה חדשים.

כידוע, " אם העותר קיבל את הסעד לו עתר - במלואו או בעיקרו - כי אז קמה חזקה לטובת העותר לפיה העתירה שהגיש היתה מוצדקת. משמעות הדבר היא כי הנטל עובר למשיבים להוכיח כי לא התקיימה הצדקה לעתירה או כי לא התקיים קשר סיבתי בין הגשת העתירה לבין קבלת הסעד" (בג"ץ 2908/06 איוונוב נ' שר הפנים , פיסקה 5 (21.4.2010)). כפי שיובהר מיד, סבורני שבענייננו לא עלה בידי המשיבים לסתור את החזקה האמורה.

ההודעה הראשונה על הפסקת התמיכות הכספיות לשנת 2016 נמסרה לעותרת ביום 30.12.2015, יומיים בלבד לפני תחילת השנה, מבלי שניתנה לה הזדמנות להשמיע עמדתה קודם לכן. בהודעה אף צוין כי לשיטת המשיב 2, העותרת מהווה עמותת "צינור" להעברת כספים ליוצרי המחול וזאת בעוד שהדין "מחייב לתמוך באופן ישיר בגורם שמבצע את הפעילות הנתמכת". המשמעות המשתמעת של אמירה זו הינה כי לא ניתן יהיה להמשיך את התמיכות הכספיות במתכונת בה בוצעו עד לאותו מועד. על רקע זה, ניתן להבין את המצוקה הממשית אליה נקלעו העותרת ויוצרי המחול בעקבות ההודעה כי התמיכה הכלכלית - אשר הייתה נהוגה משך שנים ארוכות - תיעצר באופן מידי ופתאומי, על כל הכרוך בכך מבחינת המשך פעילותם.

אמנם, ביום 9.2.2016 - שבועיים ימים לפני הגשת העתירה - הודיע המשיב 2 לעותרת כי הוא פועל "באופן נמרץ להתקנת מבחני תמיכה מתאימים, כך שיש להעריך כי תתאפשר העברת מקדמה לעמותה, בשלב הראשון, ובהמשך התמיכה עצמה, בעוד זמן לא רב" (סעיף 4 למכתב). המשיב 2 אף לא חזר, במסגרת המכתב, על עמדתו בדבר היותה של העותרת "צינור" להעברת כספים ליוצרים. ואולם בנסיבות העניין סבורני כי במכתב האמור, כשלעצמו, אין כדי להוביל למסקנה לפיה העתירה לא הייתה מוצדקת, ויש לקבל את עמדת העותרת לפיה "לא יכולה הייתה להמתין פרק זמן לא ידוע עד לסיום הליכי ההתקנה של מבחני התמיכה החדשים" (סעיף 11 לבקשת העותרת מיום 4.5.2016). זאת ועוד, אף שהפעולות לגיבוש מבחני התמיכה החדשים החלו לפני הגשת העתירה,

לא ניתן לשלול את המסקנה כי העתירה קידמה את פתרון העניין, ולוּ במימד הזמן . ודוק: כפי שהובהר לעיל, הנטל להוכיח היפוכו של דבר מוטל, בנסיבות העניין, על כתפי המשיבים.

נוכח האמור לעיל, קמה הצדקה לפסיקת הוצאות לטובת העותרת. עם זאת, יש להעמידן על סכום מתון: הן בשים לב לכך שהעתירה הסתיימה תוך פרק זמן קצר ביותר וללא צורך בקיום דיון לפני הרכב; הן מאחר שהמשיבים החלו לפעול למתן פתרון הולם עוד טרם הגשת העתירה; והן מאחר שהעותרים לא הציגו פירוט ותיעוד באשר לגובה ההוצאות הריאליות בהן נשאו.

יוער, כי לא נעלמה מעיניי בקשתם של המשיבים

לחייב את העותרת

בהוצאות. ואולם בקשה זו הועלתה באופן לקוני ומבלי שניתן לה נימוק מבורר, ובשים לב לנסיבות אשר פורטו לעיל ברי כי אין בה ממש.

אשר על כן, המשיבים יישאו בהוצאות בסכום של 4,500 ₪ לטובת העותרת. האגרה תושב לעותרת בניכוי הסכום הקבוע בפרט 33 לתוספת ל תקנות בתי המשפט (אגרות) , התשס"ז – 2007.