בג"ץ 1552/06 אלכסנדרה קלינובסקי נ. משרד הפנים

1.

לפני בקשה מטעם העותרים לפסיקת הוצאות. עניינה של העתירה בקשת העותרת 1, אזרחית ישראלית, כי יוענק מעמד בישראל לבעלה, העותר 2, במסגרת בקשה לאיחוד משפחות. העתירה הוגשה ביום 19.2.06. בטרם נשמעה העתירה, ונוכח הסכמת המשיב לטפל בבקשת העותרים, הוגשה

ביום 25.3.07 בקשה למחיקת העתירה בכפוף לפסיקת הוצאותיהם. לטענת העותרים, במכתבו מיום 11.1.06 הבהיר מנהל לשכה ממשרד הפנים, כי בקשת העותרים אינה מטופלת בעקבות החלטת הממשלה שניתנה בחודש מאי 2002. לטענתם, משך שנים פניותיהם החוזרות ונשנות אל המשיב בעניין הנידון לא נענו, ועל כן נאלצו להגיש את העתירה שבכותרת. לפי הנטען, הודעה על הסכמתו של המשיב להמשיך את הטיפול בעניינם נתקבלה בעקבות פניית העותרים לבית המשפט. אשר על כן, סבורים העותרים כי יש לפסוק לטובתם הוצאות.

2.

המשיב מתנגד לבקשה. בתשובתו מבהיר המשיב, כי בקשת העותרים לאיחוד משפחות הוגשה בשנת 2001, עוד טרם נישואי העותרים, ובשל החלטת הממשלה מיום 12.5.02 בעניין זה, הוקפא הטיפול בבקשתם. לפי הנטען, במהלך שנת 2004 נוכח המצב המשפטי ולאור הסדרת עניין רישומה של העותרת כנשואה, חזר המשיב לטפל בבקשת העותרים. עוד נטען, כי העיכוב בטיפול בבקשת העותרים נבע מכך שהעותרים לא פעלו להמצאת המסמכים המעידים על טיב הקשר ביניהם, על אף הפניות הרבות שנשלחו אליהם. מוסיף המשיב, כי המכתב הנזכר מטעם עובד המשיב, בו הודע לעותרים על הקפאת הטיפול בבקשתם, נשלח בטעות. אף לאחר שליחת המכתב האמור, נשלח לעותרים מכתב נוסף אליו צורפה רשימת המסמכים שעליהם להמציא, זאת בכדי שניתן יהיה לטפל בבקשתם. המשיב מציין, כי במהלכם של למעלה מ- 9 חודשים לא זכו לכל תגובת מטעם העותרים. על כן, סבור המשיב כי "ספק אם המקרה דנן מצדיק חיוב המשיב בהוצאות".

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיב באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. הכללים לחיוב בעל דין בהוצאות נקבעו בפסיקה (ראו: בג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217, (1993)). על פי כללים אלו יש לבדוק האם היה צידוק בהגשת העתירה, האם לא הזדרז העותר בפניה לבית המשפט ומיצה הליכים, האם היה שיהוי בהגשת העתירה והאם עצם הגשת העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד. כמתואר לעיל, בקשת העותרים לאיחוד משפחות לא טופלה, בוודאי לאחר שנת 2004 ונישואי העותרים, כאשר הטעם לעיכוב נבע ממחדלם של העותרים לצרף את המסמכים הנדרשים, כפי שנתבקשו לעשות על ידי המשיב. עם זאת, בתשובת העותרים לתגובת המשיב נטען כי מסמכים אלו הומצאו עוד בטרם הגשת העתירה, כשהם מצורפים למכתב שנשלח על ידם ביום 18.12.05. כך עולה גם מנספח ז(5) שצורף לעתירה. זאת ועוד, עתירת העותרים הוגשה לאחר שמיצו את ההליכים שעמדו בפניהם ובסמוך לקבלת המכתב הנזכר, שנשלח לעותרים בטעות, כאשר לא היתה לפניהם ברירה אחרת פרט להגשת העתירה דנן. יצוין, כי בתגובת המשיב לא הובהר מדוע המשיב שינה עמדתו, ולו "לפנים משורת הדין", והחליט על המשך הטיפול בבקשת העותרים. במצב דברים זה, לכאורה יש ממש בטענת העותרים כי הגשת העתירה היא זו שתרמה למשיב לשנות עמדתו. אשר על כן, וכאמור, דין הבקשה להתקבל.

4.

אשר לשיעור ההוצאות ושכר הטרחה, בשים לב לכך שההליך נסתיים במהירות ובלא שהיה צורך בקיום דיון, וכן נוכח אי הבהירות מן החומר שלפני, אם לאחר הגשת העתירה אכן צורפו המסמכים הנדרשים לצורך הטיפול בבקשת העותרים, יחויב המשיב בשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.

כן תושב האגרה בניכוי הסכום הקבוע בפריט 33 לתוספת לתקנות בתי משפט (אגרות), התשס"ז-2007.