פסק-דין3 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 1559/05 פלוני נ. שר הפנים

ניתן ביום

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בג"ץ דחה עתירה של תושב אזור שביקש מעמד של אזרח ישראלי ולאחר מכן רישיון נהיגה ישראלי. נקבע כי העותר לא פנה למשרד הפנים ולא הוכיח זכאות לאזרחות, וכי אין לתושב אזור זכות לרישיון נהיגה ישראלי. תקנה 175 לתקנות התעבורה קובעת שרישיון כזה ניתן רק מטעמים מיוחדים, ולא הוכח טעם כזה.

העובדות

העותר, שטען כי סייע לישראל וגורמי ביטחון, ביקש מעמד של אזרח ישראלי ולאחר מכן רישיון נהיגה ישראלי. ועדת המאוימים אישרה לו היתרי שהייה זמניים מתחדשים, והוא לא נטל אותם. המשיבה התנגדה למתן רישיון הנהיגה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם זכאי העותר לקבל אזרחות ישראלית על בסיס טענת סיוע לגורמי ביטחון?
  2. 2.האם יש להורות על מתן רישיון נהיגה ישראלי לתושב אזור?

הלכות

  1. 1

    העותר שלא פנה למשרד הפנים לקבלת אזרחות אינו זכאי לקבלה, ונכון היה לדחות את העתירה מטעם זה.

    ״העותר לא צירף פנייה למשרד הפנים לקבלת אזרחות וכבר מטעם זה היה נכון לדחות עתירה זו.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    לתושב אזור אין זכות מוקנית לרישיון נהיגה ישראלי, והכלל הוא שרישיון כזה לא ניתן ולא מחודש אלא מטעמים מיוחדים.

    ״לא זו בלבד שאין לעותר כל זכות מוקנית לרישיון נהיגה ישראלי אלא הכלל הוא הפוך.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • אזרחות
  • רישיון נהיגה
  • תושב אזור
  • ועדת המאוימים
  • רשות הרישוי

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט

גבוה לצדק

בג"ץ

1559/05

בפני:

כבוד השופטת ע' ארבל

כבוד השופטת א' חיות

כבוד השופטת

ד' ברלינר

העותר:

פלוני

נ ג ד

המשיבים:

1. שר הפנים

2. משרד הבטחון

3. הוועדה לטיפול בטעוני הגנה

עתירה למתן צו על תנאי

תאריך הישיבה:

י"ב בשבט התשס"ז

(31.01.07)

בשם העותר:

עו"ד צבי ששון

בשם המשיבים:

עו"ד גלעד שירמן

פסק-דין

השופטת

ד' ברלינר:

עניינה המקורי של עתירה זו הינו בבקשתו של העותר כי יוענק לו מעמד של אזרח ישראלי. הבסיס לבקשה נעוץ בטענתו של המערער כי הוא שיתף פעולה עם ישראל וסייע לגורמי ביטחון. לעותר, כך לטענתו, היו מספר מפעילים והוא סייע הן באיתור עברייני רכוש והן באיתור עברייני ביטחון ואחרים. בשלב מאוחר יותר בחודש נובמבר 2005 הוסף "ראש" נוסף לעתירה. העותר ביקש לצרף את שר התחבורה כמשיב לעתירה ולהורות לו להעניק לעותר רישיון נהיגה ישראלי. בתאריך 21.2.06 הודיעה המשיבה לבית המשפט כי ביום 17.1.06 החליטה ועדת המאוימים לאשר הנפקת היתרי שהייה זמניים מתחדשים עבור העותר, בכל פעם לתקופה של שלושה חודשים. משכך, סברה המשיבה כי העתירה מיצתה עצמה ודינה להימחק. העותר עמד על המשך הדיון בעתירה, כאשר למעשה הסעד היחיד שנותר על הפרק הינו הענקת רישיון נהיגה ישראלי. בא-כח העותר הרחיב את הדיבור על הנזק שנגרם לעותר בכך שאיננו מקבל רישיון נהיגה. מדובר במי שעזר למדינת ישראל ולאזרחיה, משום כך הוא איננו מהווה סיכון ולא ייגרם כל נזק אם יינתן לו רישיון הנהיגה המיוחל. המשיבה מצידה עמדה על כך כי אין מקום לתת רישיון נהיגה, לא מן הפן העקרוני שעניינו הוראת החוק המסדירה נושא זה ואף לא מן הפן הפרטני שעניינו הדרך בה מוצא העותר את פרנסתו והשימוש הצפוי ברישיון הנהיגה אם יהיה בידו. לענין העתירה המקורית, הביא בא-כֹח המשיבה לידיעתנו כי עבור העותר הונפקו אכן אישורים של ועדת מאוימים וכי הוא אפילו לא נטל אותם.

לא מצאנו ממש בעתירה זו ודעתנו היא כי דינה להידחות.

באשר לעתירה המקורית – העותר איננו זכאי לקבל אזרחות בישראל ונראה כי לא עשה גם כל מאמץ בכיוון זה. העותר לא צירף פנייה למשרד הפנים לקבלת אזרחות וכבר מטעם זה היה נכון לדחות עתירה זו. מעבר לכך, הטיעון בדבר הסיוע שהעניק למשטרת ישראל איננו מבוסס שעל כן איננו מכניס את העותר לגדרו של סעיף 3ג' לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (כפי שתוקן בשנת 2005). מכל מקום, נראה שהעתירה בנושא זה מיצתה את עצמה כאשר הובהר כי ועדת המאוימים החליטה להעניק לעותר אישורי שהייה מתחדשים בישראל.

הגם שהדברים לא נאמרו במפורש, נראה כי גם העותר מכיר בכך שראש זה של העתירה שוב אינו עומד על הפרק שעל כן הדיון בפנינו היום התמקד רובו ככולו בשאלת רישיון הנהיגה.

גם בנושא זה לא היה בפי העותר טיעון של ממש. לא זו בלבד שאין לעותר כל זכות מוקנית לרישיון נהיגה ישראלי אלא הכלל הוא הפוך. תקנה 175 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, קובעת כי "לא יינתן ולא יחודש רישיון נהיגה לתושב אזור כמשמעותו בתקנה 578, אלא אם כן שוכנעה רשות הרישוי, מטעמים מיוחדים, לתתו או לחדשו". לכך מצטרפת תקנה 216 (ה) המפנה למספר תקנות אחרות שבשילובן יחד מצביעות על כך כי רישיונות נהיגה של תושבי האזור אינם מומרים לרישיונות ישראליים. החקיקה המסדירה נושא זה מקורה בהערכת גורמי הביטחון כי מתן רישיונות נהיגה ישראליים לתושבי האזור שקיבלו היתר להתגורר בישראל יכול להיות מנוצל על-ידי גורמי טרור כדי לפגוע במדינת ישראל ובאזרחיה. מסיבה זו לא ניתנים רישיונות נהיגה ככלל. העותר לא הראה כל טעם של ממש שיכול להביא לכך כי רשות הרישוי תחרוג מהכלל לגביו ותעניק לו רישיון.

העתירה נדחית.

ניתן

היום, י"ב בשבט התשס"ז (31.1.07).

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצוטט על ידי (2 מסמכים)

  • בג"ץ 2683/11תייסיר נבארי נ. שר הפניםפסק-דין
  • בג"ץ 5539/05גדיר עטאללה נ. שר הבטחוןפסק-דין

הלכות

  1. 1העותר שלא פנה למשרד הפנים לקבלת אזרחות אינו זכאי לקבלה, ונכון היה לדחות את העתירה מטעם זה.
  2. 2לתושב אזור אין זכות מוקנית לרישיון נהיגה ישראלי, והכלל הוא שרישיון כזה לא ניתן ולא מחודש אלא מטעמים מיוחדים.