בג"ץ 1576/07 קמיל ימין נ. נציבות שירות המדינה

השופט א' גרוניס:

1.

העותר הינו גמלאי של משרד הביטחון מאז חודש דצמבר 1986. העתירה שבפנינו היא חוליה נוספת בשרשרת הליכים משפטיים שעניינם זכויות שונות המגיעות לעותר, לשיטתו, בגין התקופה בה היה מועסק במשרד הביטחון. לאחר שתביעותיו נדחו בבית הדין האזורי לעבודה, ערער העותר לבית הדין הארצי (ע"ע 3000/98). ביום 30.11.00 נדחה הערעור, אולם בית הדין הארצי המליץ למשיבה, בשולי הדברים, לשקול להעניק לעותר דרגת פרישה גבוהה יותר, וכן לבחון את טענתו לתשלום פיצויי פיטורים בגין שנות הוותק שמעל 35 שנה. בעקבות פסק הדין ולאחר משא ומתן ניאותה המשיבה לשלם לעותר, לפנים משורת הדין, סכום של 48,487 ש"ח. בנוסף החליטה המשיבה לוותר על תשלום יתר אשר שולם לעותר בגין פיצויי פיטורים. ביום 19.6.01 חתם העותר על מסמך שכותרתו "קבלה והצהרת סילוק תביעות", ובו הצהיר כי אין לו, ולא תהיינה לו "כל תביעות או דרישות כספיות ו/או אחרות נגד משרד הביטחון...". אולם, העותר שב ופנה לבית משפט זה בשתי עתירות (בג"ץ 348/02 ובג"ץ 3158/02 קמיל ימין נ' נציבות שירות המדינה ), שעניינן תוספת דרגת פרישה ופיצויים בגין עודף השנים. ביום 4.9.02 נדחו העתירות על הסף. בין היתר צויין בפסק הדין כי סוגיית הפיצויים לא נתבררה במסגרת בתי הדין לעבודה, ולכן אין מקום להידרש לה במסגרת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. משכך, פנה העותר שוב לבית הדין האזורי לעבודה, ותבע פיצויים וזכאות לדרגת פרישה גבוהה יותר. לבקשת המשיבה, נמחקה תביעתו על הסף, לאור כתב הוויתור עליו חתם העותר ביום 19.6.01, ולאור דחיית תביעותיו בעבר. העותר הגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 410/05), אולם גם ערעור זה נדחה, תוך שבית הדין הארצי מציין כי נחה דעתו שהעותר קיבל פיצוי הולם לתביעותיו, לפנים משורת הדין. העותר לא שקט על שמריו, ועתר לבג"ץ פעם נוספת. ביום 8.11.05 נדחתה עתירתו על הסף (בג"ץ 10341/05 קמיל ימין נ' נציבות שירות המדינה (לא פורסם)). אך העותר לא אמר נואש. הוא פנה שוב לבית הדין האזורי בתביעה נגד המשיבות, ותביעתו נדחתה בהסתמך על פסיקתם של בית הדין האזורי, בית הדין הארצי ובית משפט זה. ערעור שהגיש העותר לבית הדין הארצי (ע"ע 508/06) נדחה ביום 31.1.07, מטעמיו של בית הדין האזורי.

2.

בעתירה שבפנינו חוזר העותר ומבקש את אשר ביקש במסגרת ההליכים הרבים אשר פורטו לעיל. הוא מעלה טענות מטענות שונות לגבי תוקפו של מסמך הוויתור, ומציין כי מוכן הוא להשיב את הסכום אשר שולם לו על ידי המדינה בתמורה לביטולו של מסמך זה. לשיטתו, יש מקום להתערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק על אף קיומן של הכרעות משפטיות קודמות, וזאת משיקולי צדק.

3.

דין העתירה להידחות על הסף. העותר מיצה את האפשרויות העומדות בפניו, ואף מעבר לכך. עניינו נדון במספר רב של ערכאות ותביעותיו נדחו. אף בית משפט זה דחה בעבר עתירות שהגיש העותר. והנה חוזר העותר בפעם נוספת ומעלה שוב את אותן טענות שנדחו בעבר. ברי, כי אין כל יסוד להתערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק.

4.

העתירה נדחית, איפוא, בלא שהמשיבה נדרשת להשיב.