פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בג"ץ
1594/10 - י"ג
לפני:
כבוד הרשמת דנה כהן-לקח
העותרים:
1. בלאל אבו חסן
2. סנא אבו חסן
3. סימא אבו חסן
4. סירן אבו חסן
5. אלין אבו חסן
6. עבדאללה אבו חסן
7. אחמד אבו חסן
8. ניבין אבו חסן
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הפנים
2. מנהל מינהל האוכלוסין
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
1.
לפניי בקשת העותרים לפסיקת הוצאות לטובתם, לאחר שהעתירה שהוגשה מטעמם נמחקה בהסכמת הצדדים. בהחלטתי מיום 30.11.2011 ציינתי כי על-פני הדברים, טוב ייעשו המשיבים אם יגיעו להסכמה עם העותרים בסוגיית ההוצאות. המשיבים הודיעו כי הם מתנגדים לבקשת העותרים לפסיקת הוצאות לטובתם. לפיכך נדרשת הכרעתי בעניין.
2.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במכלול החומר שבתיק, באתי למסקנה כי דין בקשתם של העותרים לפסיקת הוצאות לטובתם להתקבל, וזאת בהתאם לאמות המידה שנקבעו בבג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217 (1993).
3.
אין חולק כי הסעד שהתבקש במסגרת העתירה הוּשג לאחר הגשתה, משהעותרים - שהיו בעת הגשת העתירה תושבי קבע בישראל - קיבלו אזרחות ישראלית. המשיבים לא העלו בתגובתם טענה בדבר העדר מיצוי הליכים או שיהוי בהגשת העתירה. בהתחשב בכל אלה, קמה חזקה כי הגשת ההליך היתה מוצדקת. על המשיבים הנטל לסתור חזקה זו ולהוכיח כי לא התקיימה הצדקה להגשת העתירה, או כי לא התקיים קשר סיבתי בין הגשת העתירה לבין קבלת הסעד (ראו: בג"צ 2908/06 איוונוב נ' שר הפנים (לא פורסם, 21.4.2010)).
4.
לא שוכנעתי כי עלה בידי המשיבים לסתור את החזקה האמורה. בתגובתם לבקשה לפסיקת הוצאות טענו המשיבים כי בקשתם הראשונית של העותרים להתאזרחות הוגשה בינואר 2008 ואושרה על-ידי משרד הפנים, בכפוף להמצאת הצהרה מטעם העותרים לעניין ויתור על אזרחותם הירדנית לפי דרישות סעיף 5 לחוק האוזרחות, התשי"ב-1952. לפי הנטען, בסמוך לאחר מכן התקבל במשרד הפנים מידע לפיו העותרים אינם מקיימים מרכז חיים בתחומי ישראל ושוהים חלק מימות השבוע באיו"ש באופן קבוע במהלך השנים האחרונות. בשימוע שנערך לעותרים בלשכת מינהל האוכלוסין, הכחישו העותרים את האמוּר. יחד עם זאת, לטענת המשיבים נותרו "ספקות ממשיים" בסוגית ניהול מרכז חייהם של העותרים בתחומי ישראל, ולפיכך ביום 11.8.2009 נדחו בקשות העותרים להתאזרחות. בעקבות כך, הוגשה העתירה שבכותרת ביום 25.2.2010. לטענת המשיבים, בחלוף שנתיים מאז דחייתה של בקשת ההתאזרחות ובהעדר מידע נוסף בדבר מרכז חייהם של העותרים, אישר משרד הפנים בסופו של יום את התאזרחותם של העותרים. זאת, לאחר בחינת מסמכים עדכניים בדבר ניהול מרכז חיים בתחומי ישראל, ולאחר "שהוסרו החששות הכבדים שעלו בעקבות המידע המהימן בדבר מרכז חייהם של העותרים" – כך לשון התגובה (ההדגשה במקור-ד.כ.ל).
טענותיהם של המשיבים בדבר "ספקות ממשיים" ו"חששות כבדים" בשאלת מרכז חייהם של העותרים, הועלו בעלמא ללא כל פירוט – ולוּ בקווים כלליים. במצב דברים זה, לא עלה בידי המשיבים להרים את הנטל המונח על כתפיהם. מכל מקום, בנסיבות העניין באתי למסקנה כי מדובר בעתירה שהיתה מוצדקת בראייה סבירה ואובייקטיבית נכון למועד הגשתה, והיא קידמה את עניינם של העותרים, והיתה לכל הפחות גורם בעל משקל בתהליך שהוביל בסופו של דבר לקבלת הסעד שהתבקש בעתירה. בהתחשב בכך, דין הבקשה לפסיקת הוצאות להתקבל.
5.
אשר לשיעור ההוצאות - לא ניתן להתעלם מכך שלעותרים נגרמו הוצאות בגין הגשת העתירה, שבראייתם היתה מוצדקת והובילה לקבלת הסעד. כן יש להתחשב בזמן שחלף מעת הגשת העתירה ועד למחיקתה. יחד עם זאת, טענת העותרים לפיה שילמו לבא-כוחם שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ש"ח אינה נתמכת באסמכתא כלשהיא מטעמם - לא לעניין הסכום הנטען, ולא לעניין השאלה האם הסכוּם האמוּר שולם אך ורק למטרת הגשת העתירה וניהולה. בחינת נסיבות העניין מעלה כי מדובר בעתירה שאינה מורכבת, וכי העתירה הגיעה לסיומה לאחר הגשת כתבי-בית-דין ספורים, בלא שהתקיים דיון לפני הרכב שופטים ובלא צורך בהכרעה שיפוטית. עוד יצוין כי האגרה הושבה לעותרים, בניכוי הסכום הקבוע בתקנות.
6.
בהתחשב בכל אלה, ראיתי לחייב את המשיבים בהוצאות משפט בסך 500 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 5,500 ש"ח לטובת העותרים. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום המצאת החלטתי זו ועד התשלום בפועל.
החלטה זו תומצא לצדדים באמצעות הפקסימיליה.
ניתנה היום, י"ג בשבט תשע"ב (6.2.2012).
דנה כהן-לקח, שופטת
ר ש מ ת